חבר'ה, הוא מזה צודק...

אחרי שבוע מזעזע שכל הסטטוסים שלי היו "חיים זבל" "מבולבלת" "אני רוצה רק לבכות"--

הגיע בנאדם, ושעווותתת דיבר איתי.

אז נכון שזאת הייתה שיחה וירטואלית, אבל תקשיבו- הבנאדם שאל אותי על כל סטטוס שלי אם הכל בסדר אצלי, ומה קרה...

סיפרתי הכל.

ובכיתי. בכיתי. בכיתי!!! אחרי שבוע שלא הצלחתי לבכות!!!!

ו...וואו...

הייתי חייבת מישו שידבר איתי. ואני עכשיו רוצה שהוא שוב יתחבר ונדבר שוב, אבל א"א...

אבל לדעת שיש מישו שרוצה להקשיב לך, רוצה לעזור לך, לבכות איתך--

זה נותן המווןן כוחות!!!

דבר ראשון זה סטטוס שהוא רוצה לפרסם\פירסם בפייסבוק

דבר שני אתם מתבקשים להגיב מה דעתכם

דבר שלישי כן נדבקתי מב.ש. והחלטתי להפוך לדוברת תתמודדו!

טוב אני הראשונה:

לדעתי זה ממש יפה לשים לב למצב הרוח של אחרים ולהבין רמזים!

חוץ מזה שאפשר לקחת מזה עוד דבר ולהתחיל לשאול ברצינות מה נשמע ולצפות לתשובה לא רק כדי לצאת ידי חובה!

ואנחנו צריכים גם להפנים שכששואלים אותנו מה נשמע מתכונים לשאלה ומצפים לתשובה יותר מברוך ה'!!

ושלא תעזו לחשוב שהתשובה לא מענינת אותנו ושלא אכפת לנו (אהמ מישהו מפה אהמ) בקיצור אפשר לקחת את זה פשוטו כמשמעו ואפשר גם להסתכל מהכיוון השני של לשאול בכל הכנות מה נשמע? איך אתה מרגיש? וכו'.

מקווה שהובנתי

לילה טוב! 

כ"כ נכון....

אני לא מסכימה עם זה...

זה לפעמים נכון ולפעמים לא, אצלי למשל הרבה פעמים לא... 

כלומר הייתה תקופה שכתבתי כאן כל מיני דברים לא מזמן, והגיעו אלי כמה שיחות לאישי מה קרה וזה?

אז מה אני יגיד? הרגשתי לא נעים... כאילו לא בראש שלי עכשיו להתחיל לדבר איתכם.... כתבתי כי היה באלי לכתוב ולא כי באלי שידברו איתי... ממש לא!!

זה תלוי בבנ"א...

והאמייל שלי בג'ימייל יחסית דיי פעיל... אז גם בו כתבתי יום אחד סטטוס (מזמן) לא משו... אז פתאום הגיעו אלי איזה 2 שיחות מה קרה וזה? אז פשוט מחקתי תסטטוס ואמרתי לא משנה....

זה לא תמיד נכון!! זה ממש ממש תלוי בבנ"א!!

וענבלי....

לגבי זה שכשואלים בשלום מישו אז רוצים תשובה של יותר מברוך ה'.... אז סורי אל תשאלי אותי אפפעם סבבה?

ככה אני...

כן אני מוזרה....

וגם ששואלים אותי יותר מז אז אני מעדיפה לענות בברוך ה'! וזהו...

אני לא אוהבת לענות יותר מזה בדר"כ....

עדיף שכשאת כותבת ולא רוצה שיגיבו לך-- אז יגיבו לך..

מאשר שאת כותבת ואת מתה שיגיבו לך וישאלו מה קרה-- ולא יגיבו לך..

יאללה בקטנה-- אז שאלו אותך מהקרה, ולא התחשק לך לענות..

אבל תחשבי איך זה להיות במצברוח נורא, לכתוב סטטוס של "החיים זבל. אני רוצה למות", ואתה מתתת שמישו ישאל אותך מה קרה, ויהיה לך עם מי לדבר-- אבל אפח'ד לא עושה את זה, כי אולי היא כתבה את זה סתם מתוך חירטוטי מוח ועייפות...

ברור שעדיף, לא אמרתי שלא, 

אבל כאילו יש ת'אלה שיראו כתבת משו, ישאלו, וכאילו אני ידחה תשאלה שלהם כי ככה נוח לי, אבל הם ישאלו עוד פעם ועוד פעם, אז סבבה לא כועסת, סה"כ כוונות טובות, אבל למה לקדוח במוח?

יש לי גם חיים אישיים..

ומותר לי לכתוב שאני מרגישה זבל ובאלי למות בלי לשתף אחרים בלמה כתבתי את זה....

אף אחד גם לא יכריח אותך,

אבל חלק ממנו, אפילו השאלה כבר עוזרת,

וכן, כדאי וחשוב לשים לב, ולהיות רגיש לתחושות של אחרים.

לא תמיד אתה מעונין לעזרה!! ולפעמים סתם לשאול אנשים זה מעיק..

או לחלופין,הם יפתחו תלות בעזרה של האנשים מיסביב, בלי להתמודד בעצמם.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...