ב"ה

מילא אם לא היתה בקי ברזי הכתב המיוחס, אולי הייתי מבין.

בכל אופן ביריעות שלמה חלק ג' עמוד מ"ה ציור 2 וכיתוב כלל ח. כשרה ויש נוהגים לכותבה כך לכתחילה.

איזה כבוד! התגעגעתי אליך!

ק"כ לא אמרתי שזה פסול או כשר, תשאל תינוק תראה מה הוא יגיד לך...

לדעתי הק' הבי"ת הזה לא לגמרי דומה לבי"ת של כתב המויחס, למרות שאתה צודק שיש דמיון רב.

בכתב המיוחס, הירך (שיורדת למטה) יורדת בנטיה גדולה ימינה וגורמת ליציאת עקב ועוד למטה עושים פינה גמורה ע"י הורדת קו מלמעלה למטה (כפי שאתה יודע) כאן היציאה מזערית למטה נראת שבירה...

כל עוד אתה לא עונה- אין לו חזקת מיוחס.

הערה כללית:

לא כל ספר ישן, זה אומר שהסופר שכתב אותו ידע מה הוא עושה...

(כמו שלא כל מי שחי בתקופת הראשונים הוא ראשון)

תכל'ס, לא הבנתי מה הקטע בזה...אבל כבר דנו על זה פעם...

ציטוט:

לא כל ספר ישן, זה אומר שהסופר שכתב אותו ידע מה הוא עושה

ואם קראו לספר הרב יעקב חיים סופר, בעל קול יעקב, ובעל כף החיים על השו"ע, גם לא ידע מה הוא עושה?

כשהוא עשה בי"תים כאלה, ולמ"דים קצרים כמלא יו"ד, ואל"פים ללא ירך ביו"ד, הוא לא ידע מה הוא עשה?

נראה שאתה מתנהג כאמרה הידועה בחב"ד:

"אל תתן למציאות לבלבל אותך"

לא יודע אם בכולם אבל בכתבים העתיקים שהעלה פה אות והדר וגם בספרי תורה עתיקים אחרים שראיתי

אף פעם לא ראיתי שהקפידו על "תגים קטנים ומתונים...." תמיד הם בומבסטיים וצועקים או בקיצור ארוכים......

מעניין....

תבין משהו, אנחנו היום טבועים בחומרות עד הגרון.

אני לא אומר למישהו רח"ל להקל אבל צריך לדעת מה הדין מה חומרה, ואיך כתבו פעם.

אצל ספרדים עשו תגים ארוכים אבל דקים. משום שהם דקים אין שום חשש לשינוי צורה.

ואילו בכתבי אשכנז עשו תגים יותר עבים ובתור קוי התחלה (כמו בכתבים חסידיים ובתוכם כתב המיוחס). לכן יש סכנה לשינוי צורה ולכן הקפידו שתגים לא יהיו גבוהים יותר עובי מקולמוס אחד.

ניסיתי להפנות תשומת לב למאפיין מסויים בולט מאוד שקיים בכתבים עתיקים ותהיתי על קנקנו

וקיבלתי תשובה מספקת מאוד ב"ה.

שהוא לא התכוון אליך.

לא נורא היה חשוב לי להבהיר גם בלי קשר, אנונימי....

אני התכוונתי לסתם ס"ת ישן. ורציתי לומר שכל  עוד לא יהיה מוכח מי כתב אותו, אז אני יכול להביא הרבה סופרים שחיים בנינו וכותבים מוזר....

ובקשר למה שכתב שלום-  נכון, יש הלכה. בשביל לקיים מנהג שסותר הלכה צריך למצוא לו מקור. ולכן לא כ"כ מעניין אותי מה נהגו פעם, ואני לא מוצא עניין בצילומים. (אא"כ זה רבי גדול, אבל גם אז לרוב לא).

יש דבר שנקרא מנהג שטות, זה מנהג, אבל שטות. זה הופיע כבר בתקופת תוס' והוא טרח לכתוב שיש כזה דבר.

וכידוע- מנהג אותיות גהנם.

אא"כ זה נשאר מסורת ישראל ברוב דורותיו, ולא הפסיק באמצע. (דוג'- תקנת עזרא בטלה, כי עמ"י לא קיבל את זה. למרות שזה פסק של עזרא!!! לעומת תקנת קיטניות)

מה לעשות פוסקים הלכה עפ"י ההלכה. ולא עפ"י צילומים ומנהגים, וזה מה שמציל את היהדות.

אתה מודע שמשפט "פוסקים הלכה ע"פ הלכה" זה משפט שסותר כל גדרי הגיון...

אמתי פוסקים ע"פ ההלכה? לפני שנקבע ההלכה או אחרי שנקבע ההלכה?

זה השקפה (אולי מחלה) של יהדות הדתית\חרדית היום, לעזוב את כל מה שהיה, ולהתחיל לפסוק ע"פ ספרים.

ד"א שמעתי במו אזני גם מהרב יהודה גרוס בשם הרב אלישיב, גם מהרב פרידלאנדער, בצורת האותיות "מנהג סופרים" הוא הקובע.

וכן אם יש קושיא בהלכות מליחה או כשרות או לא יודע מה, קודם כל שואלים את הסבתא, אם היא לא יודעת (אין דבר כזה!) שואלים רב.

מנהג אותיות גהינם בשביל מי שלא מקיים את המנהג.

הסיפור עם הסבתא מזעזע.

אתה גם הולך עפ"י תקנת עזרא?

לא אמרתי לעזוב את כל מה שהיה. אבל מה שהפסיק באמצע לא עוזר לחזור אליו. 

יש אחרונים שפוסקים כמוהם כמובן , אם זה מבוסס, ולא סתם הנפצות. (דוג': למשנ"ב יש שעה"צ- אין הנפצות בלי מקור)

מה זה אומר מי שלא יודע את המנהג? הוא נוהג? מה יש לדעת?

אני אגיד את זה קצת בוטה מקווה שתבין אותי בעומק ולא בפשטנות.

אבל לי לא הכפת לא מעזרא ולא מהתקנות שלו.

אני מחובר לעמ"י דרך הוריי וכן דרך הדור הבא שאני מכיר שהם סבא וסבתא שלי!

אם הם ישמרו תקנת עזרא אז אני אשמור, אם לא אז לא!

כי אם אני לא מחובר אליהם אני גם לא מחובר לעזרא.

וכן בכל דבר.

פעם בא חכם סלמאן מצאפי זיע"א לרבו הריא"ף זיע"א, והראה לו שבספר פלוני ובס' פלוני ובס' פלוני לא כתוב כמו מה שאמר בשיעור. השיב לו הריא"ף: הספר דומם, ואני חי, ומדריגת החי- למעלה מהדומם...

ובאמת אנו רואים כשבאים לשאול חכם (שבעצמו שימש ת"ח), שהתשובה אינה תמיד כפי שהיינו חושבים שצ"ל וע"פ מה שחשבנו כשאנו למדנו בספר. כי לפעמים החכם יודע על מנהג אחר (בר סמכא!) ועל פוסקים אחרים (גם הם ברי סמכא!), ממה שאנו הורגלנו.

וכמו שאנו ראינו כמה פעמים כששאלנו את חכם מרדכי זיע"א, וחלק מהנושאים נדונו פה לעיל.

וכן אנו רואים אצל גדולי תורה אחרים, וייתכן שזה נכלל ג"כ במ"ש: גדול שמושה יותר מלמודה..

ברכה והצלחה ובשורות טובות לכולם.

ואני מצטער אם נראה כאילו חלילה פגעתי בהרש..

רבי יהודה פתייא. זיע"א.

פעם היו לו כאבים בכתף, והתבטל מלימוד תורה.

כשחזר ללימודו, היה לו קשה, וקרא לעצמו אפתייא- ר"ת: אם פניך תעזבני יום יומיים אעזבך.

כך סיפר לנו חכם שמואל דרזי זצ"ל.

(אב, ר"ת הריא"ף מופיע בכמה וכמה ספרים). 

אבל יש הבדל בין לשאול ת"ח לבין הסבתא.

מסורת אל עוברת דרך סבתות (וגם קשה לה קצת עם שמועות...)

כל ההלכה של עמ"י מבוססת על מסורת, לא כל הפוסקים שכתבו נפסקו להלכה.

אלא שכן- זה אומר עליהם משו מיוחד.

ואנחנו לא יכולים ללכת פתאום כמה דורות אחורה ולהנפיץ איזה פוסק מ'שום מקום'.

הגמ' אומרת 'אותי אתם קובעים הגוי כולו'- ומסבירה שם שרק אם יש הגוי כולו יש תוקף להלכה. כל עוד הגוי כולו לא קיבל את הפסק, אין לו שום תוקף.

כלומר, הגוי כולו (או רק האשכנזי) קיבל את המשנ"ב, הספרדים את הפוסקים שלהם (מרן, וגר"ע). אין יכולת ותוקף הלכתי סתם להנפיץ פוסקים!

אני דווקא אומר הפוך, תקרא בעיון.

אין לי כח לחזור על עצמי.

 נראה לי שגוי לחלוטין.

(למדתי סופרות-סת"ם)

כך השיבוני. ועדיין אין הדברים מתיישבים היטב בלשון המחבר:
 

אסביר את הענין ומקווה שלזה התכוון בספר שציינת,

אכן כל אות צריכה להיות ע"י מעשה כתיבה כצורתה ולא ע"י חקיקה או אמצעי אחר שאינו מעשה כתיבה (כמו נפלה טיפת דיו ונעשה אות או חצי אות,

חק תוכות הגדרתו חוקק תוך האות או סביבתה וע"י זה נוצר האות, אמנם נחלקו האחרונים (ב"י ורמ"א באה"ע עם הרד"ך) אם חקק חצי אות והשלימה ע"י כתיבה או שנפלה טיפת דיו ונעשה חצי אות כגון גג וא"ו או יו"ד והשלים את האות (עשה לה ירך) ע"י כתיבה אם אזלינן בתר הסוף, שסיים האות ע"י מעשה כתיבה או שכיון שחלק נעשה בפסול ולא כל האות נוצרה ע"י כתיבה הכל פסול (ע משנ"ב סי ל"ב סע י"ז ס"ק ס"ז).

אבל ישנו עוד דין שמובא באחרונים שנקרא ח"ת ע"י כתיבה כלומר שגרם לאות לעמוד בצורתה והכשירה ע"י כתיבה אע"פ שבאמת זה לא ע"י חקיקה מ"מ קרי ליה חק תוכות ע"י כתיבה, כיון שגם היא לא נוצרה ע"י מעשה בגוף האות עצמה, אחת הדוגמאות לזה היא: כתב כ"ף כפופה מתחת לכ"ף פשוטה וצד ימין של הגג נגע בירך הכ"ף שלמעלה באותו רגע הכ"ף פשוטה נעשתה לכ"ף כפופה גדולה ופסולה, אלא שאם ממשיך בכתיבה אחת את צורת הכ"ף כפופה כבר ניכר שלמעלה זו כ"ף פשוטה ולמטה זו כ"ף כפופה רק שנוגעת קצת והרי להלכה אפשר להפריד אותיות שנדבקו אם ניכרת צורתן, רק כאן נעשה שינוי צורה לרגע אחד והסכימו רוב ככל האחרונים (מלבד היריעות שלמה) שהסת"ם פסול כיון שנעשה ח"ת ע"י כתיבה ואסור להפריד ובתו"מ אין תקנה ובס"ת צריך לגרור הכ"ף שלמעלה ולכותבה מחדש. (מיהו גם הרב מועלם מסכים לעצם הדין של השינוי צורה רק שאם זה היה ע"י מעשה כתיבה אחד בלי שהגביה ידו כיון שהיה שינוי צורה לרגע אחד ובאותו מעשה נכשר שרי לתקן). וישנם הרבה דוגמאות לזה ולכן צריך זהירות.

אבל לשון הרב הנזכר שצטטת לכאורה מורה שכל שעשה אות שאינה שלימה ואחר"כ הוסיף עליה הוי ח"ת ובפשטות זה אינו נכון מדין חק תוכות אלא מדין כסדרן בתו"מ אם המשיך לכתוב.

אלא אם כן כוונתו שהאות הראשונה היתה לא לשמה או לא ע"י מעשה כתיבה שאז באנו למחלוקת שהזכרתי למעלה בין הרד"ך לב"י והרמ"א.

בעל החנות זאב גפני יהודי מיוחד שמבין בקלף, מוכר דברים טובים. 

נראה לי שבהכשר של הרב מועלם

אפילו לא כתבת איזה כתב אתה כותב

אבל בכל מקרה אני לא מבין גדול בעולם הסוחרים

יש את הדברים החשובים בכל תפילין, שזה כתב הלכתי, ללא דיבוקים עם תגים שחורים וברורים וכו וכו

תוספות חשובות לפצפונים:

1. קלף של תפילין של ראש, צריך להיות דק מאוד (במיוחד קדש ו והיה אם)

2. כדאי שהפרשיות הנל שיהיו גם קצרות כמה שאפשר.

3. לגבי גודל הבתים רש"י ורת ביחד לא יהיו יותר מ 8ס"מ ביחד עם תיתורא ומעברתא. כדאי שרשי יהיה מעט גדול יותר מר"ת

באתר יש רשימה מפורטת של 60 או 70 הידורים וזה רק בפרשיות התפילין. אולי יש שם גם רשימת הידורים בבתי תפילין צריך לחפש..

אני ממליץ ללמוד באופן פרטי או בקבוצה קטנטנה

אם תרצה תפנה אלי בפרטי ואוכל לתת לך מספרים של מלמדים בכתב אשכנזי.