ב"ה
ובכן הנה הסיפור: "הוא לא בן-אדם"
חבר שלי תמידין כסידרן כל יום ששי נוסע למרכז רפואי העמק, למבצע תפילין, והיום הוא סיפר לנו את המעשה שהיה:
יום ששי אחד הגיע לחדר שהייתה שם אשה מבוגרת, שברגע שהיא ראתה אותו לא הפסיקה לקטר על הפיגועים, על השואה וכו' ושאולת/אומרת אם רבונו של עולם קיים למה הוא לא עושה כלום לעמו ? למה זקנה כמוני שעברה את השואה לא יהיה לי קצת נחת אם הנכדים ובמקום לבלות איתם אני מבלה בבית רפואה עם הרופאים והאחיות, למה?
חברי, היה בעלם,והרגיש שאין לא את הכלים להתמודד אם תענות כאלו, פנה להקב"ה ואמר לו תן לי עיצה מה להגיד למסקנה הזו.
אותו שבת היה פרשת כי תשא, ועלה לחברי רעיון נועז, ואמר לה: "את צדיקה, כמו משה רבינו, בראות הסבל והצער של עם ישראל הוא אמר מחני נא מספרך, כלומר אני משה לא רוצה להיות שותף איתך, וזה בדיוק מה שאת אומרת את כמו משה רבינו!"
העלם עבר לצד השני, האשה השתתקה.
ואז חברי כבר תפס אומץ והוסיף: " להבא על תתעסקי איתו, הוא לא בן-אדם".
הסיפור נשכח ממנו, כל שבוע יש לו כל מיני טיפוסים שונים ומשונים, עד שלפני כמה שבועות, במרכז העיר ניגשה אליו אישה זקנה באמצע הרחוב, ואמרה לו: "אתה זוכר אמרת לי שהוא לא בן-אדם ולהפסיק להתעסק איתו, שמעתי בקולך, ומאז אני נהנת מהילדים והנכדים !"