אצלי מי שרוצה להתחתן בגיל 19 הוא\היא המשוגעים...

בדוגרי, אני יכולה לרחם על כל העולם...אבל די! בואו נסכם שנשאיר לה' לסדר ת'עיניינים האלו...סבבה?!

כאילו, אנחנו יכולים להחליט מתי לצאת וכו', אבל מתי להתחתן-אין אפח'ד בעולם שיגיד לי מה הגיל הנורמאלי!!!

"בעיתו ובזמנו"...שונאת להגיד את זה אבל זאת המציאות...

למה כל היום דיבורים על העתיד? חיו את הרגע!

אתם עוד תתגעגעו לתקופת הנעורים היפה הזו!

צריך להיות מספיק בוגרים בשביל זה ,אבל אם זה היה "שחור" כדבריך אנשים היו נמנעים מהקמת בית ומשפחה ואנשים חולמים על זה ,ומאושרים מזה גם אחרי החתונה והבאת ילדים בעולם עם כל המחויבות שבעניין...

כפרות על בעלי לעתיד הזה, הוא לא יודע כמה שעות של דיבורים אני וחברות שלי הקדשנו לו.

לכל בנאדם יש משו שהוא חולם עליו.

ועל החלום שלו הוא חופר בלי להפסיק...

נגיד בנאדם חולם להיות איש היי טק תותח כזה, הוא לא יפסיק לדבר על זה גם בגיל 15.

ילדים קטנים- כל היום מדברים על זה שהם יהיו רופאים, מורים, כבאים, שוטרים או חיילים.

לא?

ככה זה גם אצל הבל"חים-

החלום שלנו זה להיות הורים. להתחתן.

למה לסתום לנו פיות?

אנחנו לא נסתום לכם ת'פה על זה שאתם רוצים להיות רופאים, היי-טקים, מורים ואנערף מה.

ואתם לא תסתמו לנו ת'פה על זה שאנחנו רוצים להיות נשואים והורים.

סבבה?

עשינו עסק?!

אתם לא מפסיקים לדבר על זה כאילו זה מה שכל העולם ואשתו מדבר עליו, ואם מישהו אומר שזה לא מעניין אותו, זה לא באמת משנה לאפחד!!!

כמו שאנחנו לא משתיקים אתכם, אתם על תשתיקו אותנו!!

מצידי תפוצצו ת'פורום כמו שאנחנו מפוצצים אותו...

על חופש הביטוי שמענו?

שמענו.

מותר לנו לכתוב מה שבאלנו כל עוד זה לא פוגע באחרים.

ותכל'ס, זה רק מחרפן אותכם שעל זה אנחונ כל היום מדברים וחושבים. זה לא כואב לכם~

אני לא אשמה שזה הנושא שמענין אותי!

וכן מה לעשות? זה החלום שלי להתחתן כבר!

כי אני מרגישה משהו חסר, אני מרגישה שזה חלק חשוב בתפקידי בעולם הזה!

ולא! חתונה והורות זה לא שחור! נכון זו מחויבות, נכון זה לפעמים קשה אבל זה דבר שאני משתוקקת לקבל על עצמי! ומי שלא אז יש לו קצת בעיה (אני לא מתכונת למישהו בגילי אלא למישהו גדול שלא רוצה).

אגב,

אני לא מדברת במובן של אוף בא לי להתחתן זה יותר במובן של מתי אני רוצה, איך אני רוצה שיראה בעלי וכו' אם את לא רוצה לשמוע אל תהיי לידי.

ועוד נקודה גם אם את לא רוצה לשמוע תשתדלי לא לפגוע! דהיינו אל תתעלמי בהפגנתיות  ואל תעבירי נושא בצורה שמראה "אוי כמה שאת משעממת אותי ומרגיזה" סבבה??

כי אין לך מושג כמה זה פוגע וכמה זה גורם לאנשים להסתגר בתוך עצמם אין לך מושג!!!!

הלואי שאתחתן הכי קרוב שאפשר (גיל 18- 19 זה אומר אל תחשבו שאני הולכת להתחתן שנה הבאה )

והלואי שאמצא את בעלי מהר!!!

וניגונים,

אני ממש איתך הוא לא יודע כמה מחשבה, רגש ודיבור אני מקדישה לו

אולי עכשיו הוא ידע

(אם הוא במקרה מישהו מפה)

בעזהי"ת

יש הבדל בין מה שאת אמרת לבין מה שהיא אמרה.

זה החלום שלך? דברי עליו כמהשאת רוצה; אבל על תפילי את זה על אנשים אחרים.

כיילו, דברי על בעלך כמה שבאלך, אבל- למה לדבר על הבעל שלי? ושלה, ושלו, וכו' וכו'..

לזה הכוונה נראלי

לא הבנתי..

שרוצים להתחתן מוקדם...

או בהגדרות שלהם-בגיל ה-נורמאלייי...

בל"ח מושבע

לבוא בזמן המתאים לו..

חתונה זה דבר טוב ויפה!!

אבל מחוץ לכל הכיף הזה..  יש לכם הרבה התחייבויות.. שנוער בגיל שלנו עדיין לא מוכן בשבילם!!

אתם מתחייבים אחד לשני.. צריכים לשלם שכר דירה, טלפון, מים וכו' וכו'..

אח"כ מגיע השלב שצריך לקום בלילה לילד/ים.. ועוד פווול דברים!!

ומתי תקלטו שאתם עדיין רק ילדים????????

בגיל הזה אתם לא אמורים לדאוג לבעל!!

אתם צריכים לסיים ת'לימודים בראש שקט..

אני לא אומרת להתחתן בגיל 24-30.. כן צריך באיזשהו שלב לחפש חתן.. אבל תעשו טובה.. לעכשיו זה לא שייך!!

ואני אגלה לכם סוד??

גם להתחתן בגיל 20 זה בסדר.. לא חייבים על 18 בדיוק!!

עכשיו כל הבל"חים והבלחיות של הפורום (משהו כמו רוב הפורום.. ) 

יבואו אלי עם סכינים שלופים.. |מדמיינת| אבל נראלי שהדימיון לא כ"כ רחוק מהמציאות..

לא חייבים על ה-18 בדיוק..

אני אישית רוצה להתחתן אחרי שנת שירות, שזה אומר שאני אהיה בת 18.. אבל יש ה-מ-ו-ן בנות שגם רוצות אחרי שנת שירות, והן יהיו בנות 18.5..

זה לא 18 אפס אפס.

וגם גיל 20 זה לא נורא להתחתן.

אבל לפי דעתי, גיל 24 זה כבר עצוב~

בגיל 20 זה סביר מאוד...אחרי שנה שירות, שנה לימודים. סבבה לגמרי~

אולי יש כאלה שזה לא אכפת להם אבל אני שומעת על יותר מדי רווקים ורווקות  בני 22-25 שבערך התיאשו, שכבר נמאס להם מהחיפושים, נמאס להם לצתאת לדייטים להיות נחמדים ואז בום הכל הלך , מתישהו זה כבר מעצבן עם כל ההנאה שבלהכיר כל מיני סוגים של בנים באיזשהו שלב זה כבר בלתי אפשרי וזה גורם ליאוש ודיכאון.

לא מתחתנים בגיל 18 בדיוק בכל זאת צריך למצוא גם בעל וזה לא דבר פשוט השאיפה שלי ושל עוד כמה פה היא להתחתן עד גיל 20 אבל לא למשוך את החבל יותר מדי ובטח לא להתחיל לחפש בגיל 20.

אנחנו יודעים שחתונה זה מחויבות לא צריך להזכיר לנו זאת כל פעם מחדש אבל אנחנו רוצים ומוכנים לקבל על עצמינו את המחויבות הזאת כי אנחנו מרגישים שזה חלק מתפקידנו בעולם ואין מה לעשות אצלי חתונה נמצאת במקום הראשון בסדר העדיפויות כזאת אני ומי שלא מתאים לו אז בבקשה שיחכה לגיל 20 כדי להתחיל לחפש רק אחרי זה שלא יתייאש.

הלואי שכולנו נזכה למצוא את בן\בת זוגינו בין הראשונים שאיתם נצא!!!

וכמובן כל אחד בעיתו ובזמנו

בלחים-בלחיות , בסה"כ ביקשו כאן פחות לדבר על זה כשמבקשים ממכם להפסיק.

תמצאו מישהו שזה לא מפריע לו, ותדברו. אין עניין להציק...=) [ויש המון שנהנים לדבר על זה]

כל השאר- תבינו!!! זה פשוט מה שמעניין את הבלחים-בלחיות, ולכן על זה הם מדברים. הם לא רוצים לחפור לכם, והם מצפים מכם לקבל אותם בהבנה כמו שהם שותקים כשהם מקשיבים לשטויות שלכם. (או יותר מזה- משתפים פעולה...) כל אחד והשטויות שלו...

וכמו שענבל אמרה- אל תשתיקו!!! תבקשו בעדינות וכו', באמת שאין לכם מושג כמה שזה גורם לאנשים להסגר....

בהצלחה חברה..

יועצת בכירה לענייני בלה-בלה-בלה

(לייעוץ מתקדם נא להודיע מראש, אני אדאג שלא לישון 2 לילות ברצף, יהיה מעניין...)

ענבל- לא כולם מתייאשים בגיל הזה. אולי בשביל מי שחלמה להתחתן בגיל 18- כן. אבל באופן כללי, בכלל לא.

(אני לדוגמא, מחשיבה את עצמי מעט בלחית, ורוצה להתתחתן בגיל 21. ובאמת שאני לא מבינה מה רע.)

מה כן? להתחיל לצאת בגיל 18, למרות שלא מוכנים, ובגלל זה להגיע לגיל 24 שחוקים, מיואשים, ממורמרים וכו'- זה עצוב.

ואני מכירה כמה וכמה שאמרו לי "חבל שלא התחלתי לצאת מאוחר יותר" 

אני עכשיו בת 23, מאורסת (עכשיו כל הבל"חיות יתלהבו..) ואני לא חושבת שזה "עצוב" שהייתי רווקה עד עכשיו.

ואני לא מצטערת לרגע שלא התחתנתי מוקדם יותר.

ב"ה זכיתי לנצל את השנים שלי, זכיתי לעשות המון דברים טובים שלא הייתי יכולה לעשות בתור נשואה.

מה כן עצוב? אנשים שכל תקופת הרווקות שלהם מסתכמת ב"למה לא התחתנתי עדיין"

איך אומרים? להסתכל על החצי המלא, לא על החצי הריק.

גיל 18 איננו אידאלי. ומעבר לזה איננו מומלץ. אני התחלתי לצאת בגיל 21, ואני לא מצטערת על זה, הפוך, אני מאמינה היום שהתחלתי לצאת מלחץ חברתי (בת 21 ועדיין לא יוצאת?!) ולא כי באמת רציתי והייתי מוכנה.

חתונה זה דבר גדול, ענק, אחריות אדירה.

נכון, זה גם כיף, וזה מדהים, וזה נותן המון. אבל זה אחריות שאתם לא יכולים להבין באמת בגיל הזה!

אחריות זוגית- התחלת הקשר משפיעה מאד על איך יראה הבית בהמשך. חתונה זה לא רק אבה וכיף. זה הרבה מעבר. הרבה עבודה, הרבה מאמץ והבלגה.

אחריות חינוכית- ב"ה הרבה מהזוגות זוכים לילד אחרי שנה, חינוך ילדים מתחיל עוד לפני החתונה!

אחריות כלכלית- להצליח לנהל בית ולחסוך. לפרנס משפחה שב"ה רק הולכת וגדלה.

 אחריות אישית- כל מה שאני עושה משפיע על כ"כ הרבה דברים סביבי. לא רק עלי.

וזה לא הכל.. 

ההורים שלי התחתנו בגיל 24 ואני לא רואה שזה פגע במשו בחיים שלהם ושלי!!

בואו נסכם שכל אחד יתחתן מתי שבא לו..סבבה?

או יותר נכון-מתי שה' יזמן לו...

ואם אינלכם אחד כזה, דברו עם משה-פורום בלחיו"ת...(לא, ממש לא אכפת לי מהשירשורים שנפתחים פה ומציפים את הפורום, אבל אולי כדאי שתייחסו לנושא פורום?, סתם הצעונת..)

מישהו רוצה לתת לי הגדרה של נושא הפורום?

כי עד כמה שהבנתי הוא נועד לבני נוער למחשבות שלהם, להרגשה שלהם, לפריקות שלהם אנחנו לא כתבנו משהו שונה.

גם בל"חיות זה דבר של בני נוער אני לא ראיתי בשומקום שכתוב שעל התאבדות מותר לדבר פה ועל בלחיות אסור מי שלא רוצה שלא יקרא.

לא אמרתי באף מקום שאסור לכם!!!!

רק הצעתי שתפתחו פורום, לא רוצים-לא צריך!!

לפתוח פורום על התאבדויות זה שלילי ביותר!!!

ואם אני אומרת לך שכדאי לכם לפתוח פורום בלחיו"ת זה אומר שאני לא נגד חתונה מוקדמת....זה אומר שזה לא משו שלילי.

ואת יודעת ת'דעה שלי...מי ש-ה' סידר לו חתונה מוקדם-שיהיה לו בכיף...אבל הקטע שאנשים מגיעים לגיל 23 ואנשים מתחילים להלחיץ אותם שמאוד מאוחר...מבינה?בזה אני לא תומכת.

לפתוח פורום התאבדויות זה לא מעשי, בגלל שחברי הפורום לא ישרדו יותר מידי זמן כדי לעזור לשאר

מהזה בל"ח

בס""ד

אצלינו גם הרבה שיחות על חתונה ואיך הבעל יראה וכו'.. וכו'..

אבל זה נחמד וכיף לדבר על זה!!

ובסדר זה שאת חושבת להתחתן בגיל 24 זה סבבה אני חושבת שסביר להתחתן עד גיל 23 24!!!!!

וזה שבנות רוצות להתחת עד גיל 22 לא אומר שהם בלחויו"ת גמאני רוצה ככה בע"ה!.

אני רק אומרת שיפסיקו להפוך את גיל 23-4 למאוחר!

רוצים-תתחתנו בגיל שנתיים(תודו שידעתם שההגזמות שלי יגיעו מתישהו).

בקיצור-בעז"ה ביומולדת שלכם (או בכל יום אחר) תתפללו על זה שאתם רוצים כבר להגיע ליום הזה...

בס"ד

עדיף בגיל הזה מאשר בגיל יותר מאוחר ח"ו 30+

- כל אחד יתחתן מתי שהקב"ה בעזרת ה' יזמן לו (ומתי שהוא ירצה).

- לכל אחד כאן יש את זכות הדיבור שלו והוא יכל להגיד\לדבר על כל מה שנפשו חפצה.

- ויהיה טוב מאוד עם כל אחד יקבל ויכבד את השני(גם בדברים שלא כ"כ מענינים אותו) אחרי הכל יש  פה מלאאאאא גיליים ומלא סוגים שונים של אנשים.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...