אתה ממש צודק!

לי אישית לא מפריעה שאני באמצע לדבר עם מישו\מישי ואז עונים...[כולה כמה דק' של שקט]

מה שכן מעצבן אותי זה כשאני בפלאפון ופתאום אנשים רוצים לדבר איתי ואני לא יכולה כי אני בפלאפון...

אבל תמיד עדיף לדון לכף זכות...

וגם, אנחנו בדור כזה שדיי מכור לטכנולוגיה...[בלי להגזים!] אז נכון, יש מה לעשות בשביל לשפר ת'מצב, אבל כרגע [עד שלא יקומו ויחליטו לעשות עם זה משו,] כלוםלא ישתנה...

ואני לא עושה עם זה כלום, כי זה לא מפריעה לי...[אני משתדלת לא לענות לפלא' אם אני מדברת עם אנשים אא"כ אני יודעת שזה משו דחוף...]

טוב, נראלי שקצת הרבה חפרתי...

יש בזה פן של התמכרות לזמינות...אבל כשזה ההורים  זה משהו אחר..

למה צריך בכלל להסתובב עם פלאפון לכל מקום כדי שאם ההורים יתקרו אז נענה? נו בחייך אז אל תקח פלאפון בכיס ולא תענה להורים כשאתה מדבר עם אנשים בצורה לא וירטואלית

שאתה מדבר עם מישהו ופתאום הוא עונה לפלאפון לאיזה חבר...

********** אביגל!!!!!!!!!!

מתגעגעת!!!! (((((((((((((((

נדבר בש"א ,טוב?  :*

צודק.

וכבר כמה פעמים קרה לי שהחלטתי לכבות את הפלאפון לשבוע ולא נגעתי בו בכלל.

אינלך מושג כמה השבוע הזה משחרר.. =]

אבל כן יש את המקום של להיות זמינים לאנשים.

כמדריכה, אני יודעת שעכשיו יהיה לי הרבה יותר קשה לכבות פלאפון לשבוע, גם כי המד"שית מן הסתם תצטרך אותי מתישו בשבוע הזה וגם כי הקומונרית מן הסתם תצטרך אותי מתישו בשבוע הזה, אבל בעיקר בגלל הסיכוי, לא משנה כמה הוא קלוש, שחניכה שלי תצטרך אותי.

כי כן, אם חניכה שלי צריכה אותי, אני רוצה להיות שם בשבילה, תמיד.

ואם חברה טובה שלי צריכה אותי, אני רוצה להיות זמינה בשבילה באותה מידה.

אם אני באמצע לדבר עם מישו והפלאפון מצלצל אני אענה ואשאל כמה זה דחוף, ואם זה לא דחוף ממש שיתקשרו אח"כ, וכן, להורים אני אענה כמעט תמיד (בשחנ"שים לא, אבל בכל שיחה אחרת כן), כי הם בכלזאת ההורים שלי ואני מחוייבת לכבד אותם ולסנן אותם, גם אם זה מהסיבה הכי מוצדקת בעולם, נראה לי חוסר כבוד.

וכן יש אנשים שמכורים לפלאפון ואם חס וחלילה הם קפצו שנייה לבית של השכנים להביא משו ושכחו את הפלאפון בבית הם יתחרפנו, צריך לדעת למה יש פלאפון ובשביל מה משתמשים בו, לכל דבר צריך לשים גבול כלשהו.

ו', לא הייתי עכשיו עם פלא'...ואני חושבת שלפלא' יש איזשהו מקום בחיים היום...

אני מהאנשים שלא אוהבים פלאפון . יש בזה המון יתרונות וכו', אבל:

הבעיה העיקרית בפלא' הוא שהוא לא נותן לך לחוות את המציאות כמו שהיא עכשיו במקום בו אתה נמצא. 

וזה ממש לא נכון וממש מעוות! אף פעם לא חווים משהו אמיתי באמת כשהפלאפון דלוק.

אז אני לא אומרת ללכת לקיצוניות ולנתק אותו כל היום... אבל כן, לא לפחד לסנן אנשים, או ה' ירחם- לכבות אותו בשיעור או בשיחה עם חברה (ולא לשים על שקט או רטט).

כשמישהו עונה לטלפון תוך כדי שאני מדברת איתו פנים אל מול פנים- גם אם זה לא מעליב אנושות, זה נותן להרגיש באיזשהו מקום- אני לא מספיק חשובה. 

בכל מקרה לא צריך את כל האייפונים והשטויות האלה

שעות ביממה.. (בלילה אני שומעת איתו מוסיקה באוזניות....)

ועכשיו כהארתם לי את פני לכייון הזה... אז אני חושבת כמה אני מעליבה אנשים כשאני מדברת איתם בשחנשי"ם ואיך שיש פלא' אני עונה.. כי אני רגילה... וכי אני רוצהלהיות זמינה.. אבל עכשיו אני מסתכלת אחורה ואנ ראוה שאני חייבת לבקש מכמה וכמה אנשים שיקרים לי מאוד ס-ל-י-ח-ה!

תודה רבה שהעלתם ת'נקודה הזאת אני עכשיו ישים לב יותר מתי אני עונה ...

וגם להתחיל להיגמל מהפלא' שלי....

עד עכשיו אני פשוט לא הייתי נרדמת עם האוזניות שלי לא היו אצלי באוזן גם אם אני ס-ו-ח-טה- מעיייפות!!

אני חייבת לשים לב לזה!!
 

תודה רבה ע-נ-ק-י-ת-!

ואני מודה שגם אני עונה באמצע שאני מדבר עם אנשים....אבל באמת במקרה של הורים זה סיפור אחר...לא יודע מה עם כולכם פה,אם אני לא עונה לאמא שלי היא תתחיל לדאוג....חבלכם על הזמן....(בעיקר בטיולים וכשאני לא בבית,ולא בעיר..)ולכן זה כיבוד הורים...אבל אם זה חבר אני עונה הרבה  פעמים לצערי....לפחות אני אומר לחבר-"אני שניה מדבר,טוב?"  (לא שהוא יגיד לי לא..)קיצר,כווווווווווווווולם מכורים....

שכמו שאנשים חייבים להיות זמינים,

כך הם חיייבים שאנשים אחרים שהם מתקשרים

אליהם גם כן חייבים להיותי זמינים.

ואם מישהוא חס וחלילה לא עונה,

אז מייד מתחילים לדאוג. נו בחייכם, תסבירו להורים

שאם אתם לא עונים מייד זה לא אומר שקרה לכם משהוא,

אלא שאתם כנראה עסוקים באיזה עניין.

אני חושב שהרבה יותר מגעיל לענות לפלאפון כשאת\ה

מדבר עם אדם אחר, מאשר לסנן מישהו או לא לענות אפילו אם זה ההורים.

ואני יכול שבועות להיות עם פלאפון מנותק או בלי בטריה ולשכוח להטעין...

אבל אם הפלאפון שלי עלי, והוא דלוק-ומישהו מתקשר-אני אף פעם לא מסנן!

זה מגעיל-זה כמו שמישהו דופק לך בדלת-ואתה מתעלם ממנו...

אז אני מפסיק-ועונה, אם אני באמצע משהו חשוב-אני אגיד שאני אחזור אח"כ (למרות שבד"כ-אם אני באמצע משהו חשוב הפלאפון שלי מכובה...), אבל לסנן?

מה מעליב בזה שאני לא מסנן מישהו?

אם היית אצלי בבית, או שנינו בחדר בפנימיה, או בכל מקום אחר-ומישהו בא-ומתחיל לדפוק-זה היה פוגע בך אם הוא ישאל אותו מה הוא רוצה?

גם אם זה יציאות קצרות(כמו ללכת לשכנים..)

אני לא מכורה לפלא' אבל אני חיבת אותו איתי...

כשאני מדברת עם חברה..אני תמיד יענה לפלא'..אני יגיד לאותו בנאדם שאני יחזור עליו עוד כמה זמן...אבל אין מצב שאני לא יענה...

לאמא אבא אחים אתה חיבת לענות כול השער יכולים לחקות עד שתסים את השיחה עם הבנדם שאת מדבר איתו

וואי זה קורה פוול למשל משחקים כדור סל ואז משהו מקבל טלפון ועוצר את כל המשחק..וזה ממש מעצבן..

אבל להורים לפעמים צריך לענות.. אם הם צריכים משהו דחוף...

זמינות זה כלי חשוב, במיוחד לאנשים שרוב הדברים שהם עושים לא מתוכננים בצורה מתוקתקת. 

(אם לא הייתי זמין בשני בערב, הייתי מפסיד על האש בים עם כל החבר'ה.)

משיחת חולין, שאינה חשובה כ"כ, אני יוצא תמיד, אם גם השיחה בפלא' לא חשובה (למשל לא עניינים ארגונים, או סתם מישהו שממש ממש צריך עזרה ממני) , דקה או שתיים שאני בצד לא יגרמו סבל לחברה שלי. אם השיחה בפלא' חשובה- ברור שצריך להתנתק לגמרי, ולחזור בסיום. 

משיחה חשובה, ברור שלא לענות ולסנן- אמנם אני לא מאלה שמכבים את הפלא' בשיחה, חשובה ככל שתהיה...כל עוד זה לא מקום קדוש, הוא נשאר דלוק. (בגרויות, פגישות עם אנשים רשמיים, שקט בכיס, במקרה הטוב..)

לי אישית אין פלאפון (כן, יש גם כאלו בעולם) אבל לחברות הכי טובות שלי יש וזה מעליב\קשה\מרגיז\נותן הרגשה לא טובה כשאני מדברת איתם על דברים אישיים ובאמצע המשפט הן מתחילות לדבר עם חברה אחרת (היום, אחרי שרמזתי להן על זה, הן כבר משתדלות לא לענות אלא אם זה מאוד חשוב וגם אז לקצר מאוד).

כמו שאמרתי פעם למישהי "אם במהלך כל השיחה הזו לא אמרת אפילו פעם אחת 'אני איתך' (הסימן הקבוע אצלה שאפשר להמשיך לדבר) סימן שבאמת היית איתי", היא הבינה היטב את הרמז ועד היום מאוד מתאמצת לא לענות לפלאפון בזמן שאנחנו מדברות (למרות שיש לה המון דברים חשובים ודחופים)

ברור שזה תלוי במצב, אם זה נגיד בפעולה, אצלנו מקובל מאוד לענות שניה, אפשר לבקש שיתקשרו מאוחר יותר או משהו כזה, ואם ההורים מתקשרים אני תמיד עונה או שולחת sms, אני חושבת שכל ההבדל הואאיך עושים את זה.

אפילו בשחנ"ש, אפשר לשאול את הפרטנר- זה בסדר שאני אענה שניה?/ אני עונה שניה, סבבה?

זה די כמו להגיד שלום ולהחליף כמה מילים עם מישהו שעובר ברחוב.

אם זה בפתאומיות ובליהתנצלות קטנה זה די מעצבן, אבל אם מסבירים בחביבות שעונים לשניה מן הסתם החבר לא יעלב.

כשמישהו מתקשר אליי אני אומרת למי שאני מדברת איתו "יש לי טלפון רגע" וזזה הצידה.

אני כל פעם חושבת על מי שמתקשר ועל זה שגם אני לא אוהבת שלא עונים לי..

אני באופן אישי לא בנאדם שצמוד לפלאפון בעיקר בגלל שהוא גם של אחותי (והיא יותר גדולה!)..

יוצא לי שיש לי המון שיחות שהן מחברות של אחותי וחברות שלי מבינות תמצב ואם מתקשרת חברה של אחותי אני אומרת "חכו רגע, חברה של ***"..

ואז אני עונה ואומרת שזאת אני וש*** לא איתי, ואני אומרת להן לאן אפשר להתקשר כדי לדבר איתה. כי אני יודעת שאם אני לא יענה אולי אחותי/חברה שלה ידפקו מזה.

(פעם שלחו לאחותי SMS בזמן הלימודים ושכחתי להודיע לה בהפסקה -זה ההסכם ביננו- ומה שיצא זה שחברה שלה לא יכלה לצאת לריקודגלים..)

מובן שאם זה אחד ההורים אז אין על מה לדבר!!   

ויש לה טלפון והיא עונה... היא פשוט משתדלת לקצר כי היא באמצע לדבר.

מוזר שזה מפריע לכם, כי אצלנו זה מובן מאליו שעונים... אבל לא חצי שעה...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....