ב"ה
חטא העגל – מקרה שנחרת לדראון עולם ככישלון הצורב ביותר בתולדות האומה. ימים ספורים לאחר שהתעלו לשיא-השיאים הרוחני במעמד הר סיני וזכו לשמוע את הקול האלוקי הכביר: "אנוכי השם אלוקיך" – הידרדרו המונים מבני-ישראל ובבת אחת צנחו לתהום השפל של סגידה לעגל הזהב.
על מקרים כאלה אוהבים להפטיר 'מעשה-שטן'. במקרה הזה, מסבירים חז"ל, היה מעשה-השטן פשוט טעות בחשבון: משה רבינו הבטיח לעם ישראל כי ישוב מהר סיני לאחר ארבעים יום, ובני-ישראל לא הבינו כי ארבעים היום מתחילים מהיום שלמחרת עלייתו אל ההר. הם חשבו שעליו לרדת יום לפני היום בו ירד בפועל, ומשלא ראוהו באותו יום – החליטו כי כנראה לא ישוב עוד לעולם, ולכן חיפשו לו תחליף...
*
אלא שההסבר הזה כשלעצמו חיוור משהו. בשביל איחור של יום אחד זונחים את כל האמונה?! האם איחור של יום אחד יכול להסביר השלכה מאחורי הגב של כל הנסים האלוקיים המדהימים שראו אבותינו במו עיניהם?!
מוסיפים חז"ל ומסבירים כי היה כאן עוד משהו: השטן שיטה בבני-ישראל, והראה להם מחזה תעתועים כאילו נפטר משה רבינו ועורכים לו בשמים לוויה רבתי. בני-ישראל שכבר היו אמונים על צפייה במחזות שמימיים, היו בטוחים כי רואים דברים כהווייתם וחשו כי נותרו מיותמים. אולי אפילו נבגדים. משה רבינו נטש אותם לפתע פתאום, בלב המדבר, מבלי להותיר אחריו ממלא מקום! דחף בלתי נשלט הוביל אותם לחפש בבהילות מישהו שיהלום אותו כתר המנהיגות, ובלחץ הנסיבות נפלו על ההמצאה המטופשת – עגל.
אלא שאם כן, נשאלת שאלה הפוכה: אז מה באמת רצו מהם? הם הוטעו, הם התבלבלו – ולכן נכשלו. מדוע אפוא התייחס הקדוש-ברוך-הוא לחטאם כאל משהו שלא ייסלח וכמעט שהשמידם כליל?
התשובה היא, שאילו היו מאמינים כמו שצריך במשה רבינו הם לא היו נכשלים! משה רבינו הבטיח להם כי יחזור – והיה עליהם להאמין בהבטחתו ולחכות. למרות שלפי חשבונם קרתה איזושהי תקלה, ולמרות כי במו עיניהם ראו כי כבר אין שום סיכוי כי משה יחזור; הוא נפטר! – מכל מקום, אסור היה להם להתאכזב. היה עליהם להתאזר בסבלנות ובאמונה עד שייווכחו היכן בדיוק טעו הם בהבנת המציאות. החסר בו לקתה אמונתם בדברי משה הוביל אותם להסקת מסקנות פזיזה וחמורה, ועל כך היה עליהם לתת את הדין.
*
בספרות הקבלה נכתב, כי תהליך התגלות המשיח יקביל למה שקרה עם משה רבינו בהר סיני. האר"י הקדוש, אבי שיטת הקבלה המקובלת כיום, אומר כי בתחילה יהיה המשיח "אדם צדיק, נולד מאיש ומאישה, ותגדל צדקתו ויתקבצו אליו רבים", אולם "עדיין לא יכירוהו כולם (כמשיח)". לאחר מכן, "על דרך עליית משה להר סיני להביא את הלוחות... יעלה (המשיח)... בגופו ובנפשו... – ואחר כך יחזור... ואז יכירוהו כולם" (ספר הגלגולים, פרק י"ג).
נכון להיום, אנו נמצאים בשלב הביניים: הרבי מליובאוויטש, "אדם צדיק, נולד מאיש ומאישה, ותגדל צדקתו ויתקבצו אליו רבים" – התגלה כמשיח כאשר ניבא ואמר כי השביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד (הוא עצמו) הוא המשיח. לאחר מכן התעלה בגופו ובנפשו ונעלם מאתנו.
כעת אנו מחכים להתגשמות המשך התיאור של האר"י – "ואחר כך יחזור... ואז יכירוהו כולם". בשלב שכזה נדרש מאתנו ללמוד מהעבר, ולא לחזור חלילה על האיוולת של אבותינו במדבר. להתאזר באמונה שלמה כי כל מילה שיצאה מפי משה של דורנו היא אמת לאמיתה ובוודאי תתקיים. ובמהרה מאוד נזכה להיווכח בכך.
(מאמר הפתיחה של העלון "הגאולה מעניין ועכשווי" של השבת הקרובה)
חטא העגל – מקרה שנחרת לדראון עולם ככישלון הצורב ביותר בתולדות האומה. ימים ספורים לאחר שהתעלו לשיא-השיאים הרוחני במעמד הר סיני וזכו לשמוע את הקול האלוקי הכביר: "אנוכי השם אלוקיך" – הידרדרו המונים מבני-ישראל ובבת אחת צנחו לתהום השפל של סגידה לעגל הזהב.
על מקרים כאלה אוהבים להפטיר 'מעשה-שטן'. במקרה הזה, מסבירים חז"ל, היה מעשה-השטן פשוט טעות בחשבון: משה רבינו הבטיח לעם ישראל כי ישוב מהר סיני לאחר ארבעים יום, ובני-ישראל לא הבינו כי ארבעים היום מתחילים מהיום שלמחרת עלייתו אל ההר. הם חשבו שעליו לרדת יום לפני היום בו ירד בפועל, ומשלא ראוהו באותו יום – החליטו כי כנראה לא ישוב עוד לעולם, ולכן חיפשו לו תחליף...
*
אלא שההסבר הזה כשלעצמו חיוור משהו. בשביל איחור של יום אחד זונחים את כל האמונה?! האם איחור של יום אחד יכול להסביר השלכה מאחורי הגב של כל הנסים האלוקיים המדהימים שראו אבותינו במו עיניהם?!
מוסיפים חז"ל ומסבירים כי היה כאן עוד משהו: השטן שיטה בבני-ישראל, והראה להם מחזה תעתועים כאילו נפטר משה רבינו ועורכים לו בשמים לוויה רבתי. בני-ישראל שכבר היו אמונים על צפייה במחזות שמימיים, היו בטוחים כי רואים דברים כהווייתם וחשו כי נותרו מיותמים. אולי אפילו נבגדים. משה רבינו נטש אותם לפתע פתאום, בלב המדבר, מבלי להותיר אחריו ממלא מקום! דחף בלתי נשלט הוביל אותם לחפש בבהילות מישהו שיהלום אותו כתר המנהיגות, ובלחץ הנסיבות נפלו על ההמצאה המטופשת – עגל.
אלא שאם כן, נשאלת שאלה הפוכה: אז מה באמת רצו מהם? הם הוטעו, הם התבלבלו – ולכן נכשלו. מדוע אפוא התייחס הקדוש-ברוך-הוא לחטאם כאל משהו שלא ייסלח וכמעט שהשמידם כליל?
התשובה היא, שאילו היו מאמינים כמו שצריך במשה רבינו הם לא היו נכשלים! משה רבינו הבטיח להם כי יחזור – והיה עליהם להאמין בהבטחתו ולחכות. למרות שלפי חשבונם קרתה איזושהי תקלה, ולמרות כי במו עיניהם ראו כי כבר אין שום סיכוי כי משה יחזור; הוא נפטר! – מכל מקום, אסור היה להם להתאכזב. היה עליהם להתאזר בסבלנות ובאמונה עד שייווכחו היכן בדיוק טעו הם בהבנת המציאות. החסר בו לקתה אמונתם בדברי משה הוביל אותם להסקת מסקנות פזיזה וחמורה, ועל כך היה עליהם לתת את הדין.
*
בספרות הקבלה נכתב, כי תהליך התגלות המשיח יקביל למה שקרה עם משה רבינו בהר סיני. האר"י הקדוש, אבי שיטת הקבלה המקובלת כיום, אומר כי בתחילה יהיה המשיח "אדם צדיק, נולד מאיש ומאישה, ותגדל צדקתו ויתקבצו אליו רבים", אולם "עדיין לא יכירוהו כולם (כמשיח)". לאחר מכן, "על דרך עליית משה להר סיני להביא את הלוחות... יעלה (המשיח)... בגופו ובנפשו... – ואחר כך יחזור... ואז יכירוהו כולם" (ספר הגלגולים, פרק י"ג).
נכון להיום, אנו נמצאים בשלב הביניים: הרבי מליובאוויטש, "אדם צדיק, נולד מאיש ומאישה, ותגדל צדקתו ויתקבצו אליו רבים" – התגלה כמשיח כאשר ניבא ואמר כי השביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד (הוא עצמו) הוא המשיח. לאחר מכן התעלה בגופו ובנפשו ונעלם מאתנו.
כעת אנו מחכים להתגשמות המשך התיאור של האר"י – "ואחר כך יחזור... ואז יכירוהו כולם". בשלב שכזה נדרש מאתנו ללמוד מהעבר, ולא לחזור חלילה על האיוולת של אבותינו במדבר. להתאזר באמונה שלמה כי כל מילה שיצאה מפי משה של דורנו היא אמת לאמיתה ובוודאי תתקיים. ובמהרה מאוד נזכה להיווכח בכך.
(מאמר הפתיחה של העלון "הגאולה מעניין ועכשווי" של השבת הקרובה)
