מכינים כדור כשבמרכזו ביצה בתוך שקית סנדוויץ', את השקית עוטפים בשכבות של עיתונים בלי להדביק, ואחרי שיש כדור מעיתונים עוטפים את הכל בנייר כסף, כדי שיהיה נוצץ כזה.. ושוב- בלי להדביק!!

משחקים כל מיני משחקי כדור שמכינים מראש (חיי שרה, מחניים, כדורגל, קוף באמצע, 21) 

לאט לאט הכדור מתחיל להתפרק.. בהתחלה יורד השלב הכסוף, אח"כ לאט לאט העיתונים ובסוף נתגלית הביצה השבורה

כאן מושיבים את החניכים לשעת סיפור =)

מכירה את הסיפור על האחים התאומים שאחד כאילו התאבד בגלל שכל הזמן התעללו בו וכו'?

הקיצר, אני סיפרתי את זה לחניכים שלי אבל כאילו הייתי בכיתה עם הילד (שבסיפור היה ילדה) שנהרג.. ממש סיפרתי להם כאילו הייתי בכיתה ה' כשזה קרה (הם היו אז בכיתה ד') ושאמא של הילדה סיפרה לנו מה קרה והראתה לנו את היומן וכו'..

תחפשי את הסיפור באינטרנט, זה לא קשה למצוא

אחרי הסיפור החניכים אמורים להיות מאוד מרותקים, אצלי הם שאלו מלא שאלות וממש התעניינו (פה בא לידי ביטוי כושר האילתור..)

אחרי הסיפור מספרים להם את המסר-

אם כל הפגיעות שלנו בחברים אנחנו לא יודעים כמה אנחנו פוגעים בהם.. הסיפור זה דוגמא מוקצנת קצת אבל אנחנו באמת צריכים להזהר.. כמו שקרה עם הכדור- בהתחלה הוא היה זוהר ויפה, אבל אחרי שהוא קיבל כמה מכות הוא כבר התחיל להתפרק לאט לאט.. ומה שלא ידענו זה שבפנים הביצה כבר נשברה.. אז גם אם נראה לנו שהכל יפה בחוץ אנחנו לא יודעים מה קורה בפנים וצריך תמיד להזהר לא לשנוא לחינם ולהרבות באהבת חינם

צ'ופר -

אני עשיתי ככה:

מחירון רגשות-

כעס: 50 ש"ח

קנאה: 70 ש"ח

שנאה: 90 ש"ח

אהבה: חינם!!

אם האהבה חינם, אז למה לשנוא?!

משהו בסגנון..

נראלי הפעולה מתאימה עד כיתה ו'.. מקווה שעזרתי!! =)

החניכים בעז"ה יבינו את גודל החורבן...

בונים מבנה גדול ויפה (שהחניכים יעמלו עליו-- ז"א: יאספו ארגזים, חומרים, יקשטו... בקיצור, לגרום להם להתחבר אל המבנה...)

ואז, אחרי שמשקיעם על המבנה, תתכננו מה תעשו איתו, (בקיצור שימותו על המבנה הזה...) ואחרי שהם ממש מחוברים אל המבנה פשוט תשרפי אותו ותעלי אותו באש... ואז מה את\ה עושה? וכו'.. בית המקדש נחרב.. (נראה לי שהנמשל די מובן...)

אבל--- מתאים לחניכים יותר קטנים, ושיזרמו (-אם הם גדולים יותר..)

בהצלחה!! אחותי עשתה את זה פעם, והחניכים ממש התחילו כבר כעמט לבכות....

עשינו להם את זה על גוש קטיף.

הם בנו מגדל מהמון קפלות, קוביות ומה שבא ליד, ואז באנו ופירקנו להם את זה, ואז סיפרנו להם את הסיפור "הסנדל של אייל" על ילד שאיבד את הסנדל שלו בגוש קטיף..

ואז הסברנו להם על הגוש והגירוש וכו'.... הם ממש הקשיבו (זה גיל קטן שעוד היו ממש תינוקות בגירוש)...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...