תשעה באב, אוקי, לזכור את בית המקדש להתפלל שהוא יבנה, בסדר. אבל כמה? אנייודעת שרק בן אדם שמנותק מהעולם או שחי בתקופת המקדש או שלא חי בתקופה של גאולה כמונו יכול להיות ממש אבל בתשעה באב, ושלא מצפים ממני לבכות ולשבת על הרצפה כל היום, אז קראתי איכה אתמול אמרתי קינות אתמול וגם היום בבוקר ובלב אני עדיין מנדנדת כל הזמן לקב"ה שיגאל אותנו לגמרי כבר, אז למה אני מרגישה שאני לא ממצה את היום הזה? איך אני יכולה להתאבל יותר?
(אוף,לפעמים נמאס לי מהמחשבות שלי, הרגשות שלי והתקופה שבה אני חיה!)