טוב, אני "מזהירה" מראש...זה מומלץ וחשוב מאוד אבל א-ר-ו-ך!!! /\ /\![]()
ישבנו כל המשפחה בסד"ש ולמדנו הלכות של שלושת השבועות...
היה כתוב שיש בעיה עם שמיעת שירים..אני ממש התעצבנתי ודרשתי הסברים!!!!
אמרתי להורים שלי...: "לא יודעת מי החליט לעשות את שלושת השבועות אבל אני במקומו הייתי עושה קצת אחרת...יש פעם בשנה יום הזיכרון. יושבים, רואים סרטים, שיחות, הרצאות, כולם רציניים, עצובים..אתה לא תראה פתאום מישו שם שירים בשיא הווליום ומתחיל לרקוד... אבלמה כשאנחנו מגיעים לשלושת השבועות אז זה מעיק ומעצבן..אני רק מחכה שיגמר כדי שאני יוכל ללכת לים, לבריכה, לשמוע שירים....?"
כולם ניסו להגיד לי שזה בגלל שיום הזיכרון זה על צרות של ימינו..שנוגעות אלינו..שאנחנו לא חיינו בבית המקדש...
אבל זה לא בדיוק מה שעזר לי!!!!!! אני יודעת לבד שאינלי מושג מה זה בית המקדש! אני יודעת שזה לא עצוב לי כמו שזה צריך להיות עצוב! ואני גם יודעת שעם כל זה, זה לא עצוב לי אלא רק מעיק!!!!!!
ואז אבא שלי אמר שיש לו מה להגיד על זה...כולם השתתקו והקשיבו...אני ינסה להסביר את זה כמו שהוא אמר כי זה פעם ראשונה שהצלחתי לקלוט באמת שזה מפריע לי!!!!!!
אז ככה , הוא אמר ששלושת השבועות זה זמן פורענות..(ידוע..) בזמן הזה יש דבר שנקרא "צער השכינה"..השכינה מצטערת על זה שגלתה מישראל וכל זמן שהיא גולה מימנו אז אנחנו חשופים, בלי משהו שישמור עלינו. ה"צער" מתבטא בכל השנה בדברים כמו: פיגועים, תאונות, מחלות, רציחות, אונסים, הפלות...(ואלה הדברים הקשים...זה מתבטא גם בכל דבר הכי קטן..כמו גודל הפירות בימינו ובתקופת בית המקדש...יש על זה מסכת שלמה שמתארת את החסרים..) שלושת השבועות זה כאילו יום זיכרון לחורבן הבית וכמו שאם שכולה מצטערת ובוכה יותר מתמיד ביום הזיכרון, כך גם "צער השכינה" גדול יותר בימים אלו ולכן נקראים ימי פורענות..
ואלה^^^ הדברים האלה, הם אלו שצריכים לגרום לנו להתחבר לדברים האלה...אז נכון, אולי אנחנו לא במדרגה שאנחנו מסוגלים להצטער על חורבן בית המקדש, אבל אפילו להצטער על "צער השכינה" שגלתה מימנו זה חלק קטן מתוך אותו צער על חורבן הבית!!!!!!
אחים שלי..!!!!
נכון שזה קשה למשוך שלושה שבועות שלמים שבהם צריך להתאבל ולזכור דבר שלא חווינו מעולם...
אבל אפילו אם תקדישו חמש דקות ביום ותצטערו על הפיגועים והמצב הקשה בארץ...גם זאת איזה שהיא מדרגה בצער על חורבן הבית!!!!!
שנזכה!!!!!









