בס"ד
הייתי בהיריון שני, כל ההיריון היתי בסרטים ולחצים מהלידה בגלל שלידה ראשונה הייתה לי נוראית, 28 שעות (ירידת מים) צירים ללא פתיחה מספיקה לאפידורל קרעים חתכים ולכן תפרים רבים והחלמה מאוד מאוד קשה...
פחדתי כ"כ והתפללתי המון ועשיתי את כל הסגולות האפשריות..
הייתי בטוחה שאלד בשבוע 37, כמו שילדתי פעם שעברה, אבל הפלא ופלא עובר לו שבוע ועוד אחד ועוד אחד, ואני כלום שום סימן... עברתי כבר ת'תאריך והתחלתי להלחץ... לא הבנתי מה קורה לי... כי היה לי ברור שאני אלד מוקדם (מכאן ללמוד כל היריון זה משהו אחר לגמרי) בוקר אחד בשבוע 40++++ התקשרתי לבעלי, הוא שאל נו את בדרך כבר ללדת? ואני כהרגלי אומרת לו.. היו צירים בלילה בקטנה אבל לא סדירים... בעלי מתבאס... יוווואווווווו טוב ב"ה... (נמאס לו לראות אותי סובלת... ככה הוא טען=)) דקה אחרי שאני מסיימת לדבר איתו אני קמה מהמיטה ובלופ נהרות נהרות נהרות של מים... אני מתקשרת אליו בוא דחוף, ירידת מים בטירוף... הוא בא בינתיים התקלחתי.. ונכנסתי להיסטריה לסרט של הלידה שעברה... התארגנו... הוא מרגיע אותי, אומר לי את סתם בלחץ.. תירגעי יהיה בסדר... מתחילים ליסוע לבית חולים וזה מתחיל בבום צירים, הם נסבלים ביותר כל ציר אני מחזיקה בידית של האוטו למעלה ומתייסרת קלות... בעלי כמו כל גבר טיפוסי מדליק ת'אותות של המצוקה באוטו ומתחיל לתת רייס, אני אומרת לו שלא התלהב וזה בינתיים נסבל והוא לא חייב לטוס אבל הוא כמו ילד בקטעים האלה חושב זה סרט ונהנה... אנחנו מגיעים לבית חולים ב-11 ועשרים והצירים מתחזקים אני שואלת ת'מאבטח דחוף מיון יולדות הוא מכוון אותי, אנחנו מגיעים לקומה ואז אני ממרגישה כאבי תופת ומתחילה לצרוח ולבכות, בעלי מרגיע אותי שואל אם להביא כיסא גלגלים, הציר נעצר ואני אומרת לו אני רוצה אפידורל ורצה למיון! בינתיים הוא פותח תיק אני נכנסת ומתחילה לבכות תביאו לי אפידורל ירידת מים וצירים בטירוף בבקשה... אני סובלת דוחפים אותי איכשהו לחדר לידה... והצירים רק מתחזקים ואני צורחת, המיילדות מקסימות אומרות שאני ב-3 קוראות למרדים ובינתיים מחברים אותי למוניטור ולעירוי... אני צורחת לקדוש ברוך הוא שיציל אותי, ושעשינו הסכם שהפעם לא יכאב לי, המיילדת צוחקת הסכם מעניין... אני מרגישה שעוד ציר ואנלא שורדת יותר. זה פשוט כואב כ"כ. , ואני קוראת למר אפידורל...... כל גבר שעובר אני שואלת אותו אתה זה מהאפידורל, בחייאת תגמול אותי מיסורי... המיילדת מבטיחה שהוא בדרך ושאנלא אזוז כי היא צריכה לעשות מוניטור... המרדים עוד שניה פה ואז אני צורחת שאני מרגישה שיש לי לחץ בטירוף, בודקים שוב אני ב-5 ראש ממש למטה... המרדים בא ב-12 וקצת מכין הכל ממני מבקשים שאנלא אזוז, את בעלי אנלא רואה בכלל, הוא ממתין איפשהו נראה לי שכח שאני בלידה, שיהיה בריא... ופתאם הוא נזכר לדפוק בדלת ולבקש להיכנס אומרים לו לא, הוא מזריק ת'אפידורל וכל רגע שהוא לא מזריק אני מרגישה צירים מטורפים, שלא הרגשתי לידה קודמת... הוא הולך אני מתנשפת שואל אותי את מרגישה שזה מתחיל להשפיע ואני צורחת לבעלי הראש בחוץ תקרא למיילדת... המיילדת טסה בודקת פתיחה היא קצת בשוק והיא אומרת שאני בלידה... אני אומרת לה אין מצב, בואי נחכה כמה דק' שהאפידורל ישפיע, היא אומרת לא חמודה שלי את יולדת קדימה, ללחוץ... אני מסתכלת על בעלי ואומרת לו ,אבל אבל אבל....... ואז מגיע ציר ואני לוחצת ודוחפת ולוחצת שוב ולוחצת פעם שלישית ומרגישה שריפה ופתאם 12 ורבע והקטנה בחוץ... פחות משעה מרגע הגעתי לבית החולים וילדתי, לידה ללא חתכים ללא תפרים ב"ה!!! מאחלת לכל בנות ישראל את הלידה שלי... ב"ה בשורות טובות.... תתפללו כל ההריון תעשו את כל הסגולות שיש ללידה קלה, תאמינו בסגולות ה' ישלח גם לכם לידה של תרנגולת... כמעט =)
