למה אנשים מדברים כל היום או אומרים דברים מובנים מאילהם כמו "איזה חם היום "או "כמה גבוה אתה"

ישנם 2 שיטות הראשונה היא שאם לא ידברו כל הזמן על דברי חסרי מסר הלסתות של בני האדם יתפסו מחוסר שימוש

והשיטה השניה שהיא הרבה יותתר נכונה אומרת שאם בני האדם יפסיקו להגיד כל מיני דברים חסרי פשר הם יצטרכו להתחיל לחשוב...

"למה אתה צריך לחשוב? אנחנו לא יכולים לשבת סתם ולעשות בודובודובודום עם השפתיים?"

(לא מזיק ברובו..)ארתור דנט ...

אוי, איזה ספר גאוני!!

אחד)

זה למשל:

• "....הטיעון הולך כך: 'אני מסרב להוכיח שאני קיים' אומר אלוהים 'שכן הוכחה נוגדת אמונה, ובלי אמונה אין אני ולא כלום'

'אבל,' אומר האדם, 'דג הבבל מסגיר אותך, לא? לא מתקבל על הדעת שהתפתח במקרה. זה מוכיח שאתה קיים, ולפיכך, על פי טיעוניך שלך, אינך קיים. מ.ש.ל'

'אוה, אלוהים' אומר אלוהים, 'על זה לא חשבתי.' ובו במקום מתפוגג בעננת היגיון.

'אה, זה היה קל,' אומר האדם, ובתור הדרן ממשיך ומוכיח ששחור הוא לבן ונהרג במעבר החצייה הקרוב...

[מדריך הטרמפיסט לגלקסיה מוכיח שאלוהים לא קיים]

 

 

או אלו:

• אין כל טעם לצאת מן הדעת כדי לנסות להימנע מלצאת מדעתך. אפשר פשוט לוותר ולשמור את השפיות למועד מאוחר יותר.

[פורד פרפקט מלמד מנסיונו]

• ישנה אמנות, או נכון יותר מיומנות לעוף. המיומנות טמונה ביכולת ללמוד להשליך את עצמך אל הקרקע ולהחטיא.

[מתוך המדריך]

• "היקום גדול דיו וגילו מספיק לכך שיוכל לדאוג לעצמו במשך חצי שעה."

 

[ארתור רוצה פסק זמן מהצלת היקום]

 

אלו בהחלט גאוניים:

• "נראה לי שכל ציביליזציה שאיבדה את ראשה עד כדי צירוף סדרת הוראות שימוש מפורטות לחבילת קיסמי שיניים, איננה עוד ציביליזציה שבה אני יכול לחיות ולהשאר שפוי."

[וונקו השפוי]

• "בואו נהיה גלויים. אם אנחנו נתקלים בדבר שאיננו מבינים אנחנו אוהבים לתת לו שם בלתי מובן או אפילו לא ניתן להגיה."

 

[מדען מסביר למה יש לומר "תופעה מטאורולוגית ספונטנית על-סיבתית" במקום המונח העממי "אל גשם"]

מ-צ-ט-ע-ר-י-ם    ע-ל    ה-ת-ק-ל-ה 

בדומה להרבה מהתרגומים של הסדרה הזו ["מה רע בלהרגיש שיכור?" "שאל כוס מים" הא??].

אני ממליצה לקרוא באנגלית, למרות שזה פרוייקט בסדר גודל של תואר ראשון.

תרגום סביר יותר למשפט הנ"ל [ומילולי להפליא, אני לא מבינה מה קשה לתרגם את זה כמו שצריך]-

אנו מצטערים על אי-הנוחות.

שזה מעודד יותר ומתאים יותר לקליימקס דרמטי לספר משעמם למדי ["היו שלום" אין אה נאטשל |ספויילרים לפניך|- ארתור חוזר לכדור הארץ, פוגש את פנצ'רץ', הם מתאהבים,  פוגשים את וונקו השפוי ומגלים את ההודעה האחרונה של א-לוהים לבריאה], מה גם שמיד אחריו מגיע אחד הקטעים העצובים בתולדות הספרות. בכיתי, בחיי.

מה רע בלהיות שתוי?

שאל כוס מים" (ציטוט מהזכרון..)וזה כבר יותר שומר על השנינות אפילו שבאנגלית זה אמור להיות הרבה יותר משעשע(=

זה ספר שהיה אמור לצאת אל דוגלס אדמס נפטר .

אז לקחו הרבה חלקים של דברים שכתב ועשו מזה ספר.

קצר שקוראים לו סלומון הספק. אותו לא ראתי, אבל קראתי חלק נכבד מכל השאר

הוא התחיל, בערך, לכתוב ספר נוסף של דירק ג'נטלי, ומה שהוא הספיק היה קווי מתאר, פחות או יותר, של כעשרה פרקים. 

סלמון הספק עצמו לא ספר משו. זה כאילו לקחו את המגירה שלו, רוקנו, ומכל הקטעים, לא משנה מה הם, עשו ספר (באמ מפתיע שאין שם רשימת קניות. אני משוכנע שגם שם רואים ניצוצות מסגולתו האלוהית) . 

ספר טוב בהרבה הוא הזדמנות אחרונה לראות. אומנם לא סגנון אדאמסי רגיל, אבל מעניין מחכים ומצחיק.

בס"ד

אינלי כוח לצוטט, (עדיין לא יודעת בע"פ ) אבל אחלה של ספר!

אבל בתכלס', למי שקרא את אלבי, זה אותם שטיות משוטות רק שבמדריך השטויות חכמות יותר...

חמוד: "כתות מצטטים" 

מצטטת גאה!

שראיתי בכיפה איפשהו גם שרשור על המדריך, ושם יש יותר משתי משפטים מכל אחד

אחרי שקראתי מהמומלצים את הטירה הנעה, כשניטשה בכה, שלושה גברים בשלג ושלושה בסירה אחת וממש אהבתי, ציפיתי לספר הרבה יותר יפה. במיוחד לאור ההתלהבות הכללית....

אבל זה היה בסדר. סתם בסדר. לא יותר. הסיפור ההתחלתי מעולה, משעשע וקולע. אבל אחרי הפרק השני זה איבד הרבה מאוד. יש משפטים טובים,יש קטעים מעולים,אבל החיבור ביניהם היה מסכן...

זאת רק דעתי,אז אל תקחו קשה....

כי בסיפרייה אני לא יכול.

אני חטשב שלא הבת את הפארודיה על ימינו, ואת האירוניה הדקה (זה שהבית של ארתור נהרס כדילפנות מקום למעקף בין משו.. - ושכדור הארץ נהרס כדי לפנות מקום למעקף היפר גלקטי - שאין לו בכלל צורך, בגלל מנוע ההסתברות? את ההסבר הגאוני לקריקט? וכו וכו...

)

את הקטע של הריסת הבית והריסת העולם והיחס האפסי של העולם לעומת כל היקום וכו דווקא הבנתי. כתבתי שהסיפור ההתחלתי מעולה,משעשע וקולע. אבל כל מה שכתבת מסתיים בפרק השני.

מהרגע שארתור תופס טרמפ ויוצא מכדור הארץ- מה הרעיון הגדול של הסיפור? יש בו הרבה קטעים יפים,מגניבים חכמים- אבל הוא מתחיל בזה שארתור יצא לגלקסיה והוא מסיים בזה שארתור מבין שהוא ימשיך להסתובב בגלקסיה...

אם הספר יפה בגלל הקטעים שבו-סבבה. קטעים טובים באריזה. אם זה אמור גם להיות עם עלילה כל שהיא (ואין צורך שתהיה מסעירה) אז המסגרת הכוללת הלכה לאיבוד וחזרה לאותה נקודת פתיחה....

החיפוש אחרי השאלה הגדולה של החיים היקום וכל השאר, החיפוש אחרי כדוה"א, החיפוש אחרי כוס תה הגונה, והם גם מצילים את היקום פעם אחת או שתיים.

חוץ מזה, זה אוסף של ההבחנות הכי חדות, השנינויות הכי מצחיקות והדמויות הכי מעניינות בעולם. עלילה היא בדר"כ ביג דיל בשבילי אבל בקושי אכפת לי שב"היו שלום ותודה על הדגים" אין שביב של עלילה- יש שם את וונקו השפוי!

בס"ד

סתם, אחד הטובים, ברור.. דאגלס אדמס היה גאון...

העלנו כל שבת כל המשפחה השערות למה ה"הארי פוטר" הזה הצליח יותר..

נתתי למישו לקרוא והוא אמר לי שהוא לא מצליח להבין כלום ...

כשקראתי אותו חברות צחקו עלי שאני מעופפת בגלקסיה...

צריך לשלוח להן את השרשור הזה שיבינו שאני לא המשוגעת היחדיה שקוראת את הספר הזה..

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי