יש לך המון שאלות- אני אנסה לענות קצת ממה שיצא לי לגלות ולדעת... אני לא יודעת בת כמה את, אז אני מקווה שהתאמתי פחות או יותר לשאלות שלך. אם לא- סליחה ממש על החפירות.
קודם כל, כן, זה המון, אבל זה שווה את זה.כשאת מבינה שזה מה שיעשה לך כרגע יותר טוב ובעתיד, ואם משהו צריך לקרות הוא יקרה.
דבר שני, אני מבינה ממש את הפחד שלך. כמו שהייתה לי חברה טובה שפחדה להיפרד ממישהו כי אולי בעתיד כשהם מסכמים לחזור, אולי הוא כבר ישתנה והיא תשתנה והם לא יתאימו... ואז זה קשה כאילו "לחסום לעצמך את העתיד"...
דבר שלישי, אין טעם להעביר את השנתיים האלו בהרהורים עליו כל הזמן, תיזהרי לא לחשוש להתפתח ולהשתנות מחשש שכבר לא תתאימו. הקב"ה יסדר לך את הזיווג שלך בעז"ה בעיתו ובזמנו, הזיווג שיתאים לך.
דבר רביעי, עזבי עד כמה את מרגישה שיצא מזה אולי משהו, שנתיים זה המון זמן להשתנות ולשנות דעות. לא בהכרח שתהיי אותו אדם.
דבר חמישי, לצאת מהפחד הזה? קשה, אבל תזכרי לא לחשוש ממה שנראה לך שיעשה לך טוב בגלל דאגה מה יהיה בעתיד שלא תתאימו או משהו... את צריכה למצוא את מי שמתאים לך, ולא להתאים את עצמך אליו.
תמצאי את האומץ ללכת אחר מה שבאמת את, זה מרגיש כל כך טוב אחרי זה!
דבר שישי, את רוצה את הקשר הזה כי יש לך רגש כלפיו, לא בהכרח שאת יודעת עד כמה הוא באמת מתאים לך לעתיד. שוב- את יכולה עוד להשתנות הרבה. אל תחששי מזה.
דבר שביעי ואחרון, רק אל תשכחי שמה שצריך לקרות יקרה. באמת שזה מרגיש הרבה יותר טוב אחרי שמקבלים את זה ומרגישים טוב עם עצמך ולא חוששים להשתנות. הכרתי זוג שהיו חברים כמה פעמים בכיתה ט', באיזשהו שלב ניתקו קשר לגמרי, היום הם נשואים באושר... והם לא גרו באותו מקום, פשוט כשזה צריך לקרות זה יקרה לך גם בדרכים הזויות ביותר...
סליחה שזה יצא קצת ארוך, השתדלתי לכתוב את זה יותר ממוקד ובנקודות יחסית קצרות ולא מפורטות בשביל לא לחפור כי אז לא יהיה לך כוח לקרוא את הכל... וסתם דרך אגב, את כל מה שכתבתי לך אני מסתכלת על זה כרגע ממבט של אחרי מניסיון שלי ושל חברות, ממש לא הייתי במקום הזה לפני שהכרתי לעומק את המצב... ושוב, אין לחי מושג בת כמה את אז הגיוני שכל זה לא יהיה קשור אלייך... (בת כמה את?!)
|מעודד|
