בדיוקן באחת הכתבות כתבו שמישהי שאלה שאלה דומה, ובאמת חשבתי על זה והחלטתי לשאול פה.
עכשיו, בבקשה תנסו לענות תשובות רציניות ועוזרות, אני בטוחה שיש פה כאלה שזה ממש יעזור להם.
ולמקרה שתהיתם- לא, זה לא מבוסס על מקרה אמיתי. ממש לא ואין לי שום קשר לזה. אולי יש קצת פרטים בסיפור (עשיתי את זה בצורת סיפור כדי שיהיה יותר נח לענות, כאילו תענו לדמות של הסיפור ואם אני גם אענה אז זה יהיה גם בתור הדמות של הסיפור) שדומים לי, אבל הרעיון הכללי ממש לא.
=]
שלום, קוראים לי דניאלה ואני בת 13, עולה לכיתה ח'.
אני גרה בישוב דוסי, שרק בגן מדברים עם בנים. ואז ביסודי הכל נפרד ובכלל לא מכירים ת'בנים כמעט, רק זוכרים טיפה בנים מהגן, וזהו.
ואז בעל יסודי, ובעיקר בתיכון, מתחילים קצת כן לדבר ולהיות ביחד הבנים והבנות, אבל רק ממש טיפה. לא כמו במקומות מעורבים.
יש נער אחד, בשבט שלי (אנחנו סניף נפרד, הוא בשבט של הבנים...), קוראים לו נדב.
זה לא שאנחנו מדברים המון, אנחנו נפגשים ומדברים כשכולם נפגשים ומדברים, אבל... אני אוהבת אותו.
עכשיו, אני לא רוצה שהוא ידע את זה ולא רוצה שזה יתפתח ולא כלום, כן, אני קטנה וכו' וכו' וכו'...
אבל, עכשיו, מה אני אמורה לעשות?
אני מתפדחת ממנו עכשיו, ואני כן אוהבת אותו ויודעת שזה לא טוב, אבל מה אני יכולה לעשות?
להיכנס ללב שלי, לחפש את הכפתור 'אהבה' ולכבות אותו?!
בקיצור, אני אוהבת את נדבר, ויודעת שזה לא טוב, אבל מה אני אמורה לעשות? להתעלם מזה? זה קשה, אי אפשר.
בבקשה תעזרו לי.
)
)- שהתאהבות זה כמו פלאפון. אם לא מטעינים- הסוללה מתרוקנת... אז ככה זה גם איתנו- אולי כדאי קצת להתנתק ממנו. לנסות פחות לדבר עם הבחור. לראות אותו פחות. לא לפחד ממפגש איתו, אבל להשתדל להמנע. ואז לאט לאט לא יהיה מה שיטעין את הרגש, והוא יעלם לאט.
