לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

נשים קטנות,הנסיך הקטן,כל אלו שלא קראתי כי הם משעממים..

כאן אני חייבת למחות! IמוחהI אחד הספרים הבודדים שאני מסוגלת לחזור אליהם ממרום שנותי, שוב ושוב....

כמעט חרדי במוסר השכל המדי שקוף שלו...

רק הציורים שם פשוט נפלאים.

את הנסיך הקטן מעולם לא השגתי,הוא רק נשמע לי כזה..ונשים קטנות באמת היה לי משעמם נורא..

מה עוד? - אן שרלי (שזה דווקא קראתי ואהבתי),ספרי שלום עליכם (לא קראתי מעולם,אבל הם קלאסיקות),אממ..קצטניק..

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אני היתי ממליץ על כל הספרים של קורנל מיקושינסקי, סופר פולני מלפני 60 שנה בערך ואוהב יהודים גדול

הספרים שלו הם                                     איגרת מעולם האמת

                                                       השד מהשבעית\כיתה ז'

                                                            מסע בסימן כלב

וחץ מזה אני ממליץ על הספרים של ז'ול וורן

בתיה

הנערה  מהבית הלבן

החרב השבורה

ואכן הוא סופר מעולה! שפה עשירה וסגנון מלא הומור משובח!!!

[אם כן- בזמנו כשקראתי את זה לא אהבתיבכלל. מסוג הספרים שהותירו אותי עם בחילה קלה. מוזר ממש.]

בס"ד

חלף עם הרוח,

אוקסודוס,

אליפים,

וכו'...

"צ'רלי והשוקולדה"

זה עם האפרסק...שחכתי את שמו...

"פיטר פן"

"רוץ ילד רוץ"

"ג'ק והאפונים" -האמת שרק ראיתי את הסרט וזה משעמם טילים...

" הענק וגנו" -מתאים לילדים מתחת לגיל 7 וזה ספר מפחיד!!

"פאולינה" ספר חמוד!!

"מתילדה"

זה מה שעולה לי עכשיו.... בטח יבואו עוד בהמשך...

קוראים "ג'יימס והאפרסק הענקי" של רולאד דאל. כל הספרים שלא מצויינים, חוץ מ"המכשפות" שהוא די מפחיד =)

קלאסיקה? אהמממממממ... רובינסון קרוזו... הסופר שלו נולד בשנת 1664... פווו....

וברור, גם כל מה שכבר הזכירו פה=] אן שרלי, צ'ארלי בממלכת השוקולד, פוליאנה, אי הילדים ועוד מלאאא

אני קורא עכשיו את "עיר ומלואה" של עגנון.

הוא מספר שם על הולדתו בפולין אאל"ט - בוטשאטש בצורה מאוד ציורית ויפה.

נ.ב. לא התכוונתי לרשימה שמית - נא לתת גם פירוט - לפחות קצר...

בתרגום הכי ישן ( החדש פשוט הורס את הספר)

לורד פונטלרוי!

שאבת אותי עכשיו חזק אחורה... לכיתה א' ב'.

שכחתי ממנו. עכשיו נזכרתי.

על מה הוא מדבר.?

בחיק המשפחה ובאין משפחה

מקסים!!

ילד יתום ומקסים, חכם ונבון, עניו וצנוע ובעל מידות טובות, בן לאימה שממנה שאב את מידותיו.

הילד לומד על הרשע שבעולם ושומע על עלילות הלורדים העריצים ושונא אותם בכל ליבו.

לאחר כמה ימים מגיע שליח מאנגליה שפונה לאימו של הילד ומודיע לה שבנה הוא לורד רישמי קטן.

הילד יוצא בעל כורחו אל אנגליה הרחוקה אל אחוזת דודו המרושע, איש בודד , גלמוד וכעסני.

את ההמשך תקראי למה אין לי כוח לכתוב...

(ובטח כתבו, אבל בסיסי: הסיפור שאינו נגמר. לא מזמןן קראתי אותו שוב, והייתה לי הצעת קריאה שבאה כמעט כמו הארה, או: בעצם קוראִי ספר פסיכולוגיה. כל הדמיון של בסטריאן זה "חדר הטיפול", הוא בלי ביטחון עצמי ובכל המסע הוא לאט רוכש אותו עד שהוא מקבל את עצמו עם הגוף השמנמן שלו כמו שהוא, ומעריך את עצמו גם מבחינות אחרות. אין בכל האמור לגדר ולחתום את הקריאה פשוטה פשוטה. פשוט קסם הספר הזה.)

בס"ד

כמו- גאוני, וכאלה... 

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי