אוףףף...
זה רק אני?
למה לא טוב לי בבית?
למה אני כל הזמן מוצאת תירוצים לא להיות בבית?
זה לא שאני באה מבית מוכה, הורים אלימים וכו'
יש לי משפחה מתוקה מאוד
רק שאין לי סבלנות אליהם ולא טוב לי איתם...
אני כל הזמן מחפשת דברים (טובים) לעשות כדי לא להגיע הביתה, כשכולם שמחות להגיע הביתה, אני לא...
ולמרות כל זה, יש לי יסורי מצפון על למה אני לא מספיק בבית ולמה אני לא עוזרת להורים וכו'...
יש למישהו רעיונות מה לעשות?
הצעות?
מישהו מבין את ההרגשה? מזדהה?
תודה!!!







