הצום נגמר, בודקים חדשות, אין משיח..
מה כן יש?
מתפללים עצורים בחברון
אדם שתקף את אישתו וניסה להצית את הבית
3 אנשים שנדקרו
ילד בן 10 שנפגע מרכב באלעד
פצוע קשה בתאונת דרכים בנגב
כמה אנשים שמתו בתאונות דרכים
התרסקות כלכלית - הגדולה מאז ההתרסקות ב2008
פעוטה בת 3 שנצלתה בעודה בחיים לאחר שנשכחה ברכב ההסעות של הגן
הדבר הכי מעודד שמצאתי היה שגנבי רכב בגוש הציון מצאו ברכב ילדה בת 5 והורידו אותה ליד כפר [?!] והיא חזרה הבייתה בשלום.
6 שנים בלי הגוש, 1941 בלי הבית.
נשים רחמניות מבשלות את ילדיהן, יהודים רחמנים מפנים את אחירהם.
משיח לא בא, משיח גם לא מצלצל, לא מסמס, לא מעדכן סטטוס, כלום..
הצום נגמר. עברנו מאבל של תשעה באב לאבל של יום יום, של מנה פחות בכל סעודה, של חלק לא מסויד בבית, של כוס שבורה בחתונה, של איזכור בכל ארוחה.
של אני מאמין כל בוקר.
לא יודע למה, נזכרתי בסיפור שקראתי, על ילד וכלבו ששורדים את השואה, ועולים לארץ.. הספר נחתם במותם, ערב הכרזת העצמאות [הסיפור מסופר ע"י הכלב]:
אותו לילה, בטרם שכבנו לישון, אמר יהושע קריאת שמע. כאשר עלו על שפתיו התיבות "ואהבת את ה' אלוקיך" פרץ בבכייה מרה.
הוא דיבר אל החושך שבחדר.
"למה הסבת מבטך כאשר הורי ואחיי הורעלו בגז? מדוע שתקת כאשר בניך נשרפו ונטחנו לאבק פורח?"
גם לי היו שאלות משלי, "למה אתה מניח לכלבים עזובים לגסוס תשושים? למה אינך נחלץ לעזרת חתולים עיוורים הגוועים מצומקים ברעב?"
יהושע הוסיף ושאל, "למה אתה מצווה לאהוב אותך ועושה הכל כדי שאשנא אותך?"
ליקקתי את דימעותיו אשר ניגרו כמים. דמעות אלה היו המשקה האחרון שבא אל פי.
"ואף על פי שעשית על מה שיכולת כדי שאשנא אותך..." חדל ומנע קולו מבכי, "אני עדיין אוהב אותך. לא מעדתי לרגע בקיום המצווה," הוא חזר והגה שנית, "ואהבת את ה' אלוקיך הכל לבבך ובכל נפשך ובכול מאודך."
ידעתי כי אלוקים בשמיים מאזין הפעם.
"אלוקי ואלוקי אבותי," הוסיף יהושע ואמר, "ראיתי די! כורש [הכלב י.ב.] זקן וחולה, רגליו כושלות, זוהר פרוותו הועם ושיניו נושרות מפיו. גם אני אינני בקו הבריאות. נמאס לי להתגעגע! רק זאת אבקש: קח אותנו שנינו אל הרשל ורוחל'ה. אנא, אל תפריד בינינו עוד, כי הפרידה היא פצע אין מרפא לו, דמו לא יקרש. קח אותנו אל אבא ואמא."
תפילתו נענתה.
הנה כי כן, אותו הלילה עלינו על יצוענו ולא קמנו עוד.
הנאהבים והנעימים - בחייהם ובמותם לא נפרדו.
