אני עכשיו בסוף כיתה ח'. תקופת משברים וקשיים.. (פחד מהאולפנה, חברות, הורים....)
יש לי בעיה ממש קשה. אני יודעת שלחלקכם זה ישמע מוזר וטפשי (בעיקר לבנים...) אבל אני באמת אומרת:
עוד לא מצאתי את החברה שלי.
לא, אני בכלל לא ילדה בודדה בלי חברות. יש לי הרבה חברות ברוך ה', ואני מאוד אוהבת אותן.
סתם, פשוט צריך מישי מסויימת, שאפשר לשבת איתה עד אמצע הלילה ופשוט לדבר, להוציא הכל, כל הבלאגנים האחרונים, לבכות לה...
סתם, אחת כזו שאפשר פשוט לספר לה, והיא לא תתן עצות, ולא תעצור אותי באמצע, ולא תנסה לנחם.... סתם, פשוט שתבין.
אני לא יודעת מה לעשות... יש למישו רעיון?
כולכם עברתם את זה??
הייתי ממש שמחה לתשובה....
תודה.

.
.