ללמוד תורה, ללמוד איכה בעיון, ללמוד נבואות חורבן מירמיה, ללמוד ישעיה וכו'. 

מותר ללמוד את ענינא דיומא, דברים הקשורים לט' באב.

תורה = שמחה נלמד מהפסוק - "פיקודי ה' ישרים משמחי לב"

אני ישן

אני יושב על הרצפה, בוכה, לומד ענינא דיומא וכו'...

מותר ללמוד תורה.. אסור ללמוד דברים המשמחים..

מעצם היותה צווים אלוקיים, אך לעתים התוכן שלה משנה את עצמיותה, וממילא אם באותן פעמים התוכן עצוב, עצמיותה הופכת עצובה...

דבר ראשון: כן כל השנה מתקנים את המידות ומנסים להשתפר ולומדים תורה,

בט' באב בוכים!!

בוכים שבית המקדש נחרב!

בוכים שהוא עוד לא נבנה!

אסור להפסיק מלחשוב על החורבן.

אפילו לימוד תורה(שלא בסוגיות החורבן כמובן שזה מצווה לזכור), שמשכיח את זכרון החורבן אסור!

דבר שני: אנחנו נזופים "אוי להם לבנים שהוגלו מעל שולחן אביהם ואוי לו לאב שבניו גלו משולחנו"

כן נזופים אפילו להתחנן בכזה יום אנחנו לא מעיזים..

"למה לי רב זיבחכם" הוא לא רוצה שנלמד הוא רוצה שנתאבל שנבין מה קרה מה הפסדנו?!

ואולי אפשר להגיד עוד משהו, כל השנה אנחנו מנסים לתקן ולהישתפר בשביל להגיע למקום הזה, למציאות הזאת. יום אחד בשנה אנחנו צריכים להבין לאן אנחנו שואפים.. לדעת מה נחרב מה קרה שם? לא להפסיק לחשוב על החורבן,

פשוט לזכור,

לזכור ומזה בעזרת ה' נחזור!

"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה"

היום אנחנו אבלים נזופים לפני המקום אפילו לא מגיע לנו להנות מהתורה במתוקה שלו..

יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימנו.

מי שזה לא משמח אותו יש לו בעיה..

זה המקור,ואם זה משמח אז אסור בט' באב.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....