ישלי ספרים שאני קוראת כשמשעמם לי, ואז הם רומנטיים, קיצ'ים, לא מצריכים חשיבה.. [והם גם הספרים שאני נהנית להירדם איתם...]

אבל יש ספרים שאני קוראת כשבאלי לקרוא, ואז הם חושבים, עמוקים, חכמים כאלה, נותנים חומר למחשבה גם אח"כ...

בס"ד

הארי פוטר- בזבוז זמן!

לכו תקראו שר הטבעות, לוחמי התמורות , ספר השלושה, או אפילו שלושה בסירה אחת!

דמדומים! איכס...

קודם כל, ספרים מפתחים את הדמיון של האדם, וכן, גם הארי פוטר מצליח להכניס אותך לעולם הדימויים שלו.

ובכלל נראה לי שאדם שאין לו דמיון מפותח- הוא מסכן.

ועוד נדבח, אולי זה מה שהכי חסר לנו כיום, למה אנחנו מחכים?

לביאת משיח, לתיקון העולם, לאחרית הימים וכו'

כל הדברים הללו, תלויים בתחיית הנבואה!

נבואה פירושה דמיון- "אשר ידמה הנביא", נבואה אמורה לבוא על גבי אדם, שממצליח לצאת מהמסגרת השכלית הבנאלית שלו- לתוך עולם עמוק.

לספרות, ולקריאת ספרות יש חלק נכבד- בפיתוח הדמיון, שהוא לא פחות חשוב מהשכל.

איזה ביזבוז זמן?

זה הנאה. תגיד אותו דבר על משחקי מחשב, מה זה לא ביזבוז זמן?

פשוט נהנים מזה 

א. אני נהינת מזה.

ב. גיליתי שבלי לשים לב יש לי הרבה ידע מספרים, ולא ספרים עיוניים.

ג. וזה גם מפתח את הדמיון..

בקיצור בזבוז זמן זה לא.

מה שכן יש ספרים שהם כ"כ זבל שאולי זה כן בזבוז זמן לקרוא אותם..

זה מפתח את הדמיון, זה מעשיר את הידע זה כמו שתגיד שללמוד זה בזבוז זמן.

ברור שזה תלוי איזה ספרים אבל את האמת שגם ספרים שבשבילכם הם בזבוז זמן כמו הארי פוטר תדעו לכם שמכל ספר כמעט אפשר ללמוד משהו ומהארי פוטר למשל אפשר ללמוד את ערכה של חברות אני משתדלת ללמוד מכל ספר שאני קוראת ותמיד יש מה ללמוד.

כדאי לקרוא את סדרת הירושה, ספרים: אראגון, הבן הבכור, בריסנגר, ______ (יצא באנגלית).

ספר מעט דימיוני משולב במציאות.

אפשר לנסות רק לעבוד וללמוד כל היום, אני אישית, לא אשרוד ככה יותר מיומיים. אז אם כבר אני מבזבזת זמן, עדיף שאני אעשה משהו שמעשיר ומחכים אותי. ואפילו לקרוא ספרים אידיוטיים סתם לכיף - אני עושה את זה לפעמים - זה גם נחמד. אני צעירה, אין לי עניין לחסוך את החיים שלי דקה לדקה.

ובסתירה יש את "מרבה ספרים מרבה חכמה" (אני חושבת שזה בפרקי אבות, אבל לגמרי לא בטוחה)

כמובן, תלוי איזה ספרים קוראים, אבל בכללי, ספרים מוסיפים המון לאינטלגנציה, לכושר הביטוי המילולי ולאיות נכון.

אישית, אני בעד, אבל כאמור תלוי אילו ספרים קוראים.

אני קוראת יותר כאלה עם חומר למחשבה 

כי באמת אין קטע לקרוא ספרים בלי משו מסרי וכאלה...

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.