זה רק מה שאני יודעת.. סורי...

אבל לא שיש לי מושג מה זה אומר, אנני רק יודעת שזה משפט יפה.

ואני גם לא יכול כל כך להסביר

התברר שטעיתי. רבי מנחם מנדל מקוצק אמר את זה, ולא רבי נחמן

אבל חיפוש אצל הרב גוגל העלה שאמר אותו רבי מנחם מנדל מקוצק.

הרעיון הכללי הוא שרק שכשיש שבר (רק מתוך השבר) אתה מסוגל להגיע לשלמות הפנימית.זה בערך... יכול להיות שלא ממש הבנתי נכון.

זה לא כ"כ נשמע הגיוני...

ותודה רבה לכולם על הנכונות לעזור! (למרות שבינתיים אפחד לא יודע מה הפירוש בדיוק כמוני...)

אין לי מושג מי אמר את המשפט המדהים הזה, אבל אשתדל לעזור בכיוון של הרעיון שלו.

קטע מהספר שלם יותר מלב שבור של אבי רט והודיה בונן:

נריה שתק כמה רגעים, מביט בירח המלא, שהיה תלוי גבוה בשמים, מלא הוד ושופך אור על סביבותיו.

"אין שלם מלב שבור", הוא אמר.

זוהר הרימה את ראשה. "מה?"

"אין שלם מלב שבור", חזר נריה.

"משפט דיי אבסורדי", היא אמרה.

הוא הניד בראשו. "זה משל".

"למה אתה מתכוון?"

"תחשבי על זה רגע," אמר נריה, "אדם בעל לב שבור, שמרגיש שאבד לו משהו, שחסר לו משהו, באמת ינסה להתעלות. הוא ינסה להגיע לשלמות."

"אוקיי", אמרה זוהר.

נריה נשם נשימה ארוכה. "לפעמים יש דברים שמונחים מחוץ ללב שלנו, ולא בתוכו. כל מיני דברים שאנחנו מנסים ללמוד, להבין, להפנים.." הוא בלע אוויר, "ואז, רק כשהלב שלנו נשבר, הם מצליחים לחדור פנימה. הם מחלחלים בין הסדקים ויוצרים משהו חדש...הם יוצרים לב שלם יותר."

צל חלף בפניה. "זה מוכרח להיות כל כך כואב?"

"מה זאת אומרת?"

היא משכה בכתפה. "אנחנו צריכים משברים כדי להתקדם? אין דרך אחרת?"

"אני לא יודע", אמר נריה באיטיות, "אולי. אולי השבר הוא בלתי נמנע".

זוהר שתקה.

הקטע הקטן הזה מסביר הרבה.

ובכ"ז - לא, את לא צריכה לשבור את הלב בשביל שהוא יהיה שלם.

אבל המשפט הזה אומר שכשהלב שבור יצא מזה טוב, כמו שאומרים "אחרי כל ירידה יש עליה", כי את לומדת, את צומחת, את לא רוצה להשאר תקועה למטה.

כך גם לב שבור. אולי הוא שבור אבל הוא נהיה בזכות השבר שלם וטוב יותר.

שברים ונפילות הם לפעמים בלתי נמנעים. אבל, הם יכולים לבנות מש'ו טוב יותר -שלם יותר.

בהצלחה! מקווה שלא שכחתי כלום..

וכמו שאמרו פה כבר בערך,

אדם בעולם התפקיד שלו להתקדם,

אדם שירגיש שלם לא ישאף להתקדמות ישאר במקום,

בשביל לתקן את עצמנו צריך להרגיש חסרים.

ואם נחבר את שני העקרנות של החובה להתקדם וזה שהיכולת להתקדם שייכת רק למי שמרגיש חסר נבין שרק מי שמרגיש שלם יכול לבצע את חובתו בעולם ובזה להיות אדם שלם-

אדם שלם ביהדות זה אדם מטפס ולא אדם שהגיע למעלה(ולו רק בגלל שאין דבר כזה להגיע למעלה תמיד יש עוד משימות) המטרה שלנו זה הדרך ולכן מי שעולה הוא קולע למטרה!

הרב באורות התשובה כותב ממש שאנחנו לא רוצים להיות צדיקים גמורים אלא בעלי תשובה אנשים עם שאיפות!

שבת שלום

"אין שלם מלב שבור, אין זעקה גדולה מהדממה, אין יש מסולם עקום"

זה המשפט המלא שהרבי מקוצק אומר..

כאילו פעמים רבות קורא שהלב שלנו נשבר מכל מיני דברים שקרו, ובעצם המשפט הזה אומר שרק מהשבר הזה אפשר להגיע לשיא השלמות [ואני חייבת לומר מנסיון אישי שזה כ"כ נכון המשפט הזה בצורה מטווווווורפת] רק ברגע שאתה עובר את זה אתה מגיע לשלמות יותר אתה מתעלה יותר וכו'..

המשפט הזה לא בא רק לעודד, אלא בא לומר כאילו מהקושי הזה אתם תצמחו מהשברון לב הזה אתם תצמחו ככה לכל אחד ואחד מאיתנו!

אוהבתותכם אחים יקרים שלי! אהבת ישראל ב-נ-ש-מ-ה-!

בס"ד

כל לב מתישהו נשבר. וזה לא סוף העולם... לא צריך לקחת קשה מידי ולהתייאש...

כל לב נשבר מתישהו, כל אחד עומד בניסיונות.. אדם טוב יותר מחוזק יותר, זה אדם שעבר ניסיונות, זה שנשבר לו הלב כמה וכמה פעמים ובכ"ז ידע להתגבר ולהחזק וככה בעצם לתקן ול'השלים' את הלב שלו...

בס"ד

אני בעצמי לא הבנתי מה רציתי לומר מעלה.. אז אני אנסה שוב עד שיצא טוב

מה שניסיתי לומר זה שזה הדבר הכי נורמלי ונכון והגיוני שיקרה, שהלב שלנו ישבר לפעמים ונעבור ניסיונות וכאלה.. ואדם שמתחזק ועובר את התקופות הקשות בעצם הופך את הלב שלו לשלם וחזק יותר..

מקווה שהובנתי

שדווקא כשהלב שבור- אז יש שלמות. יש קריאה אמיתית לה' מתוך צער. 

בע"ה,

שקראתי פעם שמתוך שברגע שמשהו נשבר באדם, יש מקום למשהו חדש לצמוח.

תדמיינו מכסה קשה שמתחתיו אדמה מלאה בזרעים, בוויטמינים ובדברים טובים שמבקשים לפרוץ,

אבל רק כשמשהו נשבר, נקרע, יש מקום לנבט אחר, שלם וטוב לעלות ולצמוח.

חושבת שלפעמים רק כשמשהו רק קורה ושובר אותנו ממש, לרסיסים,

קל ופתוח לנו יותר לדבר עם ה', להתקרב, לצעוק אליו.

זה על אותו עיקרון. כל החיים. שלפעמים אנחנו צריכים דווקא את המכה,

שתעורר אותנו להסתכל למעלה ולאפשר למשהו אחר וחדש לצמוח.

אני רוצה לעמוד קצת על משמעות הביטוי שציטטת שאמר אותו הרבי מקוצק אגב. "אין דבר שלם יותר מלב שבור.." באמת מה משמעות הדברים? איך אפשר להבין כזה פרדוקס? כזו מציאות הפוכה??

ובכן, רק החסרון אומר הרבי מקוצק, מביא אותי לשלימות רוחנית. ולמה זה?
כיון שאם אין חסרון במציאות, אזי אין מקום לקב"ה להופיע ולהשפיע.. אם היינו מושלמים, והכל היה טוב- אז מתי היינו זוכרים להתפלל?! מתי היינו נזכרים שבעצם לא אנחנו בעלי הבית פה, כי אם בורא עולם? אז הוא מכאיב לנו קצת כדי שנתפלל אליו ונשאף לקרבתו.
כעת הקב"ה רוצה אותך הכי קרבה אליו. רוצה את תפילותייך. מבקש שתפני את כל הכאב אליו. את כל האנרגיות לתילות ותחנונים שישמח אותך

נראה לי שיש נקודה חשובה שלא הזכירו כאן:

כדי להיות עם לב שבור לא צריך ליפול, לרדת יותר עמוק ממה שאנחנו נמצאים עכשיו.

צריך רק לפתוח את הלב ולכאוב את מה שעדיין לא תיקננו, את מה שעכשיו הוא בגדר חסר, ואע"פ שגם לפני זה אולי אף פעם לא הגיע לתיקון.

יישר כח על השאלה שמרימה את רמת הדיונים בפורומים בכלל!

המשך פירט והסבר בעז"ה בקרוב!

הקדמה:

משנה סוטה פרק ג' משנה ד'

"הוא (ר' יהושע) היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם"

תלמוד בבלי מסכת סוטה כ"ב, ב' (באדיבות תורת אמת)

"ת''ר שבעה פרושין הן: ...פרוש מה חובתי ואעשנה ... הא מעליותא היא? אלא דאמר מה חובתי תו ואעשנה"

פירוש: יש מספר אנשים שבמעשיהם והתנהגותם מבלים/מכלים את העולם. אחד מהם הוא פרוש מה חובתי ואעשנה. הגמרא מבינה שהכוונה שמי ששואל מה הוא אמור לעשות (בעולם) הוא בין ה"מבלי עולם" ותמהה על כך: הרי כך ראוי לנהוג? ומתרצת שאותו אחד שהמשנה התכוונה לומר שהוא ממבלי העולם הוא זה ששואל (בנימת התרסה): 'מה אני חייב עדיין לעשות (ולתקן) שלא עשיתי כבר', מתוך ביטחון שהוא עשה הכל.

כל אחד ואחד שנמצא בזה הרגע בעולמנו כולל אני ואת וכל הקוראים, נמצאים באמצע מילוי תפקידנו בעולם. "מי שסיים יכול ללכת" זה משפט שנכון לא רק בבית הספר, אלא גם בבית הספר של החיים. 

לא תמיד אנחנו יודעים מהו תפקידנו המדוייק, וזה חלק מהעבודה שלנו: מתוך ההבנה הבסיסית הזאת לחשוב תמיד מה עדיין צריך לקדם. מי שבטוח שסיים את התפקיד שלו כופר בהבנה היסודית הזו וממילא בכמה וכמה מעיקרי האמונה, ונכנס לגדר "מבלי / מכלי עולם".

עד כאן דיברנו לשכל, אבל מהלך מקביל יש גם בלב - ברגש.

גם אם הבנתי שלא סיימתי את מה שיש לי לשפר, לפעמים הלב מרגיש "טוב לי ככה, המצב טוב וחבל לשנות אותו". האמירה הזו של הלב בעצם מבטאת מצב של "לב שלם", והיא יכולה לגרום לאדם להפסיק להתקדם ולשפר, שהרי הרבה מכוחות הנפש תלויים בלב.

בשלב זה אמור להכנס ה"לב שבור": אם הגענו למצב הזה צריך לעצור רגע ולתת ללב להרגיש את החוסר שיש לו, לדמיין את המציאות השלמה והמתוקנת, ולהרגיש את ההבדל בינה לבין המצב עכשיו. זוהי שבירת הלב. לא צריך ליפול בפועל כדי לקלוט שלהרגיש שאנחנו במצב של חוסר, צריך רק לצאת משאננות הלב, ולפתוח אותו שיכיל את החוסר והמרחק מהמטרה.

מתוך הלב השבור הזה אפשר להתחיל לצמוח, להציב מטרות חדשות וגבוהות יותר, ויחד עם כוחות הנפש שנצברו מראיית החוסר אפשר באמת להתקדם יותר ל"שלם" - מתוך הלב השבור

                    בכל מצב לזכור ח"ו לא להתייאש בשום אופן!

                                        למשוך הלאה בעוז ועוצמה, ולא להחלש מראיית החוסר

מי שמסכים עם זה יכול לראות קישור לימים אלו ולעבודת התפילה בהערה הבאה בעז"ה

(מחולק למספר תגובות כדי להקל על הקריאה ולא ליפול כבד מדי על הציבור)

אומרים על ימי בין המצרים שהם תחילת תהליך התשובה ולכאורה אין קשר בין ימים אלו לחודש התשובה - חודש אלול. האמת היא שימים אלו הם בדיוק עבודת הלב שבור שדיברנו עליה!

בימים אלו ה' רוצה שנשב ונתבונן ונרגיש את החיסרון הגדול של העולם שלנו - עולם בלא מקדש ועם השראת שכינה בהסתר בלבד!

איפה הנבואה! לדמיין שאני יכול לקבל מה' מסרים ישירים? מה יותר מתוק מזה!

איפה הקרבה לה' והאהבה! כשאני הולך/ת בבית ה' ורואה את הכרובים ופניהם איש אל אחיו (בזמן שישראל עושים רצונו של מקום) וכדברי רש"י שם: "כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום. הם הופכים פניהם זה לזה דוגמת חבת זכר ונקבה האוהבים זה לזה, סימן שהקב''ה אוהב את ישראל"

לאחר שמרגישים את החוסר הזה מגיעים לימי הרחמים והסליחות קצת יותר מוכנים, ועם לב שבור שעומד ומבקש בתחנונים: גאולה! מקדש! השראת שכינה!

בהקשר זה אני רוצה לצטט מדברי הרב זצ"ל לעניין עבודת התפילה (מעין הקדמה ל'מוסר אביך' פסקה ג')

(מומלץ לקרוא לאט):

"כל זמן שלא ילמד לעצמו שתתברר לו מעלת נשמת האדם ומעלת ישראל^[7] ומעלת הארץ הקדושה^[8] וההשתוקקות הראויה לכל איש ישראל לבנין המקדש וגדולת ישראל והתרוממותם בעולם, כמעט שאי-אפשר לטעום טעם עבודה. שהרי כיון שחז"ל אמרו^[9] על פסוק "ולעבדו בכל לבבכם" : "עבודה בלב זו תפלה", אם כן התפלה היא בחינת העבודה ואינו ראוי לעבודה כ"א כשיהי' במצב דעת יראת ד' כ"כ עד שיהיו עניני התפלה קרובים אל לבבו^[10]. ואם לא ידע מעלת נפשו איך יתפלל ברצון שלם והרגשת חסרון שיחנהו השי"ת דעה בינה והשכל, כיון שאינו מכיר, אחרי שיש לו עושר וכבוד וכל טוב, מה חסר לו אם ח"ו לא ישכיל ויבין, א"כ צריך ללמוד ולהעמיק עד שיצויר לו בבירור וידיעה שלמה גודל חסרונו לדעה בינה והשכל יצמא לזה ויתפלל באהבה מקירות לב שיחנהו השי"ת בזה, וד' הטוב לא ימנע טובו להולכים בתמים^[11]. ואם לא ידע מעלת ישראל איך יתפלל בלב שלם על גאולתם. שודאי אין הכונה הרצויה בתפלת ברכת גואל ישראל רק על מכאובי נפשו שמרגיש מצד עצמו מעול הגלות, כי ענין הברכה מעיד שהרצון בה מצד מעלת ישראל וקדושתם^[12]. ואם לא ישכיל מעלת הארץ הקדושה וסגולתה וקדושתה^[13] איך יתפלל על בנין ירושלים, והתפלה היא דוקא מקירות הלב^[14] כשמרגיש שהוא חסר בדבר. והנה התפלה היא בדיקה גדולה לאדם אם הוא מטהר נפשו באמת כרצון יוצרו ית' ואם הוא קרוב רצונו כרצון קונו^[15."

(מעובד בחלקו על בסיס שיעור של הרב וויצן 

         תודה לויקיטקסט על הציטוט מ'מוסר אביך')

 מעין המשך למשפט

"בעולם שבו הכל זמין, אין משמעות רבה לשום דבר" (מרגרט אטווד)

אנו חווים אושר אמיתי כאשר אנו מגיעים לשלימות מסוימת.

שים לב, שכאשר אתה מתגבר על דבר מסוים, פותר קונפליקט, יוצא ממצב קשה -

אתה מרגיש מאושר.

האושר מגיע אחרי שיש אצלנו בנפש הרמוניה, רוגע, שלימות.

בשביל להשיג עוד ועוד אושר ושלימות, אנחנו צריכים להמשיך להתקדם ולהתאמץ -

ולכן צריך לב שבור...

כדי לתקן אותו...

המשפט הזה גם מבהיר ששלמות ואושר לא משיגים בדרך אחרת, קצרה, של חיפוש ריגושים.

ובעצם, מהי השלימות הזאת שאנחנו מנסים להשיג?

ריבונו של עולם.

המשפט הזה מעודד אותי דווקא בגלל הדרישה שלו - להתמודד עם הלב השבור פעם אחר פעם.

 שע"י זה האדם מתקרב ומתחבר להשי"ת...

נשברות איתו ביחד גם הרבה קליפות שיש בחוץ ורואים את הלב האמיתי השלם שיש לנו.

ישר מסולם עקום.

משהו כזה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...