היי!! אני בת שש עשרה
יש לי חבר ואנחנו מאוהבים ממש... וכשנפגשתי איתו זה היה קצת כזה מביך מה שנקרא...[זה היה באותו רגע מביך.. עכשיו זה כבר הפך לפגישת היכרות מצחיקה!!..]ישבתי במרפסת וניגנתי בגיטרה החתיכית שלי ושרתי! כן. פתאום אני קולטת אותו והוא כזה חמוד!!! הוא לא אמר לי משו על זה שאני שרה בחוץ או משו כזה כזה הוא פשוט אמר לי שאני שרה ומנגנת מהמם... זאת היתה לי המחמאה הכי הכי הכי מרגשת בכל החיים שלי.. שאלתי אותו אם הוא גם מנגן והוא אמר לי שכן ואז הלכנו למקום שאין שם כמעט אפחד..ושירנו וניגנו ביחד.. כן כן. אני שלא נקראת דוסית ממש אבל בחיים בחיים לא דיברתי סתם ככה עם בנים... זה היה פשוט כיף!! הוא כזה.. כפרעליו!!!!!!!!! וזה כל כך כיף לי ויש לי הרגשה כזאת שאני ממש נמשכת לדבר הזה לשיר ולנגן איתו.. אז בזמן האחרון התחלנו גם להפגש בעוד מקומות וסתם ככה טילנו ודיברנו.. וזה באמת כיף שיש חבר שמבין מה אני אומרת ומה אני רוצה..ואז פתאום התחלתי לחשוב שבעצם..מה אני צריכה את זה?? יש לי חברות ואני יכולה לדבר איתן ולעשות את אותו הדבר איתם.. אוף מה לעשות? להפרד ממנו???
