בס"ד לק"י
א. אני.., תודה שהעלית את ההסבר הזה.
ב. הדברים שכתבת כ"כ נכונים, רק הרשי לי להוסיף עוד משהו על הפיסקה האחת לפני אחרונה, על הסבלנות, שבסוף זה יקדם אותה. אתמול הייתי בחתונה, והגעתי קצת מוקדם, אז ישבו כמה חבר'ה ללמוד עם החתן. אחד החבר'ה שם אמר, בהקשר אחר כמובן, שבגאולה צריך סבלנות. תארו לכם שהיינו קוראים את מגילת אסתר, ובקטע בו הכל רע, כשראוים איך המן עומד להרוג את עמ"י, כשאסתר נמצאת עם גוי בעל כרחהּ, כשלא ברור מניין תבוא הישועה, היינו סוגרים את המגילה, ואומרים: "די! אין לנו כוח יותר לכל הרע הזה!! רוצים גם טוב, והרבה טוב!!! די כבר עם הסבל של עמ"י בכל ההיסטוריה!", אם היינו עושים זאת היינו מפספסים את הסוף המתוק, מדוע? כי נשברנו באמצע.
אותו הדבר גם עם אחי יוסף, שחוץ מהרעב שהיה, שמעון כלוא אצל השליט המצרי האכזר (יוסף), הם נחשדים כמרגלים, ועד שהם עומדים לחזור בשלום, בנימין נכלא, והשליט לא מוכן להמירו באף אח אחר זולתו. הכל רע!! וכך גם בכל סיפור וסיפור, וכך גם בחיינו אנו.
וכמו שאצל יוסף ואחיו, שתי מילים!! שתי מילים וזהו, כל הסיפור בעצם היה טוב ומכוון, שתי מילים!! "אנוכי יוסף". כמו שאצל יוסף שתי מילים, שאפילו אחיזה במציאות אין להן, כי אם הבל קל שנעלם בין רגע, הספיקו לשנות את המצב, כן בגאולה הכללית שינוי שאפילו לא מורגש, וכל הסיפור מובן, וכל המציאות מכוונת, והכל הכל הכל, אבל ה-כ-ל לטובה. את הדברים הללו כותב האדמו"ר מאיזביצא, בעל ה"מי שילוח", על פרשת ויגש.
אני מרשה לעצמי להשליך את הדברים גם על סיפור חייו של כ"א ואחת ממנו. המון פעמים קרה לי שלא הבנתי למה משהו מסוים קרה, ורק לאחר כמה זמן הבנתי שבעצם זה גרם לי לעשות כך, שהביא אותי לחשוב כך, שגרם לכך. וגם אם בהתחלה מאוד לא הבנתי למה זה קרה לי, ואפילו קצת התבאסתי מזה, אז בסוף היה לי רק חיוך על הפרצוף, כי את האמת, הקב"ה הוא אחלה במאי, איזו הפתעה הוא הכין.
חכי, רק חכי, "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", והרשי לי להוסיף ש"הוא מעדיף את הקצרה". מצד אחד אסור לך לפחד מתהליך ארוך ומיגע, ומצד שני ודאי שאת מעדיפה את הדרך הקצרה (בתנאי שתוצאותיה ישאו פרי לאורך זמן, כמובן).
הפסוק שמופיע בחתימה שלי, "כי תעבור במים אתך אני...", מוסבר ע"י ר' נחמן בתורה ע"ג, בליקוטי מוהר"ן. בקצרה אכתוב כאן את ההסבר, שמופיע באריכות ובפירוט בספר, "אני", הוא שם של הקב"ה שמסמל הורדת שפע, כאשר ירצה כ"א מעמ"י לעשות תשובה ולעבור במים (התורה נמשלה למים, מי שירצה לחצות בים התורה ועבודת ה', שהוא ענק לבלי סוף, וגם סוער מאוד...) אז ה' מבטיחו שה"אני" של ה', כלומר, הברכה שלו, תהיה עם אותו יהודי.
אך צריך להזהר מלהבהל, כי הברכה היא לאו דווקא קפיצת הדרך, היא עזרה. ר' נחמן כותב במקום אחר (אם אני לא טועה, תורה מ"ח) ש"כשאדם נכנס בעבודת ה' אזי הדרך שמראין לו התרחקות ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו רק להיכנס בעבודת ה', כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות". זה שמקשים על האדם זו אינה התרחקות, זה לא עונש, זה עזרה. איך זה עזרה? למה הדבר דומה? לאבק שריפה. כשאבק שריפה נשרף, הוא משחרר גזים יותר מכמות החומר שהוא היה לפני השריפה. כאשר הוא נמצא באוויר הפתוח, זה לא משנה, משום שהגזים פורחים באוויר ונעלמים. אך כאשר הוא נשרף בתוך מיכל או קופסה וכדו', אז את החומר, המוצק, יכלה הקופסה להכיל בתוכה, אך מכיוון שהחומר שנשרף יוצר פי כמה וכמה גזים, אין הקופסה יכולה להכיל את הגזים, ובשלב מסוים היא פשוט מתפקעת ונהדפת מעוצמת הלחץ. כך גם האדם.
אם הוא בוער לה' יתברך בלי מניעות, בלי קופסה שתסגור אותו, אז הוא בסה"כ יוציא כמה גזים וזהו. אך אם מקשים עליו, הוא פורץ לעשות לו דרך, ואין ממחין בידו... אין מי שיעצור בידו, גם לא היצר הרע, הוא מלך העולם, הוא שולט בכל, ה' איתו!!!
)
