הרבה זמן אני חושבת, בבקשה על תשפטו אותי לפי מה שכתוב, זה באמת מהלב......
הרוב המכריע של המשפחה של חילונייה, ונורא קשה לי להיות שונה, זה לא רק זה, זה פשוט שאני כבר לא יודעת מה אני רוצה להיות, אני יודעת שהתורה צודקת, אבל היא ממש כובלת אותי!!!
למשל, לפני כמה חודשים התחלתי ללכת עם גרביים, ואני מרגישה שפתאום, אני לא יכולה ללכת עם דברים שיפים עלי באמת, על תגידו לי :"יש הרבה דברים יפים..." כי לי יפה כפכפים!!!!!!!!!!!! לא סנדלים עם גרביים, אני הולכת עם חצאית ארוכה, אבל אני מפחדת מה החברה שלי תגיד עם אני אפסיק עם הגרביים, ומה אמא שלי תגיד... היא נורא תתאכזב...
או למשל, כלפעם שאני עושה משהו, אני ישר חושבת "מה אמא תגיד? היא תכעס או לא? אולי זה לא לפי ההלכה?" אני נורא מפחדת מכל הקטע הזה של דקדוק במצוות, אני מפחדת מעונש מהשמיים...
והכי חשוב, יש משהו, שאני אוהבת, ונראה לי שגם הוא אוהב אותי, אבל אסור לפי ההלכה חבר!!!!! ואבא שלי בכלל יכעס עלי עם אני רק אעלה את האפשרות הזו,
ובכלל, יש הרבה מקרים שאני לא מבינה את ההלכה, זה לא שאני רוצה להבין את הכל, אבל זה דברים בסיסיים, ובאופן כללי הרבה יותר קורץ לי להיות חלוניה.
סורי על הפריקה, זה באמת מהלב..
