קראתי אותו איזה 4 פעמים בשנתיים האחרונות.

בכל פעם שאני קוראת, אני מגלה עוד זוויות חדשות, שיטות של ברסלב, 

עוד פרטים שלא שמתי לב אלים.

הספר הזה הוא גאוני.

הוא מלמד (ממש בקטנה) איך לעבוד עם עצמנו.

הדרך של הגיבורים להלחם ברשע וברוע זאת הדרך בעצם שבברסלב מציגים..

למשל גיליתי את כל הקטע הזה של עולו עם המחשבות.. זה בעצם מלמד שיטות וטכניקות שקיימות בעולם היהודי, איך להתמודד עם מחשות זרות..

ויש עוד המון דוגמאות בספר..

כמובן שיש צורך ללמוד ולחקור היטב, הספר הוא רק קצהו של הקרחון..

אחד ה-ספרים..

אבל יש בו מלא דברים סתומים (בקטע של לא מובנים...) במיוחד בסוף...

מה זה הרפאים???

ומה זה משחק הכוחות?

ומה זה שהוא קיבל פתאום מימד של 3 קומות?

ומה זה מנהרות הזמן?

ומה זה כל הקומות במגדל?

והצבעים?

והמתחזה(טיקלה נראלי...)??

מישהו הבין?

תכתבו פה כל מיני שאלות בואו נדיין גם על התוכן...

מה שנראה להבנתי-

משחק הכוחות זה המשחק בין בטוב לרע בעולם-

לפני בוא המשיח תהיה מלחמה בין בכוחות הללו בעולם.

מימד של 3 קומות- ניתן להציע- עבר, הווה, ועתיד.

הכל ידוע וגלוי להשי"ת. כל העבר, כל ההוה וכל העתיד, ולענ"ד יש לזה קשר, אם כי גם אני לא הבנתי אותו על בוריו.

מנהרות הזמן- הרבדים היותר עמוקים בנשמה שלנו.

כשהאדם יורד למנהרות הזמן, הוא בעצם יורד לתוך הנשמה שלו עצמו ומנסה לחיות שם במין עולם טוב, בץתוך הפנימיות שלו הוא טוב, ולכן מנהרות הזמן יכולות להגן על האדם. כל עוד האדם הוא בעולמו הפנימי הטוב (=מנהרות הזמן), אז הוא מוגן . (עד שבספר פורצים כוחות הרשע גם לשם)

הקומות במגדל- נראה י שזה קשור ל7 ספירות. וכך גם הצבעים.

לבן שקוף כדמעה- צבעו של מלך מלכי המלכים..

טיקלא המתחזה- הרי לא ברור?1 זהו יצר הרע בכבודו ובעצמו שמנסה להתחפש לדברים טובים וכך להפיל אותנו בפח שלו.

יכול להיות שזה גם סתם אנשים שמתחזים למשיח, אן לכל מיני באבות ומנסים להביא מרגוע לנפש, עך אף שהם יודעים שהם סתם מרמים את האנשים. אולי זה כל הגוראים מהודו..

ניסיתי לפרשן לפי הבנתי, אך כמובן שיכולה להיות פרשנות אחרת לזה.

בס"ד

העבר ההווה והעתיד, כי מנהרות הזמן הן בידיוק העבר ההווה והעתיד. הן מעל לכל זה.

לכן היכל החכמה הפשוטה הוא בתוך מנהרות הזמן ולא מחוצה לו...

בס"ד

קורא לזה..

ששלושת המישורים (...) זה אולי הרעיון שיש כל מיני עולמות - עולם היצירה העולם שלנו וכל זה... אנלא ממש מבינה בזה.. ושכל פעולה שאנחנו עושים פה משפיעה למעלה. (אומרים שלכל דבר בעולם הזה יש משהו מקביל בעולם אחר..)

אבל לא הבנתי איך זה קשור לכל הבורות והמטילים וכו' וכו'

וגם לא הבנתי איך זה קשור למנהרות הזמן..

דווקא אהבתי את ההסבר של תפילה לעני שזה הפנימיות של האדם. אבל למה הרפאים היו דווקא שם? ולמה משם זה הכניסה לחוויא?..

אממ...

בקשר לטיקלא - ברור שזה הרעיון שהיצה"ר מתחזה וכל זה.. אבל לאורך כל הספר יש את הרעיון הזה (שקופים מתחזים וכו') ופה זה משהו ספציפי יותר, שמוקדש לו פרק שלם.. לכן לדעתי יש בזה משהו יותר עמוק.. לא יודעת מה.

יש לי עוד שאלות אבל נתחיל בזה..

חיפשת בכל תולדות הפורום שאת יודעת שאין?

(כי ההודעה שלך מתייחסת לספר כאילו הוא יצא לפני שבוע ואף אחד עדיין לא סיים לקרוא אותו פשוט)

אבל יותר מידי מסובך...

כול המושגים האלה...

הצבעים...

בעיקר כי ידעתי כי רב כתב אותו, ומתוך מטרתיות מאוד מסויימת, מה שאומר שזה מן משל שלא נגמר, שאין לי כח להשקיע את כל כולי בעולם שהוא בנה כשהכל כזה

מי אמר שאי אפשר לקרוא?

אני התחלתי לקרוא, והפסקתי באמצע, ולקח לי איזה שנה ל"התיישב" על זה ולקרוא.

ומאז כאמור, קראתי עוד הרבה פעמים.

דוקא בגלל שזה "משל", זה יפה.

זה נותן לדמיון שלנו להיות בעולם שאנחנו רוצים להיות (עמוק עמווק בתוכנו).

הייתי בטוח שזה עוד ספר מטומטם של ריק ריידן...

הרב ארז משה דורון כתב אותו במשך למעלה מעשר שנים.

וכאב לי לקרוא את המילה שכתבת. 

בס"ד

כי חסרים עוד הרבה אנשים כמוהו!!

ואני צריך לשבת כדי לקרוא אותו, אם כבר אני יושב ובקטע של ללמוד אני פותח מסילת ישרים או מוסר אביך.

נכון, ישנם מצבי ביניים, אבל זה לא ספר קליל, כפי שגם אתה אמרת, וצריך להכנס אליו.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.