ב"ה

מדברים על הסמכה כמו לשוחט, פעם בחיים, גם מי שאוסר לסופר לכתוב אם אין לא הסמכה (החתם סופר) שהוא דעת יחיד וכולם העתיקו ממנו, אינו דורש חידוש תעודה.

חידוש התעודה הוא החמרה של משמרת סת"ם, החמרה מבורכת אומנם, אבל אין שום פסק הלכה שמחייב תעודה, ולהלכה גרידה סופר יכול להסמיך סופר אחר לכתיבה. מה שנקרא קבלה איש מפי איש.

למעשה בדור המזלזל שלנו, גם אני חושב שזה דבר נצרך, אבל אין שום הלכה מחייבת למעט החתם סופר הנ"ל.

מנסיון, מי שלא חוזר לא יודע!!! אפ' אם הוא למד ועבר ב100% במשמרת סת"ם!

החידושים שלהם מכריחים לעשות חזרות. 

עכשיו הגעתי למסקנה שבלי להכיר את הסופר אישית אני לא קונה ממנו, כי זו עבודה שבנויה על אימון מוחלט שאי אפשר לבדוק אותו. וגם כי אפשר לקבל תעודה גם בלי לדעת את ההלכות כמו שצריך. 

אם כולם העתיקו מהחת"ס אז הוא כבר לא דעת יחיד...

נ.ב. אני גם לא מבין הסמכות של שוחטים ורבנים. מה עוזרת התעודה שאומרת שלפני 20 שנה הבנאדם נבחן?

ב"ה

רב שכל יום באים אליו אם שאלות, כנראה חייב לחזור על החומר.

כנ"ל שוחט שכל יום מתעסק עם זה יודע את מלאכתו, ובנוסף בכל משחתה יש רב משחטה.

וכנ"ל סופר חזקה עליו שההלכות הבסיסיות ביתר הוא יודע, כי הוא מתעסק אם זה ואם יש לו יר"ש הוא אף פעם לא יפסוק לעצמו, הוא ישאל על כל ספק הכי קטן, לכן מה שחשוב הוא שלסופר יהיה יראת שמים ואם ח"ו לא, אז לא יעזור כל הידע שלו.

אחרי שיש תעודה אז התורה חתומה ומונחת בקרן זוית ח"ו ולכן משמרת מצפים שתחזור להבחן

אם כי נראה לי שבזה הם לא כ"כ הצליחו כמו בעצם חיוב המבחן הראשוני שבזה משמרת עשו תיקון גדול

לגבי ממי קונים

קונים מסופר שמכירים!! (אפשר גם להכיר תוך כדי תהליך הקניה)

כחלק מההיכרות צריך לבדוק אם נבחן במכון כלשהו כי אם לא אז זה נורית אזהרה שאולי הבן אדם "עצמאי" כלומר חושב שיודע הכל ולא מקבל תקנות של חכמים

כשאני מתעניין אצל סופר לקנות ממנו אני מסתכל על הכתב שלו ומעיר הערות שחלקן ענייניות וחלקן פחות ותוך כדי כך נפתח דיון בהלכות. הדיון הזה פותח צוהר לעולמו של הסופר

א בידיעת ההלכות

ב היחס להלכות

ג יחס לכתיבה (האם הוא מהזמרים של חיים ושי....)

 אם עבר את המבחן אז במקום מכתב הסמכה ממני אני כותב לו צ'ק עם הסכום שסיכמנו על המזוזות\פרשיות (כי בכל זאת התוקף של הסמיכה שלי תקף רק לגבי)

יש דברים שלא נתקלים בהם כל יום, ואם אתה לא חוזר אתה בטוח (!!!) שאתה יודע מה הדין, כי נבחנת ולמדת את כל ההלכות טוב. אבל יש סיכוי די גבוה שתטעה.

יכול להיות שזה בעיה אצלי, שאני קצת סנילי. אבל לא נראה לי.

ב"ה

והספר לך סיפור אישי:

במשך שנת שירותי בצבא הצרפתי, נהייתי נהג הבוס, ובמשך הנסיעות, הוא היה שואל אותי כמעט בכל הזדמנות, מה מותר ליהודי לעשות או מה אסור, אחרי שהתרשם שאני בקי בחומר (אז הייתי כבן עשרים, ועוד לא סינילי !), הוא שאל אם יש ספר בצרפתית, שכתוב כל מה שאני אומר לו בנסיעות. הבטחתי שבהזדמנות הבא שאני יסע לבית הביא לו את קיצור שולחן ערוך מתורגם (ספר עב קרסל כ-600 עמודים, מתברר שלתרגם את תורתנו הקדושה לשבעים לשונות, זה מכפיל ומשליש את מספר העמודים).

לאחר שהוא קרא את כל הספר, הוא היה מלא הערכה על זה שלא ניצלתי את בורותו בהלכות היהודים, כדי לסבן אותו ולקבל פריוילגיות לגבי שאר החיילים הלא היהודים וכל הדרישות שהעליתי היו מוצדקות ומעוגנות היטב בספר.

פה לא תם סיפורנו:

לאחר כחודש מהמעשה הקודם, היה לכל המחלקה רעינון בהילכות פתיחה באש, הוא קרא לזה עשרת הדברות של החייל (להבדיל, גויישע קאפ, ראש של גוי מה לעשות). כשעשה לנו על ה-10 פקודות האלה מ, חלק מהחיילים ידעו ודקלמו ללא שום רבב וטעות, ואני הייתי בתוך הקבוצה שלא ידע את כל החומר על בוריאן. על החיילים האחרים בתוך קבוצתי, הוא לא התרעם, הוא רק ביקש לחזור ולשנן את ה-10 שורות המסקנות האלו עד שזה יכנס לקודקוד, לעומת זאת עלי הוא לא ריחם: "חייל, אתה יכול להסביר לי איך 600 עמודים כתובים צפוף מאוד, אתה זוכר כמעט מילה במילה , ו-10 פקודות, שאתה נתקל בהם על כל קיר שבבסיס, אתה זוכר רק שתיים או שלוש ???"

ואני מינה וביה עניתי לו: "ה-600 העמודים האלה, אני חי בהם, זה חיי וזה החיים של כל יהודי מיום היוולדו עד יום מותו, לעומת ה-10 הפקודות שהסיכוי, שבבסיס בלב צרפת, בזמן שאין מלחמה ואין התראה למלחמה בכלל, היה לי איזה שהוא צורך, הוא אפסי !!!"

הוא בלע את הכדור, של תשובתי המחוצפת אבל לא לזמן ערוך, בנסיעה לבית הוא דרש שאני אלמד בע"פ את ה-10 הפקודות, ולא אני יכול לשכוח מחופשת השבת.

כאן הנקודה והסוד, אם הסופר, השוחט או הרב,  ח י   ב ה ם ,  הוא יהיה סופר ,שוחט או רב הראוי לשמו, ולא חבל על הזמן שום דבר לא יעזור הוא יהיה נבל ברשות התורה. יכול להיות שהוא לא יזכור פרט זה או אחר, הגיל עושה את שלו, אבל את הנקודה העיקרית שאסור לו להחליט לבד במקרא של ספק, את זה הוא יזכור, למעט מקרים קשים במיוחד של סיניליות מוגברת.

שכיחה איננו עוון, ראה פרקי אבות פרק ג' משנה ח'. גם למרע"ה נעלמה ממנו ההלכה עד שבה פנחס.

בחב"ד מודגש 'איסור שיכחת התורה', שאסור לשכוח כלום. זה לא כ"כ קשור אבל זה קפץ לי.

סה"כ אתה צודק לגמרי. וחשוב להדגיש במה שכתבת- 'יכול להיות שהוא לא יזכור פרט זה או אחר, הגיל עושה את שלו, אבל את הנקודה העיקרית שאסור לו להחליט לבד במקרא של ספק, את זה הוא יזכור'. 

בלי הנקודה הזו -כל מה שכתבת לא לגמרי נכון, כי אפשר לחיות את זה ולהיות בטוח בספיקות. 

ב"ה

לא רק את הקשר, אלה גם פירוש המילים הפשוט,

מה זה "איסור שכיחת התורה"? שמודגש בחב"ד??

מנסה להבין ולא מצליח, אנא הסבר בבקשה.

זה שצריך לחדש את התעודה פעם בשלוש שנים (במקרה הטוב), זה מעולה בדור ההפקר הזה, במיוחד בעם מחזיקי הקולמוס שיש להם נטיה לתרדמת מוחין מרוב שעות כתיבה, אע"פ שאין לזה כל חובה הלכתית.

לגבי תעודות, אוי לסופר שעבר את מבחן משמרת סת"ם ולא למד מעבר לזה. מובטח לו שייכשל !

לפני כמה שנים סופר הביא לי תפילין לבדיקה. ראיתי שמסביב לאות ח"ת במילה "החקה" יש מחיקות והאות רחבה מאוד. אחרי שדברתי אתו סיפר לי שכתב "החוקה" יתיר וא"ו, הוריד את הוא"ו והאריך את הח"ת לאט לאט (כל פעם הוריד מהרגל קצת). והנה פנים חדשות באו לכאן! הוא לא ידע מהדין הזה כלל בגלל שזה לא היה בחומר המבחן.

לכן, אני מאוד מקפיד לחקור את סופרים שיש להם תעודה, לפעמים הם יותר עם ארצים מאלה שאין להם תעודה. לדעתי מבחנים של יד רפאל ולשכת הקודש שווים הרבה יותר.  

 נראה לי שגוי לחלוטין.

(למדתי סופרות-סת"ם)

כך השיבוני. ועדיין אין הדברים מתיישבים היטב בלשון המחבר:
 

אסביר את הענין ומקווה שלזה התכוון בספר שציינת,

אכן כל אות צריכה להיות ע"י מעשה כתיבה כצורתה ולא ע"י חקיקה או אמצעי אחר שאינו מעשה כתיבה (כמו נפלה טיפת דיו ונעשה אות או חצי אות,

חק תוכות הגדרתו חוקק תוך האות או סביבתה וע"י זה נוצר האות, אמנם נחלקו האחרונים (ב"י ורמ"א באה"ע עם הרד"ך) אם חקק חצי אות והשלימה ע"י כתיבה או שנפלה טיפת דיו ונעשה חצי אות כגון גג וא"ו או יו"ד והשלים את האות (עשה לה ירך) ע"י כתיבה אם אזלינן בתר הסוף, שסיים האות ע"י מעשה כתיבה או שכיון שחלק נעשה בפסול ולא כל האות נוצרה ע"י כתיבה הכל פסול (ע משנ"ב סי ל"ב סע י"ז ס"ק ס"ז).

אבל ישנו עוד דין שמובא באחרונים שנקרא ח"ת ע"י כתיבה כלומר שגרם לאות לעמוד בצורתה והכשירה ע"י כתיבה אע"פ שבאמת זה לא ע"י חקיקה מ"מ קרי ליה חק תוכות ע"י כתיבה, כיון שגם היא לא נוצרה ע"י מעשה בגוף האות עצמה, אחת הדוגמאות לזה היא: כתב כ"ף כפופה מתחת לכ"ף פשוטה וצד ימין של הגג נגע בירך הכ"ף שלמעלה באותו רגע הכ"ף פשוטה נעשתה לכ"ף כפופה גדולה ופסולה, אלא שאם ממשיך בכתיבה אחת את צורת הכ"ף כפופה כבר ניכר שלמעלה זו כ"ף פשוטה ולמטה זו כ"ף כפופה רק שנוגעת קצת והרי להלכה אפשר להפריד אותיות שנדבקו אם ניכרת צורתן, רק כאן נעשה שינוי צורה לרגע אחד והסכימו רוב ככל האחרונים (מלבד היריעות שלמה) שהסת"ם פסול כיון שנעשה ח"ת ע"י כתיבה ואסור להפריד ובתו"מ אין תקנה ובס"ת צריך לגרור הכ"ף שלמעלה ולכותבה מחדש. (מיהו גם הרב מועלם מסכים לעצם הדין של השינוי צורה רק שאם זה היה ע"י מעשה כתיבה אחד בלי שהגביה ידו כיון שהיה שינוי צורה לרגע אחד ובאותו מעשה נכשר שרי לתקן). וישנם הרבה דוגמאות לזה ולכן צריך זהירות.

אבל לשון הרב הנזכר שצטטת לכאורה מורה שכל שעשה אות שאינה שלימה ואחר"כ הוסיף עליה הוי ח"ת ובפשטות זה אינו נכון מדין חק תוכות אלא מדין כסדרן בתו"מ אם המשיך לכתוב.

אלא אם כן כוונתו שהאות הראשונה היתה לא לשמה או לא ע"י מעשה כתיבה שאז באנו למחלוקת שהזכרתי למעלה בין הרד"ך לב"י והרמ"א.

בעל החנות זאב גפני יהודי מיוחד שמבין בקלף, מוכר דברים טובים. 

נראה לי שבהכשר של הרב מועלם

אפילו לא כתבת איזה כתב אתה כותב

אבל בכל מקרה אני לא מבין גדול בעולם הסוחרים

יש את הדברים החשובים בכל תפילין, שזה כתב הלכתי, ללא דיבוקים עם תגים שחורים וברורים וכו וכו

תוספות חשובות לפצפונים:

1. קלף של תפילין של ראש, צריך להיות דק מאוד (במיוחד קדש ו והיה אם)

2. כדאי שהפרשיות הנל שיהיו גם קצרות כמה שאפשר.

3. לגבי גודל הבתים רש"י ורת ביחד לא יהיו יותר מ 8ס"מ ביחד עם תיתורא ומעברתא. כדאי שרשי יהיה מעט גדול יותר מר"ת

באתר יש רשימה מפורטת של 60 או 70 הידורים וזה רק בפרשיות התפילין. אולי יש שם גם רשימת הידורים בבתי תפילין צריך לחפש..

אני ממליץ ללמוד באופן פרטי או בקבוצה קטנטנה

אם תרצה תפנה אלי בפרטי ואוכל לתת לך מספרים של מלמדים בכתב אשכנזי.