6 שנים לגירוש. אי אפשר לשכוח!
אני כ"כ מתגעגעת..

הייתי אז בחוף, בתק' הגירוש, והיה כ"כ כיף.

הלוואי..

אדום, עץ דקל, וסרט כתום ששר ברוח.

[כמו כל מיני קודים שמעלים לנו ישר אסוציאציות, להבדיל, בעיקר בענייני שואה, תגידו גז, תגידו שפם קטן.]

הספקתי להיות שם בי' באב אחר הצהריים ביום שחילקו את צווי הגירוש

היה גלים ענקיים 

הייתי שם בפעם האחרונה בפסח שלפני הגירוש.

חוף מהמםםםםםם!! ושקט כזה.. כייפי..

יש לנו בבית כד שקוף כזה, עם צדפים מגוש קטיף.. יש שם צדפים בצורות מגניבות!! (מין שבלול מחודד, שכמו קוצים כאלה יוצאים ממנו.. משו מגניבב...) ובחיים לא ראיתי צדפים מגניבים כאלה בחוף אחר, והייתי בהרבה חופים..

(בהתחלה כתבתי "היה החוף", ואחרי זה נזכרתי שהוא גם עכשיו)

ועדיין אינלי בית...רק קרטונווילה!!!!

הזכיר לי ת'שיר הזה..

שכשמדברים על הגוש יוצא הרבה פעמים שמדברים על זה שהיה שם יפה, פסטורלי וכו'...

לא זה עיקר הצער שלנו!

הכאב הגדול הוא על זה שעמ"י שכח מי הוא! שכח את אדמתו והפקיר אותה!

זה שאנשים גורשו מביתם ועדיין אין הבנה שזה מעשה לא שייך בכלל!

קשה לי לחשוב על הגוש כמקום נופש, כי כאלה יש הרבה, ואם זה באמת היה עוזר להגנת הארץ אז לדעתי העניין של היופי של המקום בכלל לא שיקול...

לא שאני באה לומר שלא צריך להיזכר במקומות היפים של הגוש, אבל שלא על זה נדבר רוב הפעמיים שמזכירים את הג(ר)וש...

העניין הזה ממש כואב לי, לא באתי לפגוע פה באף אחד, וגם לא להוכיח או ח"ו להאשים, אבל שימו לב לעניין הזה. בבקשה!

                                אחת שגורשה

בואו במקום לבכות על העבר נחשוב על ההווה

במקום להגיד רק שם היה טוב אפשר לדאוג שגם בשאר החופים יהיה ככה

וגם לחשוב איך נוכאל לדאוג שבסופו של דבר הכל יחזור אלינו

בלי שאנחנו נעשה משהו שום דבר לא יזוז

מה שעצוב בגרוש זה לא מה הפסדנו, או איך דפקו ת'מגורשים...

הקטע הכואב הוא נתינת חבל ארץ (ולא משנה איך הוא היה נראה..) לאוייב..

"אשר מאסו בארץ חמדה" (או משו כזה..)

וזה שיהודים גירשו יהודים (וזה גרם לקרע בעם וכו')

שביצעו את מלאכת הגירוש כמו שאמר עמוס עוז:"רצינו לראות אותם בוכים".

בעזרת ה' נחזור לכל ישוב בגוש וניישב אותו באלפי משפחות.

לא בצחוק!

חיבים לזכור  אבל אסור להיות עצובים כי מתוך העבות נופלים ליאוש! צריך להיתקדם בחיים וצריך להפיק לקחים מהעבר!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....