דבר ראשון בנחת, ברוגע.
לא להלחץ. באמונה, יקרה.
זה נראה שיש לך מקומות בלב שאת לא הכי שלמה עם עצמך- מה יותר חשוב לך בחיים. וקשה לך עם זה.
לא יודעת מה את רוצה עכשיו- משפחה, חברות, סניף..
אבל לא, זה לא סותר.
עם המון המון כח רצון, אפשר למצוא את האיזון הדק הזה בין המשפחה והחברות.
צריכה להרגע, לשבת ולכתוב בדיוק נק' שחשובות לך, ולהתחיל בהם..ואחרי שאת מחליטה- מי את שתפחדי?!
אז זהו, החלטת שעכשיו את עוזרת בבית, אז אם כבר החלטת- שיהיה בשמחה. באמת.
אז מה אם כולם נהנו?! גם את תהני! תישארי, תעזרי בבית, ואם את כבר עושה תשתדלי לעשות בשמחה. תחשבי על זה פחות ואז תעשי עם עצמך את הדבר שאת הכי הכי אוהבת לעשות. וגם תהני!!
ו-כן. זה קשה.. זה חוסן נפשי.. אבל זה דבר שעובדים עליו.
כשהם מדברות על זה לחשוב, אז מה.. גם אני נהינתי ועשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות! ות'כלס.. בינינו-- זה הרבה יותר מספק.
וברור שצריך להנות עם החברות.. ללכת לסניף לחברות ולא להיות תקועה כל היום בבית..
אז תפני לאמא בכבוד, תגידי לה שעכשיו יש משהו עם השבט שאת רוצה ללכת, ואח"כ בע"ה תעשי את מה שאת צריכה, ואני חושבת שאם היא תראה שבד"כ את משתדלת לעשות מה שאת צריכה- אז היא תבין אותך.
ללמוד לשלב בין הדברים זה קשה, קשה אבל אפשרי.
אני חושבת שהכי חשוב זה בלי ייסורי מצפון- אחרי שאת מחליטה מה לעשות עכשיו ללכת איתו עד הסוף, וככה באמת שיהיה לך יותר קל אח"כ להחליט החלטות..
הייסורי מצפון זה מה שגורם בד"כ לתג' הזאת של להתלבט מה לעשות- ואז לא לעשות בסוף כלום.
צריך לעבוד על זה.
ואל תפחדי ממחשבות. לאט לאט. בנחת.
בהצלחה, נשמה.
לא לשכוח לדבר עם ד', ולא להתייאש.
ואם תרצי- באמת שאני כאן בשבילך. ישמח לעזור.
פה או באמיתי.
[היי, שנה הבאה אתם באולפי', צחוקים
נפגש..]
