מחשבות שעלו לי בעקבות נדודי השינה שלי בלילה...
נגיד שעכשיו אתם עובדים אצל מישהו..נכון שתנסו לעבוד הכי טוב שאפשר?
תנסו להשביע את רצונו כדי שישלם טוב..
וגם העבודה תהיה כבר שקועה בכם ככה שלא תטעו בחיים...
אנחנו עובדים אצל הקב"ה המלך הכי גדול!
שנותן שכר הרבה יותר שווה מכסף..מצוות,עולם הבא..
ולמרות זאת אנחנו מחפפים מידי פעם..-
פה ושם לא מתפללים בבוקר,לפעמים שוכחים ברכה אחרונה..
לבנות שבינינו-מידי פעם אנחנו מסתובבות עם מכנסיים בבית
(למרות שבתכל'ס אין עם זה בעיה,אני חושבת שזה לא מלכתחילה..)
ואני שואלת את עצמי למה??
למה אנחנו לא מצליחים להבין איזה זכות נפלה בחלקנו?
למה אנחנו לא מבינים את גודל השכר?
למה המצוות והברכות לא חלק מאיתנו?(אם הם היו חלק ממנו לא היינו טועים..ולא שוכחים..)
תודה למי שקרא עד כאן..

אז זה נכון שאני יחזור עכשיו לחיים הרגילים ויטעה שוב פעם..אבל לפחות אני יחשוב על זה..
מה אתם אומרים?
