לדעתי האישית יש ספרים מתורגמים ועבריים שאין בהם קטעים מלוכלכים ואין בהם בעיה. חלקם גם מוסריים, חלקם מעבירים הבנות פסיכולוגיות וידע עולם וכו'

הבעיה לדעתי בקריאת סיפרות חיצונית זה העובדה שאי אפשר, ואני לא כותבת כמעט אי אפשר כי זה נראלי באמת בילתי אפשרי, לא להתקל גם בסיפרות שכן מלכולכת, לא להתחיל בטעות לקרוא איזה ספר ולגלות באמצע שאולי לא היית כ"כ רוצה לקרוא אותו, ואז נותרת עם שתי ברירות - או להמשיך לקרוא או להפסיק באמצע... וגם אם הפסקת באמצע זה לא אומר שמה שכבר נקרא נמחק..

לכן אני אומרת - לא מכניסים ראש בריא למיטה חולה, עזוב, חפש ספרים דוסיים יפים, סיפרות חיצונית - רק אם ברירת טוב מאד מאד מאד שזה בטוח נקי.

לי פעם קרה ששאלתי ואמרו לי נקי וזה היה ספר כופר בצורה נוראית, וגם לא הכי נקי.. וזה פשוט היה נקי לפי אמות המידה של מי ששאלתי..

וזה לא מקרה אחד או שניים...

ספרים דוסיים יפים (תלוי איזה סגנון אתה אוהב): 

בין קורי העכביש, מים שאין להם סוף, לוחמי התמורות,

שהדוסים ימשיכו אותי

בהצלחה!

יש לו משמעות עמוקה.. זה ממש משל לחיים שלנו, היהודים.. כאילו מחולל התמורות זה השם, ובעל התמורות זה המשיח, לוחמי התמורות הם החסידים, אנשי הכפר הם ההודים הרגילים, הפשוטים וכו'.. יש לו משמעות עמוקה, ואני אישית ממש אהבתי אותו...  חוץ מזה יש גם את שבעת המנעולים של אסתר שטרייט וורצל ויש לה גם את הבריחה...שזה גם די יפה...

אשמח אם תענו לי גם על השאלה השניה, זה הקטע שיותר מהותי לי...

מגניב שיש פה עוד אנשים שקוראים ספרים נקיים..

חיים טובים אנשים טובים!

בס"ד

מה ל-א נקי בו?~?~!?!?! הוא מטריף, וחובה!!

אני מוכנה לענות לך לשאלה השניה:

זה לא פשוט בכלל. בתור אחת שמאוד מסננת ספרים וחשוב לה ליצור תרבות בארץ.

אתה מוותר על הרבה, והאמת אתה מנסה למצוא בעצמך את הכוחות ליצור. בטהרה. בקדושה.

והעיקר אני יודעת שהשמירה שלי היא לא סתם. אני מנסה לחיות את החיים בעומקם ומתוך זה ליצור בטוהר. זה קשה. וגם ברגע שאתה מודע לזה זה עוד יותר קשה, אבל מוצאים אט לאט, זו תרבות אמיתית שרק עכשיו מתחילה להתפתח. ולכן הגיוני שאין הרבה מה לקרוא, אבל יש פה צבא של לוחמים שמתגייס וגדל לאט לאט, ורוצה לעשות פה תרבות אחרת. נכונה ואמיתית.

(האמת לא כ"כ עניתי, אבל קצת מהגיגי ליבי)

ולשאלה הראשונה, לכי לדברי שיר. יש שמה הרבה ספרים של רוח גדולה, של תרבות טהורה.

אני יכולה לתת דוגמאות: שירת מרים, בלבב פנימה, ספרי היסטוריה ישנים,

לאחרונה קראתי את מענה של ראובן טבול. ספר נוגע. 

ויש עוד, הרב סבתו שמי שאווהב את הסגנון, ועוד. בהצלחה.

היא סופרת חרדית נדירה באיכות הספרים שלה.

לא קראתי את כולם אבל יש לה ספר- יותר לנוער אבל מהמם- הנערים מביתן 3, וגם ספר למבוגרים מיוחד שקוראים לו צומת הדרורים.

שווה.

מזכיר את שר טבעות

ונקי לגמרה!!!!

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.