בס"ד

"כוחי ועוצם ידי"

המחסור הוא ניסיון לאדם, והשפע הוא נסיון לאדם. השאלה היא מי מהם גדול? בעניין זה אמר ר´ נשה לייב מסאסוב :כמה קל לאיש עני לבטוח בה´, כי במי חוץ מקב"ה הוא יכול לבטוח וכמה קשה לאיש עשיר לבטוח בה´ שהרי כל נכסיו קוראים אילו: בטח בנו! כלומר תבטח בעושר הכלכלי שהגעת אילו.

עד כניסתם לארץ ישראל לא היו בני ישראל ברשות עצמם. בגלות במצרים הם היו משועבדים לפרעה והיו נתונים לחסדיו. יציאת מצרים הפכה את ישראל מעם של עבדים לעם בן חורין אבל עדיין לא עמדו ישראל ברשות עצמם. מגבולות המידבר וקשייו הביאום להיות סמוכים על הנהגה ניסית. הם היו תלוים לגמרי בחסדיו של הקב"ה אשר השקה אותם, האכילם מן והביא להם שבעת ענני כבוד, אשר שמרו עליהם מכל הצדדים מפני נחשים ואבנים. את כל צרכיהם הם קיבלו מלמעלה. במצב כזה של תלות מוחלטת לא היה חשש לגאוות הלב ולהתכחשות האדם לחסדי הבורא. אך כאשר בני ישראל נכנסו לארץ, כשעברו מהנהגה ניסית להנהגה טבעית בה צריך האדם לעמול לפרנסתו וההשגחה העליונה היא נסתרת, כאן קיימת סכנה שאדם יתלה את כל הצלחותיו בעצמו ויתכחש לחסדי הבורא לכן מזהירה התורה את האדם "פן תשכח… ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".

גם היום, לאחר אלפיים שנות גלות חזרנו לארצנו וב"ה הצלחנו לבנות מדינה משגשגת עם צבא חזק. אל לנו לתלות הצלחה זו בנו, אלא בעזרת ה´ וחסדיו. גם בהצלחות אישיות אדם צריך לדעת שהוא לא הגורם היחיד להצלחה, ועליו להבין, שבעזרת טובו וחסדיו של הקב"ה הגיעה לאותה הצלחה.

"כמו כן על ידי זה נמנעת מאתנו אי הבנה של פסוק אחר, שרגילים לא להבין אותו נכון. אומרת התורה: 'ואמרת בלבבך: כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה' (שם שם יז). שמא יבוא האדם ויאמר: שאין זה מן הראוי לאדם לומר 'כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה', ומתוך כך יבוא לשלול את ערכם של מצעדים צבאיים ושל גאוה לאומית ושל שמחה לאומית. בוודאי שאין הדבר כן. התורה אמרה 'ואמרת בלבבך: כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה'. זהו דבר חיובי, הדבר הזה הוא מצוות עשה, כך מסביר ר' יצחק אברבנל, וכן מפרש הר"ן בדרשותיו (דרשה יא), שהפסוק הזה הוא חיוב, יש חיוב לומר 'כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', לשמוח בשמחת האומה, שתהיה גאווה לאומית. אלא מה? כשם שהתורה אמרה 'ואכלת ושבעת וברכת' כך גם פה התורה מוסיפה: 'וזכרת את ה' א-להיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל' (שם שם יח). אם כן בוודאי שיש ערך חיובי לגאווה הלאומית ולשמחת העשייה שמתלווה לזה זכירת ה' יתברך."

בין היתר, הרב שרקי אומר את זה http://ravsharki.org/content/view/307/629/

הרב צבי יהודה נהג לחזור על זה רבות.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....