פשוט להשתדל שלא להרגיז אותו...אני יודע שזה קשה,אבל זה הפיתרון הכי פשוט....פשוט להשתדל שהוא לא יראה דברים שאת יודעת שהוא יתעצבן מהם....זה הכי קל,ולא נראה לי שיעזרו כל ה-"דברי איתו בארבע עיניים.." וכדו' כי לא נראה לי שזה כ"כ יעזור.....

מחזיקים לך אצבעות!!!!!!

?    בהצלחה!!!!!!!!!

לצעוק זה לא הפיתרון..

יום אחד, כשהוא היה רגוע שבי איתו ותספרי לו ה-כ-ל-! מן הסתם הוא יבין אותך..

אם הוא לא יבין אותך אז תערבי את אמא שלך..ואז היא תדבר איתו..

ואם גם זה לא יעזור אז מתי שהוא יצעק עליך שוב תגידו לו שאת לא יכולה יותר עם זה ופשוט תלכי..

לא יודעת..בחיים זה לא קרה לי..אז אני מקווה שהצלחתי לעזור כמה שאפשר..

בהצלחה

מגניב, עכשיו אני באמת מרגישה בפורום של מתבגרים...

סתם שתדעי לך- זה ממש מוכר! היה פעם אחת שהברקתי ממש את כל הבית, ואבא שלי ממש כעס עליי- כי היו כמה כלים בכיור ש"התעצלתי" לשטוף...אין מה לעשות, תכל'ס- הם ההורים, ואנחנו הילדים..זהו.

אבל תדעי שאנחנו איתך..ומוזמנת לפרוק!

ואני פשוט מתעלמת..הוא צועק ? שיצעק !! מזיז למישו ??

רק תביני שזה שהוא צועק ומתעצבן זה לא בגללך..כאילו בטח עוברת עליו תקופה קשה או משו והוא מוציא עליכם תעצבים..

וואיי, אני כ"כ מבינה את התחושה שלך, תחושה כזאת כאילו את מנסה להיות הכי בסדר עם כולם, והכי לעזור, לתרום ולתת מעצמך למען הבית, על אף שזה לא פשוט לך. ולמרות הכל, את מרגישה שלא רק שלא מעריכים את כל זה, אלא גם צועקים עלייך שלא עשית מספיק, או אולי כי רצית רק לנוח קצת..מן הרגשה כזאת שלפעמים מורידה פשוט את כל האוויר והרצון הטוב...אני כ"כ מבינה אותך, באמת!.. על בשרי חוויתי זאת (ואולי אפילו עדיין), אני לא חושבת שזאת בעיה רק של "גיל ההתבגרות" כמו שכתבו פה בשרשור, זאת בעיה שצצה לה בכל גיל גיל, ואני אוכל רק לנסות לשתף בפיתרון שאני מצאתי לה, והוא- שיח! ...במצב כזה, במיוחד עם אבא שלי, פשוט לא הייתי מגיבה לו באותו רגע. אך בהדמנות הכי קרובה כשהוא היה יושב ברגוע, גוגם אני הייתי במצב רוח, הייתי יושבת איתו ומזכירה לו- אבא אתה זוכר את הסצינה ההיא וההיא שצעקת עליי...אז האמת היא ש...וממש לא הרגשתי עם זה בנוח..ואני ממש משתדלת והכל...אני באה רק להגיד לך מה אני מרגישה ושתנסי להבין אותי, אשמח גם להבין מה הוביל אותך להגיב לי ככה ואיך יחד נמצא את הפיתרון שכל אחד ישים לב וסיטואציה כזאת לא נעימה לשני הצדדים לא תחזור שנית...

כמובן, ששיח מעין זה הוא תהליך. ההורים שלי למשל, לא ממש אהבו את השיחות האלה שהייתי מנסה לעשות איתם והרבה פעמים הייתי פשוט יוצאת מהן יותר מתוסכלת ומתחרטת על זה, אבל על בשרי למדתי שזה כ"כ תלוי גם בגישה שאני באה לשיחה הזאת, באיפוק, בהקשה, בסלנות ובטון הדיבור...

סליחה על החפירה, מקווה שאולי הצלחתי לעורר קצת נקודות למחשבה...

המון ב"הצלחה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....