מעניין איך הם לא הקפידו על כניסת תגים באותיות ממעל....

וכן על הפסיעה מלבר שעוד שניה הופכת את האות ה' לאות ק'. (דרך אגב מסקרן אותי איך נהגת במקרה זה).

יפה ומרענן, אשמח אם תראה לנו עוד סוגים , אני בטוח שיש לך חומר למלא עוד הרבה אשכולות אבל אתה שומר להמשך...

המשך ערב נעים ידידי היקר.

שהפסיעה לבר הפכה את הה' לק.

ואגב, באמת ישנם אותיות רבות הדומות בצורתן לכתב הבבלי (ת, מ, ג), אך סגנון הכתיבה (למשל המרווחים) די שונה

מהכתב הבבלי הרגיל.

שמעתי מהרב אליהו זיע"א שאמר שכל הסופרים בבגדאד למדו מסופר אחד, ולכן לכולם יש את אותו כתב. אולי הס"ת הזה מאיזור כורדיסטאן או איזורים אחרים הקרובים לבבל?

מצווה שלא לאמר דבר שאינו נשמע...

אגב את הג' הבגדדית אני מכיר (בגלל זה אנחנו מחמירים בנון)

לגבי המם והתיו לא הבנתי מה מאפיין אותן

נשמח אם נראה פה דוגמא של כתב בבלי או אולי אפילו 2 דוגמאות  כדי לראות את הדימיון בין הסופרים  ששלום דיבר עליו

לשלום איפה ראית/שמעת  על מנהג מרוקו להתחיל ס"ת מיהודה אתה יודוך אחיך? 

לכן שאלתי איך הוא נהג עם האות ה'. כי אי אפשר לשפוט לפי מה שרואים במחשב.....

על הכתב!!!!

לילה טוב

לא רמזתי כלום

פשוט עשיתי חשבון שאם הספר נכתב בשנת תרכ"ג אז בטח אין טעם בהערות "בונות"...

לגבי התיו שכחתי לשאול אם בכוונה הרגל הימנית יותר קצרה?

ודאי שלא התכוונתי אליך , פשוט חששתי שנוצר רושם כללי  מתגובותי שאני כביכול מעביר ביקורת.....

כשרואים כתב מול הפנים נורמלי שצצות שאלות...בכל זאת זה לא דפוס...

קצרה יותר, ונראה לי שזה נובע פשוט מצפיפות הכתב וסגנונו (אתה יכול להסתכל בתמונות שהובאו בסוף יר"ש ח"ב).

ספראווים, מרכשים, ודבדבים (קהילות שונות במרוקו)... .

תא"וים מרובעים - זה בבלי

גם הבי"תים מזכירים את של בבלי, אבל למ"דים של מור וקציע עם איזה נוי בקצה.  

מ"ם סופית הרבה פעמים קצר למטה, שאלתי תינוק כמה פעמים קרא סמ"ך

מעניין הוא שרואים שמישהו בקיא בהלכות הגיה את הספר אבל לא נגע בצורת האותיות בכלל אלא רק הפריד דיבוקים.

לגבי תגים שנכנסים בתוך כ"ף פשוטה, צר לי להודיע לכם שלא הקפידו בזה כלל גם בספרד וגם באשכנז. גם לא הקפידו בלמ"דים שנכנסים לתוך כ"ף סופית.

הרב גרוס אמר לי לא לתקן את המקרים האלה - יש על מי לסמוך.

האוירה כללית של הכתב לא נראת בבלי (יותר אסטתי) אבל יש אותיות דומות

מכיון עור צבי הזה מאוד מאוד עדין ונראה לי נוצה היתה חורטת אותו.

והיא, שהספרדים היו כותבים רק בקנה (ורק בדור שלפנינו התחילו לכתוב בנוצה, לצערנו).

בדור אחרון התירו גם את הברזל, ודווקא הספרדים מובילים בהתר הזה בטעמים ובנימוקים נפלאים!

פעם ראיתי שיחה של הרבי מליובביץ' שאומר שבבית המקדש השלישי ישתמשו גם בברזל בהר הבית בזכות התיקון הכללי, הברזל גם יתוקן.

אני מנסה לדון לכף זכות את משתמשי קולמוס ברזל באופן כזה. 

 נראה לי שגוי לחלוטין.

(למדתי סופרות-סת"ם)

כך השיבוני. ועדיין אין הדברים מתיישבים היטב בלשון המחבר:
 

אסביר את הענין ומקווה שלזה התכוון בספר שציינת,

אכן כל אות צריכה להיות ע"י מעשה כתיבה כצורתה ולא ע"י חקיקה או אמצעי אחר שאינו מעשה כתיבה (כמו נפלה טיפת דיו ונעשה אות או חצי אות,

חק תוכות הגדרתו חוקק תוך האות או סביבתה וע"י זה נוצר האות, אמנם נחלקו האחרונים (ב"י ורמ"א באה"ע עם הרד"ך) אם חקק חצי אות והשלימה ע"י כתיבה או שנפלה טיפת דיו ונעשה חצי אות כגון גג וא"ו או יו"ד והשלים את האות (עשה לה ירך) ע"י כתיבה אם אזלינן בתר הסוף, שסיים האות ע"י מעשה כתיבה או שכיון שחלק נעשה בפסול ולא כל האות נוצרה ע"י כתיבה הכל פסול (ע משנ"ב סי ל"ב סע י"ז ס"ק ס"ז).

אבל ישנו עוד דין שמובא באחרונים שנקרא ח"ת ע"י כתיבה כלומר שגרם לאות לעמוד בצורתה והכשירה ע"י כתיבה אע"פ שבאמת זה לא ע"י חקיקה מ"מ קרי ליה חק תוכות ע"י כתיבה, כיון שגם היא לא נוצרה ע"י מעשה בגוף האות עצמה, אחת הדוגמאות לזה היא: כתב כ"ף כפופה מתחת לכ"ף פשוטה וצד ימין של הגג נגע בירך הכ"ף שלמעלה באותו רגע הכ"ף פשוטה נעשתה לכ"ף כפופה גדולה ופסולה, אלא שאם ממשיך בכתיבה אחת את צורת הכ"ף כפופה כבר ניכר שלמעלה זו כ"ף פשוטה ולמטה זו כ"ף כפופה רק שנוגעת קצת והרי להלכה אפשר להפריד אותיות שנדבקו אם ניכרת צורתן, רק כאן נעשה שינוי צורה לרגע אחד והסכימו רוב ככל האחרונים (מלבד היריעות שלמה) שהסת"ם פסול כיון שנעשה ח"ת ע"י כתיבה ואסור להפריד ובתו"מ אין תקנה ובס"ת צריך לגרור הכ"ף שלמעלה ולכותבה מחדש. (מיהו גם הרב מועלם מסכים לעצם הדין של השינוי צורה רק שאם זה היה ע"י מעשה כתיבה אחד בלי שהגביה ידו כיון שהיה שינוי צורה לרגע אחד ובאותו מעשה נכשר שרי לתקן). וישנם הרבה דוגמאות לזה ולכן צריך זהירות.

אבל לשון הרב הנזכר שצטטת לכאורה מורה שכל שעשה אות שאינה שלימה ואחר"כ הוסיף עליה הוי ח"ת ובפשטות זה אינו נכון מדין חק תוכות אלא מדין כסדרן בתו"מ אם המשיך לכתוב.

אלא אם כן כוונתו שהאות הראשונה היתה לא לשמה או לא ע"י מעשה כתיבה שאז באנו למחלוקת שהזכרתי למעלה בין הרד"ך לב"י והרמ"א.

בעל החנות זאב גפני יהודי מיוחד שמבין בקלף, מוכר דברים טובים. 

נראה לי שבהכשר של הרב מועלם

אפילו לא כתבת איזה כתב אתה כותב

אבל בכל מקרה אני לא מבין גדול בעולם הסוחרים

יש את הדברים החשובים בכל תפילין, שזה כתב הלכתי, ללא דיבוקים עם תגים שחורים וברורים וכו וכו

תוספות חשובות לפצפונים:

1. קלף של תפילין של ראש, צריך להיות דק מאוד (במיוחד קדש ו והיה אם)

2. כדאי שהפרשיות הנל שיהיו גם קצרות כמה שאפשר.

3. לגבי גודל הבתים רש"י ורת ביחד לא יהיו יותר מ 8ס"מ ביחד עם תיתורא ומעברתא. כדאי שרשי יהיה מעט גדול יותר מר"ת

באתר יש רשימה מפורטת של 60 או 70 הידורים וזה רק בפרשיות התפילין. אולי יש שם גם רשימת הידורים בבתי תפילין צריך לחפש..

אני ממליץ ללמוד באופן פרטי או בקבוצה קטנטנה

אם תרצה תפנה אלי בפרטי ואוכל לתת לך מספרים של מלמדים בכתב אשכנזי.