וכדאי שלא יעשו להם סמטוחות בגלל זה.

במיוחד כדי שלא יעשו מזה כאן  עוד שרשורפלצת..

שבענו מהם

אוסר חיתון קטינים.

ולכן אם את לא רוצה לסבך אנשים אחרים (להכניס אותם לכלא ולהליכים משפטיים)

אל תכתבי את שמם בפומבי.

החוק נועד להגן על כל מיני מצבים בהם בעיקר בנות ממשפחות מצוקה מוצאות איזה גבר ומתחתנות איתו דבר שלא אני ואני מני שגם לא את רוצים שיקרה.

זאת ועוד החוק מתיר מעל גיל 16 בתנאים מסוימים להינשא.

כל זאת אני כותב, למי שלא ידע על אף הערצתי לפעילותו של המוהרא"ש הקדוש שליט"א שאני ממש התחייתי מכתיו ומספריו ואין בזה כהוא זה כדי לדבר סרה בפעילותו המבורכת.

בס"ד

הגיוני בעליל. לא לתת לילדים צעירים *מידי* להתחתן.

מה הזוי בזה?

הגדרתי את החוק הכללי כמטופש, ואז נגעתי בפרט.

בין גיל 16 ל-20, ומה ההבדל בעניין זה בין פעם להיום-ולא קיבלתי תשובה.

שאלתי פעם שניה-ולא עניתם לי.

וכו'.

עד-שמצאתי את ההבדל בעצמי!!

ענבל וכל שאר הבלחים-אתם מוזמנים לקרוא!!

בעצם בגיל 16 החלק השמאלי התחתון בנפש נהיה אדום-כמו שצריך.

בגיל 17-החלק השמאלי העליון-נהיה כחול-כמו שצריך.

בגיל 18-החלק הימני העליון נהיה צהוב-כמו שצריך.

בגיל 20-הנפש משלימה את בגרותה-והחלק הימני התחתון נהיה ירוק.

פעם-כל התהליך הזה-היה מתרחש בגיל 14.

אלא מה? מכיוון שהצבעים הזה מאוד דומה לסמל של ווינדוס(או שזה של מייקרוסופט?), ורק הלמעלה והלמטה מתחלפים-אז הנפש מתבלבלת, ולכן-התהליך נגמר באיחור.

אני יודע שמה שכתבתי פה טיפשי, מאוד!

אתם לא נתתם לי תשובה יותר חכמה, לא נתתם לי תשובה...

אבל בן כמה אתה?

כי אם אתה רק בן 16 אתה לא תבין..

התשובה היא - כשתגיע לגיל 20 תנסה להיזכר איך היית בגיל 16 ואז ייפול לך האסימון חזק מאד

ותצחק על עצמך שאפילו חשבת שאתה בוגר...

לא באתי לרדת על אף אחד

אבל אי אפשר להשוות בין גיל 20 לגיל 16

כמו שאתה לא יכול להגיד שגיל שנה וגיל חמש זה אותו דבר.

1)לטענתך יש הבדלים בין הגילים. התואילי לפרט ויתר באיזה גילאים ההתפתחות משמעותית יותר, באיזה פחות? (רצוי מ-10 עד 30)

תודה.

2)אם היה מדובר בבחור מושלם (בן 13) שכבר השיג את האיזון המושלם בכל מידות הנפש, לעולם אינו כועס, תמיד עושה את מה שצריך לעשותל כאשר צריך לעשות וכו'-אז היתה בעיה שהוא בן 13?

אני משער שלא. לכן אני מרשה לעצמי להמשיך גם בלי שתעני לי.

אם כך ע"פ מה שכתבת-כן יש דברים מסוימים שאדם צריך כדי להיות כשיר לחתונה!!-לדוגמא אדם שלעולם לא כועס ולא משקר, מן הסתם הוא גם מספיק טוב-נכון?

אז את מסכימה איתי שלא הגיל משנה אלא המדות. א"כ-איזו רמה של מידות ואילו מידות את חושבת שאדם צריך כדי להתחתן, שיש לו רק מגיל 18, ושפעם היו מגיל 13? (ושאני לא מסוגל להבין את ההבדל בהם)

3)יש שאלות מסוימות שאני עניתי עליהן ואת לא.

(מה ההבדל המדויק בין הגילאים, מה ההבדל בין פעם להיום, מה שורש המחלוקת ביננו, ואפי'-למה אתם חושבים שאי לא יכול להבין את זה)

בויכוחים-ככל שהפאזל שלך יותר מושלם ושלם וברור (כ"כ ברור שאפי' ילד טיפש בן 16 יכול להבין אותו), יש לך עליונות על הצד השני.

בנתיים הפאזל שלי שלם וברור יותר.

אני לא חושב שילדים בני 14-15 מסוגלים לבנות בית ולפרנס וכל ההתחייבויות  הכתובות בכתובה.

מצד שני, בעבר (עד לפני כ-200 שנה) זה היה אכן גיל הנישואין וזה לא נראה שזה היה רע במיוחד.

האמת כנראה (לענ"ד) צריכה להיות באמצע.

לעודד הצערת גיל הנישואין: לאפשר לחבר'ה להתבגר (רגשית) מוקדם יותר, לאפשר להם ללמוד מקצוע מודרני בפחות שנים (מישהו יצטרך לוותר על חלק מהשנים שבין כיתה י"א לסיום ישיבת ההסדר, בשילוב כלשהו של בגרות-מהירה - צבא - ישיבה - ודרך מקוצרת לתואר אקדמאי).

צריך לעודד נישואין בגיל צעיר, אבל על ידי עידוד חבר'ה להתבגר מוקדם (לא לחייב! אנחנו לא מיטת סדום), ללמוד מקצוע בגיל צעיר יותר, ובאופן כללי להתארגן נכון ולהתחיל חיים מאושרים וצעירים.

לא היה מצב כמו שיש היום- כשאתה מתחתן- אתה חייב לעמוד על הרגליים שלך כלכלית- לבד. בעולם כלכלי קשה ואכזרי.

העולם הכלכלי היה שונה אז

והעולם המשפחתי וקהילתי היה שונה-

היה מאוד מצוי שחתן סמוך על שולחן חותנו במשך כמה שנים,

היה מצוי שאנשים יצאו לנידודים לתק' ארוכות למצוא פרנסה

ולא היה צריך כ"כ הרבה שנות הכשרה בשביל כל מקצוע מכניס

בשלום בית שאומרת :"תיהיה בבית כמה שפחות תדבר עם אשתך כמה שפחות ואז אל תריבו"

חוץ מזה זה לא אנשים שמחליטים מעצמם להתחתן מוקדם אלא מחייבים אותם

(ואני אומר את זה בתור אחד שממש בעניין של להתחתן מוקדם)

הם עושים את זה מרצון כי זה מה שמקובל אצלם וזה האורח חיים שלהם

באותה מידה שאצלו לגיטימי להיתחתן בגיל 18 ו19 ולחילוני זה ירא הזזוי לגמרי

ברור ש14 15 זה קטן אבל זה נורמלי אצלם

ואני דווקא שמעתי לאחרונה על נערה צעירה משם שחייבו אותה להנשא

אבל אסור לשפוט אורח חיים שלם מנק' מבט חיצונית וחלקית.

רק מי שנמצא שם איתם יכול להבין את המכלול ולנסות לבקר אותם

בס"ד

איך אפשר לפרנס ילד בגיל כזה?

לימודים?

משכנתא?

מכולת?

טיטולים?

אלו לא מותרות. אלו החיים עצמם.

אולי בעבר נישואין בגיל כזה התאימו לאוכלוסיה הכללית.

כיום זה לא נורמאלי להישאר שפויים- בעולם כל כך אכזר- בגיל כזה.

רעיון הזוי ומוזר.

[ולא, לא התחתנתי בגיל 37 אחרי דוקטורט, התחתחנתי בגיל 20. עדיין חושבת כך. ההבדל בין גיל 16 לגיל 20 הוא עצום.]

(ויפה לך ההתפנקות על האנטר)

שמתאים לחתונה! אחרת למה ה״ ברא את זה ככה ? חוץ מזה שמתחתנים צעירים אז אתה טיפש ולא מבין כלום! אז אתה יותר תסכים להתחתן מאשר עם למדת דבר או שתיים על אישה וזוגיות !
וגם כתוב בגמרא שמי שמתחתן צעיר אז יש לו פחות יצר רע (מסכת קידושין) !

ולכן מומלץ להתחתן מוקדם ! אני אישית לא יתחתן מוקדם בגלל שעשיתי תואר שלישי על נשים ומבין את המשמעות של חתונה חלק מזה זה מה שכתבת בתגובה שלך אבל יש גם את כל הנושא של הזוגיות עצמה

בס"ד

ולמה ה' ברא לנו עיניים שנסתכל על אנשים לא צנועים?

ולמה ה' ברא את היצר לגנוב?

ולמה ה' ברא מוות בעולם?

ולמה ה' לא נותן לכל מי שרוצה ילדים?

ולמה ה' לא מחתן את כל מי שרוצה?

למה למה ולמה ולמה...

אז זה שהאישה-בחורה מקבלת וסת בגיל מסויים- כי ככה ה' רצה. ואנחנו לא יודעים למה. ככה ה' רצה וזהו.

מי שמתחתן צעיר יש לו פחות יצר הרע- זה נכון, אבל מי שמתחתן צעיר יש לו גם בעיות אחרות כמו ניהול הבית על כל היבטיו [ותכל'ס, מעצבן לשמוע את זה, אבל מי שעוד לא בפנים [בעז"ה בקרוב ממש] לא כ"כ יודע על מה אני מדברת ועל כמה זה קשה באמת ועל כמה נאנקים על כל שקל...]

שלא תבינו לא נכון, אני בעד להתחתן מוקדם. אבל תלוי עד כמה מוקדם ותלוי במידת הבשלות של המועמד\ת.

אין לי תשובה חדה,

אבל יש לי כיוון משחבה -שיכול להועיל אולי לכמה בנות פה-

תק' של "ניסוי כלים" והכנה לקראת..

מוסיפה עלייך- ש

בגילאי 15-16 זה שיא תק' גיל ההתבגרות- פיזיולוגית מלאי הורמונים

זה לא ממש הגיל להיות בקשר רצוף ומחיים עם בנאדם, זה לא ממש הגיל להיות סגור על עצמך בחיים

בס"ד

בתוספת סימני פיסוק,

אוכל לקרוא את התגובה שלך בישוב הדעת ולענות בהתאם.

לק"י

במקום הנכון להם, כמובן...

כגון גמרא ככה אני כותב את התגובות שלי! מקור תלמוד בבלי משם למדתי איך לכתוב!

בס"ד

זה סתם חבל, עושה באלגן בעיניים ולא עושה חשק לקרוא.

קצת סדר בחיים והכל יסתדר, בעזרת ה'

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

דבר שני אני לא בדרגה שלהם ולא קרוב לעפר שליד רגליהם!

 אבל צריך ללמוד מהם וזה מה שלמדתי מהם זהו

בס"ד

וצאדיקה.... כפרעלייך, את מותק

אגב, רפי, מצטערת שיצאתי קצת בוטה וחסרת נימוס קודם.

אתה יודע... חום, עבודות ובעל שלא נמצא בבית זה שילוב גרוע

לא בגלל שהוא מתחתן מוקדם...

אכן, שיטה הזויה... כיום הגיל המתאים בציבור שלנו לחתונה נע בין נשים לגברים, בין ש"לניקיות לבין כאלה שלא, בין הסדרניקים, בין תלמידי ישיבות גבוהות ובין מקד"צניקים. לפיכך קשה מאוד לקבוע גיל לחתונה. 

מה שאני ראיתי עד כה בנושא- מדבר רק על נשים שהרו שלא במסגרת תומכת רפואית ונפשית של משפחה מסודרת

ולא זה המקרה שלנו פה

(אלא קהילה שיש בה אמא סבתא דודה חברה שכולן ישלחו את ההריונית הצעירה |מידי| לרופאה.. בדיקות.. מה שצריך)

אני מניחה שגם תמותה מסרטן גבוהה יותר בנסיבות של השגחה רפואית לקויה וחוסר תמיכה. האם זה הופל את הסרטן לרצוי בקרב מי שעשוי למצוא תמיכה משפחתית ורפואית מתאימים? הועבדה היא שהריון ולידה הינם בעייתיים יותר, בלשון המעטה, בגילאים צעירים.

מטורפי, יקירי משכבר הימים והפורומים, נראה לי שהתבלבלת: יש איסור של בנים, אבל אין שום איסור להשחית ביציות. ולפי ההגיון שלך, גברים צריכים להינשא עוד קודם לנשים, בגיל 12-13. אולי יש לנו וויכוח לגבי הבשלות של בני 16, אבל נדמה לי שבנוגע לחוסר הבשלות של בני ה-12 נסכים? הזכרים שבהם, לפחות?

מאיפה לקחת את זה?!

http://www.cbs.gov.il/reader/cw_usr_view_SHTML?ID=586

כאן רואים שסיבות מיילדותיות זה אחוז אפסי ביחס לשאר סיבות המוות (לכן כנראה לא הוכנס בטבלה שמציגה השוואה לגיל, שלא מתייחס ל17 אלא ל0-24)

ושלא נדע מצרות.

או שהכוונה היתה ל: "...ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת...", שזה תלוי בזה?

עם פיגור/תיסמונת דאון בגיל 16 הוא מאוד מאוד גבוה...

שלא נדבר על הפלות (עד גיל 20 ד"א)...

ואל תתחיל איתי לגבי פוריות האישה כי אני יכולה להביא לך אלף הוכחות למה זה ממש לא רעיון טוב ללדת בגיל הזה

מויקיפדיה:

"תסמונת דאון היא השכיחה ביותר מכל התסמונות הקריוטיפיות (דהיינו הנובעות ממספר כרומוזומים שאינו תקין) ושכיחותה דומה מאוד בקרב כל הגזעים ובשני המינים. השיעור הצפוי בלידה הוא אחד לכל 800-1000 לידות חיות. השכיחות ללדת תינוק עם תסמונת דאון עולה משמעותית בהתאם לגיל האם, ובעיקר לאחר גיל 40.

שכיחות וגיל

• אישה בת 25 השיעור הוא 1:1400 לידות.
• אישה בת 30 השיעור הוא 1:900 לידות.
• אישה בת 35 השיעור הוא 1:400 לידות.
• אישה בת 40 השיעור הוא 1:90 לידות.
• אישה בת 45 השיעור הוא 1:19 לידות."

"ההימנעות מהריון בגיל מבוגר והאפשרות לאבחון מוקדם, בשל הפצת הידע על תסמונת זו, גרמה לכך שמאז הרבע האחרון של המאה העשרים 75% מבעלי התסמונת דאון נולדו לאימהות הצעירות מגיל 30."

לא זוכרת..

היום היא גרושה אם שתי בנות...

לא נראה לי מומלץ....

אלא אם כן יש לך אישזהי הנאה מלהיות גרושה +2 [בכ"ז מקבלים מזונות וזה דיי שווה] <צ>

לפני חודש

היא למדה איתי ביסודי ואין לי קשר איתה מכיתה ח'

זה גיל של בגרות בסיסית, אע"פ שגם אחרי שהם מתחתנים הם נשארים ילדים של ההורים.

ומעינן שמהר"ם שיק העדיף איסורי נדה על האיסורים שכל היום משום מה בראש של חסידי ברסלב, אגב השיטה הכי טובה להלחם בזה היא להסיר את המחשבות האלו , ולא להזכר בהם כל הזמן 

אני מכירה סיפורים מסבא וסבתא שלי שבגילם לפני כ-60 וכמה שנים היו באירופה מתחתנים בגילאי 13 ומעלה.

יתכן שאז באמת היו גדלים אצל ההורים. אני יודעת למשל שהיה להם חדר אצל ההורים וגרו בביתם כמה שנים וגם היה להם שם 2 ילדים. זה היה להרבה.

השאלה היא כיום ולגבי הגיל הזה האם ידוע לכם עד כמה זה הצליח. אני שואלת כי זה נוגע למשהו מעשי.

ולכן אני מודה לכל מי שתרם או תרמה כאן לנושא. ועוד היד נטויה על המקלדת...

גדל מגיל 0 בתוך קהילה כזו?

כי אם לא אין בכלל מה להשוות תוצאות.

כי גם אם 100% שם הולך להם יופי, והכל דבש, ולא מתגרשים- זה לא אומר כלום, אבל כלום, על מי שגדל בתרבות שונה, כמו הציבור הדת"ל.

ואם תוצאות הם למטה מאד, אחרי שגדלו בציבור כזה, ברור שבציבור דת"ל זה יהיה פחות.

הכרתי פעם זוג שכשהם התחתנו היא היתה בת 16 והוא בן 26. זו לא הכירות עמוקה יותר מדי, פשוט אני וחבר התארחנו אצלהם לשבת לפני כמה שנים. הם לא היו ברסלבים, ואפילו לא "דוסים", אבל שומרי מצוות לכל דבר. הם היו נראים זוג נהדר, עם שלושה ילדים כשהאשה בסה"כ בת 19. אני מכיר טוב כמה זוגות שהתחתנו יותר באיזור ה-17, ואצל כולם זה עלה יפה.

זוגות בגיל 15 אני אמנם לא מכיר, אבל הלוואי ואזכה שהבן שלי יתחתן בגיל הזה. ואני אומר את זה כאדם נשוי, שיודע מה זה להחליף חיתול בשלוש בלילה...

אני לרא יודעת כ"כ מה מצבה עכשיו,

אבל עד כמה שידוע לי הם מסתדרים.

ואח"כ התגרשה עם 4 ילדים..זה לא כזה טוב כ"כ מוקדם..צריך ניסיון חיים..

חיים מעולים  ב"ה

כל אחד ומה שמתאים לו.....

ואם לא זה עדיין אותה פואנטה!
מי שאני מכריה, התחתנה בגיל 16 ילדה שלושה ילדים ובעלה חטף את הילדים לחו"ל!!!!!!!!!!!
עכשיו תגיד לי אוקיי אז הם לא הסתדרו! אז זהו שלא! הם ממש הסתדרו והיה להם חיים רגועים ושלווים!

בימינו הנוער אינו מוכן לרוב לחתונה בגיל כל כך מוקדם.

כמובן שיש כאלו שכן ואז המצב שונה, אך אלו הם לא הרוב.

חשוב לוודא שבאמת מוכנים ולא דוחפים את הילדים לחתונה בגיל מוקדם.

אני מכירה מישהי שממש לא נהוג אצלם להתחתן מוקדם אבל רב מאוד גדול הציע איזשהו שידוך והם נפגשו ורצו להתחתן. היא היתה בת 17 שזה נשמע קצת יותר טוב מ-14 .  בכל מקרה לא דחפו אותה - אמרו לה שהרב הציע ואם היא רוצה לנסות ואחרי שהסכימה נפגשו מצאו חן וב"ה נשואים עם ילד היום.

לדעתי גם בגיל קצת יותר מאוחר חשוב מאוד שההורים יכינו את הילדים ויהיו שם בשבילם לתמיכה אחרי החתונה בעת הצורך.

ואני מכירה מישהי שהתחתנה בגיל 27 אחרי תואר ראשון והתגרשה עם ארבעה ילדים...

הכל מן שמיא!!!! (אחות של דיצה...)

במעון לנשים מוכות.

בעצם שמעתי על המון מקרים דומים.

תכלס היום זה לא כל כך עובד, ויש יותר מקרים של גירושין על פני זוגיות מאושרת.

הדור השתנה, המציאות השתנתה, הפסיכולוגיה השתנתה. המון דברים השתנו, וזה יהיה ממש מטוטמם להיות ראש בקיר.

ואני חושב שכדאי גם לא לחרוג מנורמת ה"מקובל\לא מקובל". להתחתן בגיל 16 זה נראה גרוע!

והוא מסתדר מצוין

מאושרים ב"ה וטובים

היתה לי חברה שכמה מהאחיות התחתנו די מוקדם,והיא סיפרה לי שאכשהוא הקב"ה החזיר אותם הביתה לעוד זמן אצל אמא,אחת ממחלה אחת לשמירת הריון..כאילו שהם עוד היו צריכות את זה...

אני ישמח מאוד אם הילדים שלי יזכו להתחתן בגיל 18 ,אני זוכרת על עצמנו שאחרי החתונה הדבר היחיד שהצטערנו זה שלא התחתנו קודם ,היינו מנצלים עוד שנה שנתיים וזוכים לעוד ילד...אבל 16 לענ"ד נשמע לי צעיר לדור שלנו,

אי אפשר להעביר גבול: מגיל זה בשלים, ולפניו לא בשלים לנישואין.

כל אדם מבשיל בגיל אחר.

בואו נסכים שככל שהגיל עולה, הסבירות שאותו אדם בשל לנישואין, גדלה גם היא.

אחוז הגירושין עולה ככל שגיל הנישואין קטן - זו עובדה.

כן, גם בגיל 16 נמצא אדם בשל, פה ושם. לא הרבה. האם זה לא סיכון מיותר? האם שווה להשיא 10 זוגות כאלה בידיעה ש-9 מתוכם יתגרשו (ואין לי דרך לדעת, אבל נדמה לי שגם הזוג האחרון לא יחיה ממש באושר ועושר ברוב המקרים)?

"אחוז הגירושין עולה ככל שגיל הנישואין קטן - זו עובדה." יש לך נתונים על זה?

ובמיוחד מעניין אותי האם זה נכון בכל גיל (16 לעומת 20, 20 לעומת 25, 25 לעומת 30)

כי הייתי משער שזה נכון לנישואין בגיל צעיר ממש(וגם לא 9 מ10) ובגיל מאוחר זה כבר לא נכון. אבל אין לי שום נתונים.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש