פשוט להשתדל שלא להרגיז אותו...אני יודע שזה קשה,אבל זה הפיתרון הכי פשוט....פשוט להשתדל שהוא לא יראה דברים שאת יודעת שהוא יתעצבן מהם....זה הכי קל,ולא נראה לי שיעזרו כל ה-"דברי איתו בארבע עיניים.." וכדו' כי לא נראה לי שזה כ"כ יעזור.....

מחזיקים לך אצבעות!!!!!!

?    בהצלחה!!!!!!!!!

לצעוק זה לא הפיתרון..

יום אחד, כשהוא היה רגוע שבי איתו ותספרי לו ה-כ-ל-! מן הסתם הוא יבין אותך..

אם הוא לא יבין אותך אז תערבי את אמא שלך..ואז היא תדבר איתו..

ואם גם זה לא יעזור אז מתי שהוא יצעק עליך שוב תגידו לו שאת לא יכולה יותר עם זה ופשוט תלכי..

לא יודעת..בחיים זה לא קרה לי..אז אני מקווה שהצלחתי לעזור כמה שאפשר..

בהצלחה

מגניב, עכשיו אני באמת מרגישה בפורום של מתבגרים...

סתם שתדעי לך- זה ממש מוכר! היה פעם אחת שהברקתי ממש את כל הבית, ואבא שלי ממש כעס עליי- כי היו כמה כלים בכיור ש"התעצלתי" לשטוף...אין מה לעשות, תכל'ס- הם ההורים, ואנחנו הילדים..זהו.

אבל תדעי שאנחנו איתך..ומוזמנת לפרוק!

ואני פשוט מתעלמת..הוא צועק ? שיצעק !! מזיז למישו ??

רק תביני שזה שהוא צועק ומתעצבן זה לא בגללך..כאילו בטח עוברת עליו תקופה קשה או משו והוא מוציא עליכם תעצבים..

וואיי, אני כ"כ מבינה את התחושה שלך, תחושה כזאת כאילו את מנסה להיות הכי בסדר עם כולם, והכי לעזור, לתרום ולתת מעצמך למען הבית, על אף שזה לא פשוט לך. ולמרות הכל, את מרגישה שלא רק שלא מעריכים את כל זה, אלא גם צועקים עלייך שלא עשית מספיק, או אולי כי רצית רק לנוח קצת..מן הרגשה כזאת שלפעמים מורידה פשוט את כל האוויר והרצון הטוב...אני כ"כ מבינה אותך, באמת!.. על בשרי חוויתי זאת (ואולי אפילו עדיין), אני לא חושבת שזאת בעיה רק של "גיל ההתבגרות" כמו שכתבו פה בשרשור, זאת בעיה שצצה לה בכל גיל גיל, ואני אוכל רק לנסות לשתף בפיתרון שאני מצאתי לה, והוא- שיח! ...במצב כזה, במיוחד עם אבא שלי, פשוט לא הייתי מגיבה לו באותו רגע. אך בהדמנות הכי קרובה כשהוא היה יושב ברגוע, גוגם אני הייתי במצב רוח, הייתי יושבת איתו ומזכירה לו- אבא אתה זוכר את הסצינה ההיא וההיא שצעקת עליי...אז האמת היא ש...וממש לא הרגשתי עם זה בנוח..ואני ממש משתדלת והכל...אני באה רק להגיד לך מה אני מרגישה ושתנסי להבין אותי, אשמח גם להבין מה הוביל אותך להגיב לי ככה ואיך יחד נמצא את הפיתרון שכל אחד ישים לב וסיטואציה כזאת לא נעימה לשני הצדדים לא תחזור שנית...

כמובן, ששיח מעין זה הוא תהליך. ההורים שלי למשל, לא ממש אהבו את השיחות האלה שהייתי מנסה לעשות איתם והרבה פעמים הייתי פשוט יוצאת מהן יותר מתוסכלת ומתחרטת על זה, אבל על בשרי למדתי שזה כ"כ תלוי גם בגישה שאני באה לשיחה הזאת, באיפוק, בהקשה, בסלנות ובטון הדיבור...

סליחה על החפירה, מקווה שאולי הצלחתי לעורר קצת נקודות למחשבה...

המון ב"הצלחה

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...