מי שלא לא מוצא נפ"ט- נישואין חופה וטבעת |גאון מילדות| |עף על עצמו|

זה לפעמים יכול להוציא מהדעת כמה צריך לחפור בפגישות כדי להבין בדיוק את האדם השני.

וגם כשמבררים, לפעמים זה כ"כ משגע..

אבל מה לעשות, כמו שנאמר למעלה, בלעדי זה, לא מגיעים לחופה וקידושין...

אגב, אבותינו שהיו מתחתנים אחרי פעם אחת שהם נפגשו (אם בכלל).

כל החפירות באו אח"ע...

כמה הבהרות והזהרות לפני ההתחלת קדיחה:

א. כולם מוזמנים להגיב ולכתוב, זה לא רק בשבילי...ולא רק תגובות ציניות (שכמובן אני מאד אוהב).

ב. הציטוט הראשון לא היה של מו"ר אלא שנינות של אחד מתופסי ביהמ"ד. רק הציטוט השני הוא מו"ר, וכמובן החתימה (מתי היא תהפוך להיות חתימה של צדיקה???).

ג. שלב א': אורגאן- גוף אחד שכל פרטיו מתנהגים בהרמוניה מלאה.

ד. אני צ'ונג, תקחו את דברי בע"מ, כולל את כל הציטוטים שבאים ללא מקור (למעט הציטוט השני והחתימה ששמעתי במו אזני, יש הקלטות...).

השלב הבא יגיע בעז"ה בקרוב...

(ומה זה צ'ונג? אם יורשה לי לשאול... [לא מצאתי תירגום במילון אמרי-עברי ] )

אפשר לפתוח פה פורום מורעלים לפני\אחרי שירות

צ'ונג- חייל שעקב בעיה חמורה של חוסר פז"מ (ע"ע) אינו בקיא כל הצורך בעניין הנידון,
       נוצר ע"י שיבוש הלחמים (וי"א שיבוש לוחמים),

       באנגלית צעיר נקרא Young, בתרגום פונטי לעברית יונג,

       בעקבות יבוש (נהוג להאשים את גולני) יונג הפך לצ'ונג.

אחרי שהשתרש הצ'ונג, הנפיצו ר"ת...

כמו המא"ג שהתחיל כ Mitrailleuse d'Appui General, קוצר ל MAG, תורגם למא"ג

והונפץ כ מקלע אחיד גדודי, אז מה אם הוא בכלל מחלקתי?

כמו הרבה דברים יש יותר ממקור אחד למשמעות של המונח בלועזית,

אבל כולם על אותו קו מחשבה...

ומ"פ, הידיעות שלך לא מדויקות, יש לנו מ"פ פיוי בפורום?

או שזה סתם ניק?!

היתי יכול להיות כבר... אבל ב"ה בחרתי להמשיך בישיבה בינתיים, אולי בעתיד.

למה לא להשאיר את זה ב" אלו ואלו"? גם ככה אין דרך לאמת את זה. או באמת לדעת... יבוא אליהו הנביא ובזמן הפנוי שלו גם על זה הוא יענה...

מ"פ

שלוות-עולמים

חוויה מתקנת!

metorafi

(ר)ציני

צפוני7

ואנוכי.

מה אתם אומרים...?

טירונות 02, כבוד.

או שיהיה פה פורום סמ"רים?
נשמע לי מסוכן למשמעת..

אבל מיציתי נשק!!!

אם תארגני משהו שקשור למטבח הכפול (בית מטבחיים) אשמח להצטרף

כשאדם יודע שיש דבר שנקרא 'כלל ישראל', וזה דבר נצחי, הופעה של הקב"ה בעולם. 

וזה מקדם את כלל המציאות לשלימותה - אז מה כבר יכול לייאש? יש פה גודל ענקי שפועל! 

רע לי, לא כיף לי, זרקו אותי, בעטו בי ורמסו אותי- תחשוב על זה שהמציאות מתאייכת, זה עובדה! הקב"ה מופיע בעולם דרך כנסת ישראל, ועי"ז מגדל אותו. הכל גדל!!!

זה שלב א', הוא די שכלי. 

האמת, צריך במודע לחשוב עליו בשעת משבר, לרוב הוא לא עולה מעצמו, קשה לחיות את זה. 

קשה לי להרחיב יותר מזה.  (כלומר, יש את זה בראש, וקשה להוציא את זה למילים)

מי שיש לו שיכתוב ונפרה אחד את השני. בשביל זה פתחנו שרשור אמונה...

הכי חשוב:

לקחת הכל בע"מ, גם  לי זה לא כ"כ מבורר וזה מתברר לי תוך כדי.

*הדברים נכתבו בלשון זכר ומכוונים לשני המינים.

לדעתי זה היה בשבת-יום-ירושלים או משו כזה- במדרשה.... (הו פעם הייתי צעירה... שיעור א וזה... )

דיברו שם על חורבן, על גאולה

והיה לי מאוד קשה עם זה

אחד הרבנים (הרב יוסי אליצור. ) אמר לי- (וזה לא ציטוט)

אני יכול להבטיח לך- שאת- תראי את הגאולה השלמה\ המקדש\ הטוב העתידי מנצח את כל הרעות

אבל- בתנאי- שתביני שה"את" הזה- זה את והילדים שלך והנכדים והנינים ובניהם- שהאישיות הכללית הרחבה שלך- תזכה לראות את הגאולה

העולם נוהגים לומר- בסוף יהיה טוב

ואני- שואלת תמיד- בחרדה וכאב גדול-

אבל מה יהיה עד אז????

אני- אדם פרטי. אני אישה קטנה (כן תזמזמו את המשך השיר... טוב טוב)

אני- ביומיום שלי, בקשיים שלי, בהתגברויות שלי- אני לא "גודל ענקי שפועל" !

זה שיש "הם כללי או "הם" עתידי-

זה לא באמת מנחם אותי, זה לא באמת נותן לי מענה

אני. במסגרת הקטנה של האישיות שלי- כאן, עכשיו- רוצה לא להתייאש. רוצה לראות טוב.

אני אשמח לכל אחד ואחת שיביאו איזה שיתוף מהחיים הידע והחוויה שלהם

זה היה רק תשובה ראשונה.

יש עוד אפשרויות להסביר את המשפט.

זה היה הסבר ברוח 'אורות התחיה'... 

כמו שכתבתי בעבר בשם מו"ר 'יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שהכל אורגאני', זה התשובה לשאלת הייאוש.

וכמו"כ ל90% משאלות האמונה.

כשאדם מבין שכל העולם (ההויה, היקום, היש וכו') הוא מערכת אחת, אורגאנית- אז התפיסה שלו על כל דבר שקורה מקבלת משקל אחר.

קרה פה משהו שהוא פרט מתוך דבר ענק.

לא פרט שולי כמו גרגר חול בארגז- אלא פרט שנמצא במקומו המתאים מלמעלה, ועושה את פעולתו השלימה כפי שיועד לו.

את התשובה הזו יותר קל יותר לחיות אחרי משברים וכל מיני נפילות.

אבל ברור שזה דורש עבודה, לפני וגם הרבה מאד אחרי. לפתח את הידיעה הזו למקרה הקונקרטי שלי, ולראות את זה במציאות.

נראה לי שזו האמת. אז עובדים וקשה.

יציאה מייאוש ללא עבודה זה אחיזת עיניים של ממש.

אם מישו צריך עוד הרחבה, שירחיב.

ואם קשה שיגיד, אני אנסה לקדוח על זה עוד קצת.

הכל התחיל משנינות פשוטה, (לא תכננתי את זה...)והמשיך לדיון.

הכל פרי מוחי, מעכשיו לעכשיו.

(בואו נראה אתכם יודעים מי עונה כך)

אבל מה זה קשור???

אני מבקש בכל לשון של בקשה לא לנצל"ש את השרשור הפרטי שלי...

הפותחת לא מובנה בעליל.

אתה יכול לפנות לכותבת...(או לקורס הבנת הנקרא...) או לשאול בקול על מה שלא מובן.

אם כל ההרה"ג שם והשקלא וטריא לא ברור מי אומר מה ומי משיב מה ולמה.

לא נתכוונתי לפגוע ח"ו בכבודו.

סליחה.

תלחץ על הקישור להודעה שנתתי שם בתחילה- אם תקרא את הניצלו"ש שעשינו לשירשור אחר- תבין הכל

[תמלאו את החפירה במים, שלא יכנסו נחשים ועקרבים.. עכשיו נראה את החפרנים שוחים.. ]

יש בעולם הכרה\אמת אוביקטיבית כללית ויש הכרה סוביקטיבית פרטית

"אין יאוש בעולם כלל" - הכוונה שב"עולם הכלל"- במציאות של דעת א-להים, אין יאוש אמיתי אוביקטיבי

אלא היכן מופיע היאוש - רק במציאות הסוביקטיבית הפרטית - בעזרת תרגומו של המוח האנושי אשר מכיל בתוכו את החלק "הפרשן" שבונה לנו סיפורים פנימיים לא "אמיתיים".. [או ה"נחש", חלק "מוח הזוחלים" לפי שיטה אחרת]

בכלופן מסתתר משהו גם שם וע"י עבודת ה"אין" של ענווה הכנעה והכלה פנימית ניתן להגיע להבדלה והמתקה

ובמקום ליפול ליאוש, לאזור כוחות של איוש, אולי דווקא משם, אם באמת מאמינים שאין רע יורד מלמעלה

מספיק ברור?

ואם אפשר במילים שכולם יבינו, ולא רק יושבי ביהמ"ד.

וכן אם אפשר מקור לקטע עם הנחש.

כפי שכתבתי יש במוח חלק המכונה "מוח הזוחלים"

הנוירולוגים בשנים האחרונות איפיינו את האיכות הקפריזית הלא אמינה של הסיפור שמספר ה"פרשן": 'התגלית החשובה ביותר היא אולי זאת שחצי המוח השמאלי של האדם נוטה להמציא תיאורים מילוליים שאינם בהכרח תואמים לאמת' 'המוח השמאלי טווה את סיפורו כדי לשכנע את עצמו ואותך שהוא בשליטה מלאה.. מדוע אנו מסתגלים לאיש יחסי ציבור שכזה במוח השמאלי? "הפרשן" מנסה בעצם לאחוז בתוקף בסיפור האישי שלנו. כדי לעשות זאת עלינו ללמוד לשקר לעצמנו'

אם כן הנחש הוא הוא האדם כמופיע גם במקורותינו ומשם מגיעים סיגי הרע של היצר אשר לוכד "סיפורים" מתודעות חיצוניות , המוניות, השרדותיות וכד' ומשכנע את האדם בהם..

הפתרון המלא מופיע ביהדות והוא תורת הפנימיות אשר מרוממת מדעת העולם (לשון העלם) לדעת א-להים כנ"ל

גם לתודעה זו כבר יש הוכחות מדעיות בתחום פיזיקת הקוונטים ("השדה האקאשי" , "שדה נקודת האפס" ועוד)

ואכמ"ל

אפשר לפנות גם באישי

עם חיבור לחסידות...

יפה ממש!

ואמרתי לעצמי "אם את מתייאשת עכשיו אז מפילה את עצמך ואת כל הדורות שלאחרייך!"

[לא ציטוט]

וזה היה בחדרי חדרים.. במחשבות של מרומי מרומים.

קורה לכולנו.

הרבה החיים.

אין שום יאוש בעולם כלל.. כשהתייאשת מעצמך התייאשת מחייך

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך