וכבר כתב ע"ז הר"י משאש ע"ה שהרבה ס"ת ראה כך, והכשירם.

ונראה להכשיר, משום שעיקר צורתה עליה (ובפרט שהרבה פעמים כן יש איזו בליטה וסימן למעלה- במקום הראש).

ואם כן, נראה דיש להתיר להוסיף לה ראש גם בתו"מ.

וכמדומה שגם מורנו הגר"ע מכשיר בזה.

"כשרה. וצריך לתקנה להוסיף לה ראש כדי להעמידה על עיקר צורתה. וכל שכן אם יש בליטה משהו. כשרה.

וטוב להוסיף לה דיו להגדיל ראשה כדי להיטיב צורתה.

מוסיף בהערה:

"........ונפקא מינה לתפילין ומזוזות שיש להכשירם......."

ומנמק שהיו ספרים כאלו מעולם וכו' וכו' וכו' 

ובקיצור צריך לתקן וכשר כך

כנראה שה"איבר" שבלעדיו יהיה "חסרון איבר" הוא בעצם כל ה- ו' כי כותב שם שאם ללמ"ד  יש קו  פשוט -כשרה...

כלומר הביטוי הזה הוא רק באחרונים

אבל יסודו.......

קוצו של יוד : לשון הרמבם " אם חסר אפילו קוצו של יוד מעכב בתפילין"

אנחנו מכשירים גם בלי קוץ

אבל לפי הזכור גם הפוסלים בחסרון קוצו של יוד מתירים ע"י תיקון בתפילין משמע שצורתו עליו

וה"ה כאן בלמד

כמדומני שהרמב"ם מתכוון לרגל של היו"ד.

מה זה שונה מאל"ף או מעי"ן או מפ"א שקו משוך בשוה שאי אפשר לתקן בתו"מ.

למה שם לא וכאן כן?

אבל מרן ורמא כן חילקו בסעיף י"ח

(יח) מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמה אין מועיל לגרור הדבק ולפותחה משום דהוי כחק תוכות ומה תקנתה שיגרור כל החרטום ותשאר כצורת נו"ן כפופה ואח"כ יכתוב מה שגרר ורי"ש שעשאה כמין דלי"ת יש להחמיר ולומר דלא סגי כשיגרור הירך לבד או הגג לבד ויחזור ויכתבנו כמין רי"ש משום דבין הגג ובין הירך נעשו בפיסול הילכך צריך לגרור שניהם ואם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול ואם גרר והפרידה כשר ולא מיקרי חק תוכות מאחר שהאות עצמה היתה כתובה כתקונה. אם נגעו רגלי הה"א והקו"ף בגג יגרור הרגל ויחזור ויכתבנו ואין צריך לגרור כל האות כי הגג כדין נכתב. אם נגע רגל האל"ף בגג האל"ף או פני האל"ף בפנים בגג שתחתיה פסול ואין תקנה בגרירה להפרידה דהוי כחק תוכות אלא יגרור כל מה שנעשה בפיסול ויחזור ויכתבנו: הגה וכן הדין ביוד"י השי"ן והצדי"ק והעי"ן והפ"א אם נגעו בגוף האות יותר ממקום דבוקם (בית יוסף):

יש כמה פירושים (4 כמדומני) לנגיעת רגלי האלף והמקובל מביניהם (הכוונה פופולרי ולא מה שמעבר לפשט) הוא שנשארו קווים פשוטים בלי ראש

יוצא שיש הבדל בין האותיות האו לרמא

התאווררתי מספיק אני חוזר למעבדה

מקווה שיהיה מה להרחיב בע"ה

והגעתי למסקנה שכל המגמה להכשיר למ"דים כאלה הינה כדי להשלים עם המציאות של ס"ת ישנים.

אצל המון ס"ת ישנים כתבו כך ולא יתכן להוציא לעז על גדולים שעלו בס"ת כאלה.

וכל הוכחות מסביב (של יריעות שלמה) נראות לעניות דעתי מאולצות.

 נראה לי שגוי לחלוטין.

(למדתי סופרות-סת"ם)

כך השיבוני. ועדיין אין הדברים מתיישבים היטב בלשון המחבר:
 

אסביר את הענין ומקווה שלזה התכוון בספר שציינת,

אכן כל אות צריכה להיות ע"י מעשה כתיבה כצורתה ולא ע"י חקיקה או אמצעי אחר שאינו מעשה כתיבה (כמו נפלה טיפת דיו ונעשה אות או חצי אות,

חק תוכות הגדרתו חוקק תוך האות או סביבתה וע"י זה נוצר האות, אמנם נחלקו האחרונים (ב"י ורמ"א באה"ע עם הרד"ך) אם חקק חצי אות והשלימה ע"י כתיבה או שנפלה טיפת דיו ונעשה חצי אות כגון גג וא"ו או יו"ד והשלים את האות (עשה לה ירך) ע"י כתיבה אם אזלינן בתר הסוף, שסיים האות ע"י מעשה כתיבה או שכיון שחלק נעשה בפסול ולא כל האות נוצרה ע"י כתיבה הכל פסול (ע משנ"ב סי ל"ב סע י"ז ס"ק ס"ז).

אבל ישנו עוד דין שמובא באחרונים שנקרא ח"ת ע"י כתיבה כלומר שגרם לאות לעמוד בצורתה והכשירה ע"י כתיבה אע"פ שבאמת זה לא ע"י חקיקה מ"מ קרי ליה חק תוכות ע"י כתיבה, כיון שגם היא לא נוצרה ע"י מעשה בגוף האות עצמה, אחת הדוגמאות לזה היא: כתב כ"ף כפופה מתחת לכ"ף פשוטה וצד ימין של הגג נגע בירך הכ"ף שלמעלה באותו רגע הכ"ף פשוטה נעשתה לכ"ף כפופה גדולה ופסולה, אלא שאם ממשיך בכתיבה אחת את צורת הכ"ף כפופה כבר ניכר שלמעלה זו כ"ף פשוטה ולמטה זו כ"ף כפופה רק שנוגעת קצת והרי להלכה אפשר להפריד אותיות שנדבקו אם ניכרת צורתן, רק כאן נעשה שינוי צורה לרגע אחד והסכימו רוב ככל האחרונים (מלבד היריעות שלמה) שהסת"ם פסול כיון שנעשה ח"ת ע"י כתיבה ואסור להפריד ובתו"מ אין תקנה ובס"ת צריך לגרור הכ"ף שלמעלה ולכותבה מחדש. (מיהו גם הרב מועלם מסכים לעצם הדין של השינוי צורה רק שאם זה היה ע"י מעשה כתיבה אחד בלי שהגביה ידו כיון שהיה שינוי צורה לרגע אחד ובאותו מעשה נכשר שרי לתקן). וישנם הרבה דוגמאות לזה ולכן צריך זהירות.

אבל לשון הרב הנזכר שצטטת לכאורה מורה שכל שעשה אות שאינה שלימה ואחר"כ הוסיף עליה הוי ח"ת ובפשטות זה אינו נכון מדין חק תוכות אלא מדין כסדרן בתו"מ אם המשיך לכתוב.

אלא אם כן כוונתו שהאות הראשונה היתה לא לשמה או לא ע"י מעשה כתיבה שאז באנו למחלוקת שהזכרתי למעלה בין הרד"ך לב"י והרמ"א.

בעל החנות זאב גפני יהודי מיוחד שמבין בקלף, מוכר דברים טובים. 

נראה לי שבהכשר של הרב מועלם

אפילו לא כתבת איזה כתב אתה כותב

אבל בכל מקרה אני לא מבין גדול בעולם הסוחרים

יש את הדברים החשובים בכל תפילין, שזה כתב הלכתי, ללא דיבוקים עם תגים שחורים וברורים וכו וכו

תוספות חשובות לפצפונים:

1. קלף של תפילין של ראש, צריך להיות דק מאוד (במיוחד קדש ו והיה אם)

2. כדאי שהפרשיות הנל שיהיו גם קצרות כמה שאפשר.

3. לגבי גודל הבתים רש"י ורת ביחד לא יהיו יותר מ 8ס"מ ביחד עם תיתורא ומעברתא. כדאי שרשי יהיה מעט גדול יותר מר"ת

באתר יש רשימה מפורטת של 60 או 70 הידורים וזה רק בפרשיות התפילין. אולי יש שם גם רשימת הידורים בבתי תפילין צריך לחפש..

אני ממליץ ללמוד באופן פרטי או בקבוצה קטנטנה

אם תרצה תפנה אלי בפרטי ואוכל לתת לך מספרים של מלמדים בכתב אשכנזי.