אני דווקא אוהב אותנו...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t376533#4547997

-וכבר אין כמעט כאלה, מתאפיין בין השאר בחוסר חיות ויחסי אנוש תקינים

זה הכל.

מי שבחר ללכת לישיבה, ממילא נגזר דינו להתאפיין בנ"ל..?

זה אומר שאם בחורה מחפשת בחור שיושב בישיבה, מקפיד על קלה ובחמורה ומצד שני גם חי, מכיר את העולם הגדול- קלושים הם סיכוייה למצא?

אז להתפשר?

ובכלל, מפריע לי שמלכתחילה יש כאלו סטיגמות.

למה אם מישהו רוצה לשבת בישיבה, הוא יגונה?

למה? כי חברים שלכם לא יצאו מוצלחים?

או כי זה כמעט לא אפשרי (/ עצלות)?

והאם עדיף בחור שלא יושב בישיבה על פני מי שמתקשה לשלב?

מי אמר שבחור ישיבה לא יכול לזרום?

השאלה היא במה הוא זורם..

האם הוא זורם בקטעים שלא נוחים לו?

או בקטעים שהוא רואה לנכון, ע"פ ראיית התורה וע"פ רבותיו, לזרום בהם?

מתיש את חיוניותה הטבעית של הנשמה. זו עובדה.

האם כל יושבי הישיבות מגיעים לכך? לחלוטין לא, ב"ה. רובם גם לומדים כיצד להתנהל בדייטים, בצבא, בראיונות עבודה ובכל מה שמחוץ לחממה החמימה בהיכל בית המדרש.

אבל הלימוד, עם כל יתרונותיו, כן פוגע וסורט בנפש.

את החיוניות הטבעית של הנפש. זה הדבר הכי טבעי שיכול להיות לנפש. (ולא נפתח פה דיון אמוני מזה הנפש ומזה התורה...)

אולי, ואפילו לרוב הוא מתיש, אבל חיוניות אחרת, שהיא לא טבעית לנפש. אבל היא החיוניות שמחפשים בדייטים.

ויש כאלו שניצלו גם מזה...

מה שגורם לשריטה זה התפישת עולם שלך, תשנה את התפישה שלך- וזה לא יהיה שריטה.

נכון, יש כאלו שיצאו מאיזון, אבל לא נראה לי שזה מספר כ"כ משמעותי (כ"א ישים את האיזון במקום אחר...).

ראיתי יותר שלא למדו כמה שנים טובות וקיבלו שריטות הרבה יותר עמוקות!!!

כל התשובה היא לשיטתך ששריטה זה בעיה.

לענ"ד (הקובעת), לכל אחד יש שריטה, השאלה אם רואים אותה בהתחלה.

אני דווקא אוהב שריטות...ושרוטות...

למה יש לי הרגשה כזו שאנשים מתרחקים מהתואר "בייניש"?

מה הקשר בין צוייבל (או איך שלא קוראים לזה) ובין "מרכז" דווקא?

מה רע בלהיות בחור ישיבה?

אבל מזה הצוייבל הזה??? אולי צול"ר?

וא"כ- כי הם כאלו!!!

מה זה צולר? ומה הבעיה בלהיות צול"ר?

ומה הקשר ל"מרכז"?

מה זה הסטיגמות האלו?

זה נורא!

שואלים אותי אם אני מחפשת בחור צול"ר נוסח מרכז או לא, ומתפלאים שאני לא מבינה על מה מדובר בכלל..

ויש אותם לא רק במרכז...הם חודרים לכל מקום (ר"ל). 

אבל השאלה גולשת כבר אל העולם הגדול שנמצא מחוץ לגבולות הפורום.

אין בעיה בלהיות צול"ר, זה כמו המון תופעות/ אופיים - בלחיו"ת, גבעוניות, ממלכתיות, חסידות, וכו' (לא יודע אם יש קשר בין כולם...) וכל אחד צריך לברר לעצמו מה הוא רוצה.

העניין הוא שרוב מי שמגיע לפורום לא רוצה צול"ר. ומזה נובע היחס כלפיהם בפורום.

ולכן קישרתי את השאלה לפורום.

"רוב מי שמגיע לפורום לא רוצה צול"ר, ומזה נובע היחס כלפיהם"- בסדר, ענית נקודתית על השאלה. תודה.

אבל בכ"ז..נשמע שהגינוי מגיע פחות מצד הבנות זה הבנים שמסתייגים מהכינוי.

וארחיב עוד קצת:

למה אנשים מתרחקים מהתואר "דוס"?

מה רע בלהיות צדיק ירא-שמיים?

מי שמפריע לו להקרא "דוס", זה מראה על בעיה בזהות הדתית שלו. לא כך?

מה רע בלשאוף לקיים כמה שיותר מצוות?

ולמה מגנים את מי שיוצא נגד מפגשי פורום- שגם אם יש לזה היתר הלכתי וזו דרך לגיטימית להכרויות בציבור הד"ל, עדיין זה מצב עדין ורגיש מבחינת צניעות ולא כזה פשוט שזה מותר בכל מצב..?

למה?

אבל הסיבה שאת חושבת שאנשים מסתייגים מהמושג דוס' (נכונה או לא אני לא יודע)

זה מאותה סיבה שאת תסתייגי ממשהו אחר ואני לא מכיר אותך כדי לדעת ממה את מסתייגת

וזה טבעי.

ודעתי האישית שלמי שמסתייג יש סיבה טובה.

א. מהן הגבולות של דוס' :

מי נקרא דוס' ומי לא? אני חושב שאם יש הגדרה כזאת אז היא רק אצל בורא עולם, ולא הייתי רוצה להכלילני

במקום שאני לא.

ב. למה אדם ירא שמיים חייב להיקרא דוס?

אם אדם כאדם לא אוהב את המושג הזה זה אומר שהוא לא ירא שמיים?

ואם את חושבת שדוס ה אדם ירא שמיים זו גם יכולה להיפרש כסטיגמה.

יום טוב! =)

אבל

א- אנשים לא מסתייגים מהמושג "דוס" כי הוא גדול ועליון.

אלא כי הוא מגונה.

ב- למה לא לאהוב את המושג "דוס"? מה לא אהוב בו?

ג- מהי ההגדרה, לדעתך, של המושג" דוס", אם לא אדם שמקפיד על המצוות קלה ובחמורה (ומפה הוא ירא שמיים)?

למה להסתייג ממשהו אמיתי?

קשה/ אני לא במקום הזה עדיין/ תרבות המערב משפיעה/ החברה מסביב לא מאפשרת- זה עדיין לא סיבה לגנות את מי שכן מקפיד.

הובנתי?

אה, ואני לא עצבנית, אם נשמע כך ממני חלילה.

אני לא שופטת אף אחד. זה בא מתוך מקום של באמת תמימות ורצון להבין.

זה נושא שבוער לי מאוד, אבל לא מתוך עצבים.

"דוסי" == "דתי".

תי"ו לא דגושה נקראת כסמ"ך בהגייה אשכנזית.

המושג דוסי מגיע מהאמירה הפשוטה על אדם שהוא דתי, בלי סטיגמות ושיוך תכונה זו או אחרת. פשוט אדם דתי. מה ההגדרה של כל אדם להיותו דתי? זה כבר עניין אישי, אבל מי שלא מוכן בכלל להגיד על עצמו שהוא "דוסי"? מה זה אומר עליו?

(שאלה פתוחה.)

וליעל: אני למשל לא אוהב את המושג דוס, בגלל שזה יוהרה/גאווה וכו'

אני רואה את עצמי כ"יהודי פשוט עובד ה' "

מפה ועד להכניס לי כינויים של דוס/בייניש זה מקלקל את כל התורה.

לא כתוב שאברהם אבינו היה דדוס/בייניש, ולא על משה ולא אהרון

בעצם תביאי לי אדם אחד בתנ"ך שנקרא בשם הזה.

וזה ממש לא הגדרה אמיתית!

כי אין לה תחום וזו הגדרה שיטחית בעליל.

ואין לי הגדרה לדוס כי אני לא צריך, אני לא מחפש הגדרה.

כל דבריי בנחת רוח נאמרים

שלום ויום טוב!

אבל זו בריחה לגמרי מהשאלה, שהיא בכל מילה שלא תקרא לה- חזקה ונוקבת.

זו החברה שמכנה אותו כך.

מי שמכנה את עצמו, זוהי באמת יוהרה וגאווה.

אבל כאשר החברה מכנה אותו כך- על זה אני מדברת.

למה אנשים שמגדירים אותם כ"דוסים" (כלומר כאנשים רציניים שמשתדלים להקפיד על המצוות, ומוזר שבחברה זה מגונה..), מסתייגים?

וזה לא מהסיבה שאמרת.

בואו נהיה רציניים עם עצמנו ולא נתבייש מאמת וקדושה.

אחשוורוש

איך מ"צדיק ורע לו" הגעתם ל"צול"ר"?! אולי "צדיק ולא רע"...

הבעיה בדברים האלה, כמו בכל הגדרה, היא שכל אחד מפרש אותה אחרת, ובעקבות כך קורה לא פעם ולא פעמיים שהאומר מתכוון לחיוב, והשומע מפרש לשלילה ונעלב. או להיפך.

ויעל- אנשים לא חושבים על זה שמישהו אחר מפרש את זה אחרת, אז למה שיחשבו שיש מישהו שלא מכיר בכלל את המושג? אם בועה אז עד הסוף.

הרש צודק- זו בעיה נרחבת הרבה יותר מגבולות הפורום. זו בעיה שלנו כחברה. והשינוי מתחיל בכל אחד ואחת מאיתנו. "צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ובני בניך..."- מי מאתנו לא תקוע בתוך התיבה של עצמו, האמונות, הדעות, בלי לראות בכלל מה יש סביבו? ואיך יוצאים: אתה בעצמך, והקרובים לך בעקבותיך! וכך גם לדורות הבאים, עניין של חינוך.

הבעיה היא שאנשים מתרחקים מתארים מחייבים, מ"דוסיות", "ביינישיות".

אני לא חושבת שמי שלא יושב בישיבה, הוא לא צדיק.

אבל מי שכן- זו מעלה גדולה בהחלט. (:

כל העניין של סטיגמות זה שאנשים מרגישים שזה מחייב אותם למשהו, למסגרת כלשהי שהחברה קבעה להם מראש, וברגע שהם נכנסו אליה הסיכוי לצאת (חברתית. מעשית הם יכולים לצאת כשרק יחליטו על כך) הוא אפסי. אז למה להכנס לזה מראש? בורחים מזה כמו מאש.

למה דווקא הבריחה היא מדוסיות? נראה לי שפה זה כבר השפעה של העולם המערבי שהכנסנו לתוכנו לצערנו. הרבה יותר "נחמד" לקבל סטיגמה של "לא דוס" ו"לא בייניש", כי ככה תוכל לבוא לכל מיני חברות(בפתח) שונות ולהגיד על עצמך שאתה "פתוח" ו"זורם".

את צודקת ב100%.

א'- אהבתי את התגובה.

ב'- אבל למה אנשים הופכים את זה לאידאל?

למה אם אני מגיבה בשרשור מלא בתגובות של קלות ראש מוגזמת, ואומרת שזה מפריע-

עונים לי שזה אידאל בפורום. שרוצים ליצור חברה מגובשת, ושבשביל זה צריך לצאת מה"דוסיות" והרצינות?!

אני בעד לקרוא למושג ההוא צו"ל ולא צול"ר אבל שיהיה..

לא חושבת שבשביל להתגבש דרוש לצאת מהמסגרת ה'דוסית' או הרצינית

גם ל'דוסים' מותר לצחוק

ואם את תוהה לעצמך למה אני שמה דוסים בגרשיים אז זה לא בגלל שאני נסלדת מיזה

ההפך.. אני מאוד אוהבת את ההליכות של המוגדרים ככה בדרך כלל.. רק לא עם סגירות יתרה

פשוט המושג הזה מאוד יחסי.. מאוד גובל

1. לא רוצים להראות תקועים, ישנים, מסוגרים.

(אפשר לשנות ת'סטיגמה אם רוצים ולא פוחדים לעשות ת'צעד הזה ועכישו אני רק מקטרת..)

2. צדיקות דוסים במסווה של 'לא דוסים' שמרוב ענוונותם לא מגדירים ת'צמם כך..

בד"כ לאלה^ יש הרבה רצון להרים אחרים בגובה העיניים.

לא מכלילה אף אחד בהגדרות הנ"ל..

זה לדעתי הקטנה

תודה באמת...

אבל מאיפה באה האמונה הזו שדוס הוא בהכרח סגור?

למה דוסים צריכים אישור כדי לצחוק ממשהו, וזה כביכול לא נכלל ב"הגדרה" שלהם?

ולמה צריך את האמירה "דוס אבל פתוח"?? כאילו שזה סותר. דוס אמיתי מחובר לחיים, כי התורה מחוברת לחיים, החיים מחוברים לתורה, ומי שחושב אחרת יש לו נתק מחלקים של התורה מבחינתי.

יעל צודקת- האידיאל התעוות ופנה אחורה. האם זה באמת מה שאנחנו רוצים וחושבים שנכון?

החיים לא בנויים משחור ולבן. החיים זה לא גויאבה. תקראו לזה איך שאתם רוצים, רק מספיק עם הדיכוטומיות בבקשה.

(דניאלה- סליחה על ההתפרצות. לא מכוון אלייך אישית, אלא למצב שלנו כחברה.)

אגב על זה דיברתי ראי בהודעה הנ"ל-

(אפשר לשנות ת'סטיגמה אם רוצים ולא פוחדים לעשות ת'צעד הזה ועכשיו אני רק מקטרת)

בתפילה שנצליח באמת לשבור כמה סטיגמות, מעצמנו והלאה.

אבל זה לא נשמע טוב.

צול"ר מבטא מצויין...אפ' שזה לא בול במילים...

בגלל היידיש כמו נגיד.. בריסקר 

כי אנחנו אוהבים לשים סטיגמות על אנשים- ואז להעלות את כל החסרונות האפשריים שלהם

ולבקר כמה שיותר שאפשר

כי אנחנו פולניות!!!

כי יכול להיות לעיתים טיפוס של אדם ששקוע בתורה ולימוד- אבל זונח מידי את עולם המעשה

ומשו יוצא מאיזון

אישה שנפגשת עם "תופעה" שכזו- קשה לה.  והק4ושי הזה לא מצליח להתאזן עם הערך של יהודי תורני שב"ה לומד וקשור לתורה וקדושה

א. מעניין שלא מבקרים כ"כ חבר'ה שלא ביינישים..

ב. אבל מגנים ביינישים בכללם, ולא רק את הקומץ שלא יודע לאזן.

פשוט פוסלים אותם על חוסר התאמה דתית...

אולי לא הגדרתי מספיק טוב.

מה שאתה אומר זו נק' אחרת כואבת מאוד. ונכונה.

אני מדברת על הפורום, שיש לי הרגשה חזקה שיוצאים נגד הקפדה על המצוות,

ונגד מי שמרגיש שהוא מסוגל לשבת הרבה בישיבה.

(רמז: היו שם יותר תשובות מאשר "לעלות בקודש")

הנושא הרבה יותר מורכב מאיך שהוא נראה. בנות (שרמתן הדתית הסטטיסטית גבוהה משל בנים) מחפשות חבר'ה עם רמה דתית והקפדה, אבל לא תמיד אוהבות את התופעות הנלוות לסוג הזה של בנים.

חבר'ה אחרים (כמו שאר בני אדם) "סובלים" מעניינים אחרים.

וזה הבדל מאד מהותי.

וגם התשובוה שהיו בסקר שלך- לא אומרות לי כ"כ- כי גם אם הייתי עונה התשובה לא הייתה מספיק חזקה, מדוייקת וברורה. (למה? כמו עוד הרבה שאלות שאין להם תשובה ברורה במילים...)

והעיקר, לא הבנתי איך זה קשור לנושא?

זה כ"כ מגעיל,זה בכלל לא נכון במרכז יש כמו בכל מקום חברה כאלה,זה אחוזים ממש קטנים של חברה כאלה והם לא נמצאים דווקה בישיבות...כמו שיש בכל מקום כאלה אנשים חניבצים....באמת זה משגע שמחשיבים כאן את הביינשים בטור מפלצות כאלה שכל היום לומדים ולא מכירים בכלל את העולם תצאו מהסרט!!!!!!

אתם צדיקים..  ואין צורך להגיב על זה

אין מה לעשות רוב החנייבצים הופכים להיות כאלה בישיבות.

אולי ישבות של הר המור.........אבל במרכז בקושי שיש כאלה....וחוץ מזה גם בישיבות האלה זה ממש קצת...וזה הכללה ענקית ולא צודקת בכלל....

איך אנחנו מסתכלים על הנושא הזה.. הישיבות זה נושא אחר.

כל העיניין הזה הוא עיניין אישי עד שמערבים בו את כל הציבור.. אם נמשיך לערב את כל הציבור

אף סטימה לא תשתנה.

כי כל הזמן נחשוב מה אחרים עושים וחושבים ואיך הם נקראים ונראים

כדי להפסיק סטיגמות על עצמנו, אולי זה יעזור שנפסיק עם סטיגמות על אחרים?

לא נלחמים באש עם אש, ולא נלחמים בסטיגמות עם סטיגמות.

אני אחרוג כאן ממנהגי ולא אצטט מהגשש, אבל מי שיודע מה אמר להם אבא עליו השלום על הקללה, יודע על מה אני מדברת והמבין יבין....

במקום זה נביא שיר שעלה לי בהקשר, עוד לא הבנתי לגמרי למה, אבל מילא: תהנו!

עם ריר?

זה שאלה של הגדרה.

לפי ההגדרה שלי שהיא קצת יותר מתונה מהקטע עם הריר, יש במרכז והר המור לפחות 50%...

ויש עוד ישיבה שלא ננקוב בשמה שזה מגיע בה לכמעט 90%...

תכל'ס, גם מהתגובה שלך רואים שאתה גם רואה בזה משו שלילי. כי אם זה לא היה מפריע לך, לא היית אומר 'מגעיל'.

וגם אתה חלק ממושא השאלה (או שזה שאלה חדשה, כי יש 'חילוק בין בייני"ש לצול"ר)...מה גורם לך לחשוב שצול"ר זה לא טוב?

באמת זה לא נכון.

אולי תסביר מה הכונה צול"ר.

אני פשוט חושב שצול"ר זה כזה אם 2 ידים ליד הלב....ראש כפוף לגמרי.....וכו' באמת אין כאלה אנשים בייבות יותר מהרחוב וזה בכלל לא נכון לומר על בינשיים שהם כאלההה.......

והרוב בכלל פתוחים לגמרי רק שיש להם "ראש של תורה" ואין עוד כמעט הבדלים חיצונים אולי קצת עדינות וענווה אבל זה לא בולט כלפי חוץ יותר מידי.

כל מי שקצת מכיר את מרכז, יודע שזה מזמן לא ככה.

ואת ההוואי החברתי המצויין ואת החבר'ה המעולים שיש במקום הזה- לא הייתי מחליף לעולם.

לא צולרי"ם ולא נעליים.

מרכז עברה תהליך, וכל מי שמדבר סתם בלי לדעת- שיילך לראות.

ברשותכם, אנסה להסביר לפי עניות דעתי מה הסיבה לכך.  לכל אדם יהודי, צעיר, איש או אשה,בתקופת הישיבה והשידוכים, יש לו 2 נפשות.  אחת כזו שיש לה תאוות לכל מיני עניינים גשמיים, לדברים טעימים, לדברים אחרים של פנטזיות כאלו ואחרות, ותאוות אלו נשארות קיימות אצלו תמיד גם אם למד שנים בישיבה. ישנה עוד נפש, השנית, שהיא רוצה רק דבר אחד. לדבוק באלוקות ע"י לימוד תורה לשמה וקיום מצוות בהידור. שום דבר אחר לא מעניין אותה. ככה זאת המציאות בעולם כפי שנברא. עכשיו, שתי הנפשות נמצאות במלחמה מתמדת זו עם זו, גם אם יש תקופות רגיעה קצרות שבהן זה לא מורגש. הבחירה החופשית של אדם נכנסת בשלב הזה. הבחירה החופשית היא למעשה מעין נפש שלישית, שנמצאת מחוץ לשתי אלו, והיא מכריעה ביניהן מי תנצח בכל רגע ורגע. קיימות שלש אפשרויות:

א) הבחירה היא שהנפש השנייה (האלוקית) תנצח. אזי האדם מתחזק בפועל במעשים וגם בהרגשת הבטחון שלו, השמחה והאמונה.

ב) בחירה הפוכה (ח"ו) - שהראשונה תנצח. אזי הוא הולך אחרי שרירות ליבו, בין אם זו תאווה מותרת או אסורה, ללא הבדל. עד הפעם הבאה שתהייה התמודדות בין הנפשות , "הסיבוב הבא" ואז זה יתבטא בחרטה על מה שעשה, ושוב אפשרות לבחור מחדש.

ג) זו האפשרות שהכי מעניינת אותנו לעניינינו. במקרה הזה, הבחירה בין הנפשות איננה שלימה, כלומר לא בלב שלם. הוא מחליט בפועל לעשות כמו האלוקית, אבל הוא לא מחלים שהוא גם "הולך" איתה עד הסוף ולכן מבחינת המקום האמיתי שלו, הוא לא נמצא עם העשייה. כלומר הוא לומד תורה ומקיים מצוות, בגלל ההרגל או שהרצון קיים, אך הוא לא שלם עם זה ובתוכו הוא לא שלם עם זה וקצת מתחרט ומצטער שהוא נמצא במקום הזה. בוודאי שהוא לא שמח. שם בשמחה ובתענוג זה הביטוי העיקרי של המצב הזה.

זו מעין הקדמה. אם זה מעניין את מישהו שרוצה שאמשיך לנסות להסביר אני אשמח לשמוע תגובות.   

כעת, בכל מצב של בחירה, ובעניינינו  אצל אדם שבוחר את הצד של האלוקית, צריך להבחין בין שתי אפשרויות:

א) זה בא לו בטבעיות, כלומר מהלב. הוא מרגיש לא טוב עם עצמו אם יהיה מנותק לחלוטין (ח"ו) מחיים של תורה ומצוות, והפחד הזה שבא לו מבפנים גורם לו להישאר עם דברים שלקח על עצמו ולנסות גם להתחזק.

ב) לעומת זאת, במצב הזה הוא מגיע למצב שבו רוצה את החיים האלו. החיים שלו בתור יהודי שומר תורה ומצוות בשלימות. כמו שבנאדם אחר לצורך המשל, לא דתי, שמשתחרר מהצבא מחליט לעשות תואר במשהו וניגש לתחילת הלימודים שלו עם רצון גדול להצליח. ממש ככה. זאת אומרת שאצל האדם הזה הבחירה באה בראשיתה מהשכל, לא מהרגשה טבעית. אחד כזה, גם כשיפול לפעמים במאבק הבחירה בין הנפשות, ידע תמיד לאן הוא רוצה לחזור, והרצון שלו יהיה הרבה יותר יציב. לעומת המבולבל, ההוא מג', שתמיד מתלבט לאיזה צד הוא באמת שייך.חושב ומתהפך רבות בתוכו עד כמה הוא שייך לצד זה וכמה לאחר.  

כעת, רק בקצרה, (כיון שאני צריך לצאת) אסביר איך זה קשור לדיון.

כבר עשרות רבות של שנים, ישנה תופעה, שהיא הנסיון האחרון שלנו לפני התקופה שבה באמת יתגלה ה' בעולם באופן שלם, שהיא נסיון האמונה ללא פשרות וללא הצטדקויות.

נסיון של יכולת לעמוד באמונה חזקה ללא פשרות ובתוקף.

כתוצאה מכך, קיים קושי להעביר בחינוך לילדים בצורה אמיתית את האמונה יחד עם חיי שמירה על מצוות בלי פשרות ביחד עם העיקרון החשוב שזה יבוא עם שמחה, בטחון ותחושה של אושר בחיים של "השמח בחלקו".   בדור הזה קיימת תופעה, כמעט בכל בית ובית בישראל ללא יוצא מן הכלל (!), בכל העדות והמגזרים, של קנאה גלויה או מוסווית, כלפי העולם החיצוני. ובסגנון של היום, העולם הפתוח והחילוני. לפעמים זה מתבטא בהרגשת חוסר ואי שביעות רצון בפרט זה או אחר, ולפעמים, כמעט תמיד, גם מביא למעשים כלשהם של התקרבות ויציאה אל העולם. (כמובן שיכולים לקרוא לזה בכל מיני שמות של שליחות, ואהבת ישראל וכן הלאה. ברוב המוחלט של המקרים זה כיסוי וטיוח שמכסה על האמת, לרוב גם מהאדם עצמו). המצב הוא שקוראים את מה שכותבים בחוץ, רואים את מה שרואים בחוץ, מדברים כמו שמדברים בחוץ, ולמעשה - חיים את החיים כפי שהם בחוץ.  

מכך נגזר, ובאופן שהולך ומחריף מיום ליום ומשנה לשנה, שבחור או בחורה שנמצאים בשנות העשרים שלהם, כמעט תמיד מלווים ברגשות חסך או רגשות של רצונות לדברים חדשים שנמצאים אי שם בחוץ.

מכאן ועד לראות את המושג ואת מי שמזוהה עם מילים כמו "בייניש"  -  הדרך קצרה. זה הדבר שכבר אין בו שום חידוש וחיות מבחינתם.

אשמח להמשיך אח"כ ולשמוע דעות אחרות ו/או  תגובות.  

אתה מסנגר על עמ"י (שעומד בתוך נסיון לא פשוט של הליכה אחר האמת), וכיף לראות כאלו תגובות.

ב- לא כ"כ הבנתי מה ההבדל בין סעיף א' לבין סעיף ב'.

ההבדל הוא בין תחושה פנימית לבין הבנה בשכל?

האם מי שמוגדר כסעיף ב', הוא האדם האידיאלי?

והאם מי שמוגדר בתור סעיף א' עלול ליפול ולכפור בכל?

ג- לגבי מי שמוגדר כסעיף ג', מבולבל ולא בטוח לאן הוא שייך. האם אותו אחד, הוא לא אנחנו, הציבור הד"ל (בהכללה גורפת)?

אנחנו מתקשים לחיות חיי תורה אמיתיים, כי אנחנו לא יודעים לאיזה צד אנחנו יותר מתחברים- הצד של התורה או הצד של חיי היומיום. ולכן מי שיפנה יותר לצד של התורה- יחשב כבייניש, כלומר אחד שמגזים בחיבור לתורה.

אני טועה?

ג- אהבתי מאוד את איך שהגדרת את הבעיה.

אפשר להגיד שאחנו עומדים בנסיון קשה דווקא כי יש לנו את האפשרות להיות כמו כולם בחוץ, כי יש לנו את הבחירה החופשית לעשות מה שבראש שלנו, יש לנו עצמאות, יש לנו מדינה משלנו. וכל זה בשונה מלפני כמה דורות, שחיו בגלות וע"מ לשמור על יהדותם היו חייבים להתבדל מהגויים.

אבל עדיין לא לגמרי קיבלתי תשובה.

אני מבינה למה אדם לא ירצה להכלל כ"בייניש"/ "דוס",

אבל אני עדיין לא מבינה למה החברה מגנה אדם כזה..?

כי אנשים מפחדים לראות אדם שהולך בדרך אחרת, בדרך הנכונה?

או כי אנשים באמת לא רואים בזה כדבר נכון?

יהודי שמבולבל בדרכו, סוג ג' הנ"ל, שייך גם לסוג הראשון שהגדרתי בהודעה האחרונה. ההתקשרות שלו לה' באה אצלו ממקום לא מעובד, לא בוגר, לא מנהיגותי. את עצמו הוא סוחב בקושי, אז אין מה לדבר על לסחוב אחרים.

לעומתו, זה שהגדרתי כב', הוא עבר תהליך שבו הכיר את מקומו באופן שכלי. אחד כזה שעבר תהליך הכרתי - דומה לאחד שרואה בעינייים את המקום אליו הולך. אצלו הבלבולים האלו לא קיימים. הוא רואה את עצמו כחלק בלתי נפרד מה', והוא רואה במוחש שנדרש ממנו לעבוד על עצמו בפועל ולא רק בכאילו. לשמור את ההלכה בהידור, ולא לעשות הנחות גם כשלא מתחשק לו. ובטח שלא להמציא אידיאלים חדשים חילופיים ודתות חילופיות (כמו דמוקרטיה, איכות הסביבה וכדו') 

אדם כזה חי עם אלוקים ביחד חיים יומיומיים. אדם כזה חי במודעות שהוא עבד של ה', ולא שה' עבד שלי. הוא מבין ש"האדם האידאלי" הוא אחד כזה שעושה עם עצמו שינוי - הוא מאמין שבא לעולם לתקן את עצמו - והוא מכיר בכך ששינוי אמיתי עם עצמו אפשרי אך ורק אם יחיליט שהוא מוכן לכפות ולהכריח את עצמו לשמור על השולחן ערוך ללא אף פשרה, ובאופן עקבי ואמיתי. האידאליות של אדם כזה נעשית, נבנית בעצם, ע"י המחשבה והמודעות שלו בכל רגע נתון, שהנה אני נמצא כאאן כדי לשמש את קוני. איך אני עושה את זה פה? מה מצפים ממני? הנני. אין לי שום העדפות ורצונות משלי.

זה ההבדל ביניהם בכמה מילים.

אנחנו, הציבור הד"ל, כלשונך, בהחלט שייכים לסוג הג', הסוג המבולבל. שלא כמו זה האחרון שתיארתי. לא שלאחרון אין יצרים ותאוות, אלא שהוא כנ"ל, יודע שתפקידו הוא להתגבר עליהם ולא להיכנע להם ולקדשם (שהרי אין לו כח להתגבר, אז ברירת המחדל, להחליט שהם עניינים טובים וקדושים).

נתבונן במילים אלו "דתי-לאומי" שכל אחד מאיתנו גדל עליהן בפשיטות ואולי בלי שהתבונן, עם עצמו, במסתרים, מה היא משמעותן. עצם השילוב של שתי מילים, שילוב שני עניינים, מורה על הבדל ושוני שקיים ביניהם, לכן הם שניים ולא אחד. כגון שמיים וארץ - שמים הם לא ארץ, קודש וחול - קודש הוא לא חול וכדומה, כן גם "דתי לאומי" - ישנו "דתי", אדם, עניין או דרך, וישנו ה"לאומי" , כנ"ל.   די ברור שכשאומרים דתי, הכוונה יותר לחיים הרוחניים של האדם, שמירת המצוות ולימוד התורה, וכשאומרים לאומי הכוונה ימתייחסת יותר לחיבור של האדם ממנו והלאה, אל הציבור והעם, והחברה בכלל. דתי - עניין פרטי (יותר) מול לאומי - עניין חברתי.

כבר בשלב הזה נמצא הגורם שמביא את ה"דתי-לאומי" אל סעיף ג', האדם המבולבל. אנסה להסביר למה.

כאשר אלוקים ברא את העולם ואח"כ נתן לישראל את התורה, הוא רצה שבעזרת התורה ידעו  איך לחיות בעולם. כפי שאומרים שה"תורה" נקראת כך מלשון הוראה. כיון שה' בלתי מוגבל וחובק זרועות עולם, במקום ובזמן, הוראות התורה כוללות הוראות כיצד להתנהג בכל מצב שהוא.

כאשר אדם מוצא לו איזושהי פינה, ולו הקטנה ביותר, שאותה שומר לעצמו, זאת אומרת מפריד את הוראות ודרך התורה מאותו מקום או מצב מעצמו, שם הוא חי כראות עיניו, מיד הוא נכנס אל העולם של האדם מג', האדם המבולבל. הוא בוחר במצב הזה לעשות הפרדת רשויות. הפרד ומשול - קשה לי עם זה שאלוקים מושל בכל חור וחור - אז נמצא מקום ששם הוא אינו, (כמובן שאת זה הוא לא יכול לומר בפה מלא, בגלל הנפש השנית, האלוקית, לכן הוא יאמר-) מקום שאותו ה' "משאיר לי", ושם אני אוכל למשול ולהחליט.  וזהו בדיוק מצב המבולבל המתמיד, מצד אחד מאמין ומצד שני אינו יכול להשלים עם העובדה הזו באופן אבסולוטי, באופן אמיתי ומוחלט, ולכן הולך ומסתבך. וזו המשמעות של "דתי" ו"לאומי" כאשר מחברים אותם יחד. מה שקורה שה"לאומי" נוגס מה"דתי" -  את מה? - את העניין החברתי, היחס אל העם ואל הזולת. כאילו שבתורה לא קיימת התייחסות וציוויים אלה. כאילו שה"דתי", לא כולל בתוכו את "לאומי".  וזהו הרי שקר!    דתי - משמעותו האמיתית היא, חיים ללא פשרות אך ורק לפי תורת ה' ביד משה, בכתב ובעל פה. ומשם, מכח התורה, ה"דתי" יונק וחי חיים שלמים ומלאים בכל המישורים, הפרטיים והכלליים, מהמשפחה ועד שלטון הארץ והעולם.

לעומתו, ה"בייניש", זה המזולזל, שבעקבותיו התחלנו את הדיון, שהוא הוא תוצר הערבוב של ה"דתי" וה"לאומי" ביחד, הוא זה שמכח האמונה שלו, יושב ולומד, מניח תפילין נותן צדקה ומתפלל, ויחד עם זאת, הוא לא שלם בהרגשתו, הוא לא שמח באמת, כיון שהוא מרגיש שיש "עוד משהו בחוץ" שהוא לא רוצה לוותר עליו, והוא עסוק הרבה בשאלה האם הוא צריך לוותר עליו.  הבייניש, בעיני ה"דתיים-לאומיים" המתאימים לתואר הזה,הוא לא זה שמגזים בלימוד התורה בכמות, אלא הוא אחד כזה שמונח וחי חיים של תורה באופן שאותו הם לא יכולים להבין. וגם לא מסוגלים בינתיים, שהרי חייהם הם חיים כפולים, "דתי" ו"לאומי".  לכן אמרת נכון שבייניש מגזים בחיבור שלו לתורה. דוקא לחיבור, זה מה שקשה להם לקבל. החיבור ונאמנות לתוקף התורה כראש האחד והיחיד בכל הכרעות החיים. 

 אסיים לבינתיים, עם נסיון לענות על השאלה האחרונה שלך - מדוע החברה מגנה ביינישים או דוסים בכלל.

התשובה לשאלה זו מתחלקת (בכללות, כי יש בזה הרבה פרטים -)לשתיים.  א) אנשי החברה ה"דתית-לאומית" מסתכלים עליהם בגנאי כיון שהם לא מבינים אותם כנ"ל. והרבה יותר קשה לראות שוני אצל חבר כמעלה לגביך וללמוד ממנו ולהשתנות בעצמך, מאשר הפתרון הקל יותר, להיעצר בשלב הראשוני  של לראות אותו כמוזר, שמפסיד חלק נכבד מהחיים ע"י שמחובר בצורה בלתי פרופורציונלית מדי עם התורה.

ב) אנשי חברת העולם החילוני לא מסתכלים עליהם בגנאי! לא על "ביינישים" ולא על "דוסים" אמיתיים! ממש כך! כיון שהם מרגישים שנמצא מולם אדם אמיתי שמאמין בדבר אחד כה חזק, הם דוקא מכבדים ומוקירים אותו  מאד, אפילו אם לא ממש מבינים או מסכימים איתו. המציאות הראתה שזה אכן  כך.

הגנאי מהחברה החילונית גובר מאד כאשר נמצא מולם ה"דתי-לאומי", שכנ"ל, מנסה לחבר שני עניינים אלו. זאת בגלל שנקלט אצלם שיש פה עניין של פשרה וטשטוש האמת ע"י פשרה. 

מקווה שלא הלאיתי אתכם, ועוד יותר, שלא הכאבתי. כי לי כואב לכתוב על זה. יותר מאשמח לתגובות מכל סוג.      

סידרת לי כמה וכמה דברים בראש.

קשה לי לקבל את הסטיגמה על ביינישים, כייון שאני מכירה בחורי ישיבות איכותיים מאוד, שיודעים לשלב בין תורה וחיי חברה.

ואני רואה אנשים שמזלזלים במי שמנסה להתחזק קצת יותר בלימוד תורה.

הפסקה האחרונה שלך, על היחסים בין דתיים וחלונים נגע בי מאד. חזק וכואב.

שוב, תודה רבה. עזרת מאוד. תודה על ההשקעה והרצינות.

נכון לכרגע אין לי יותר שאלות.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

לכל המברכים, ועל המילים החמות שכתבתם.

אנסה להתייחס לדברים שנכתבו:

@שפלות רוח

תיארתי את התהליך שאני עברתי. זו אני, זו האישיות שלי, זו צורת ההתמודדות שלי עם העולם. לזרוק את השכל זה לא הדרך שמתאימה לי...

@דג כחול

הוא מוסר שאתה מוזמן לשאול, והוא יבחר אם לענות (או שהשאלות מכוונות אליי?)

הוא לא כ"כ פעיל בפורום הזה, וביקשתי ממנו לא להזדהות בניק שלו (כי הוא לא כ"כ אנונימי).

@מרגול

כנ"ל - אם תשאלי משהו ספציפית, אולי הוא ירצה\יהיה מוכן לשתף.

@הפי

מסכימה לחלוטין. אין דרך אחת נכונה. זה לא שרק אם רואים כוכבים נוצצים בדייט הראשון יהיה לכם זוגיות מוצלחת. החיים הרבה יותר מורכבים מזה, וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, את הנתיב שלו בעולם. 

רק משום מה אנחנו שומעים בד"כ את הבשורה הטובה של הסוף, ולא שומעים על הדרך שהובילה לשם, על הקשיים והאתגרים וההתמודדיות בדרך, ואולי יש כאלה שמדמיינים איך שאצל אחרים הכל מושלם ורק אצלם שום דבר לא עובד, הדייטים לא מתקדמים וכו'.

אז ניסיתי לצייר קצת מהתמונה והדרך שלי..

@פתית שלג

בעיניי, זה לא קשור לגיל, זה קשור לאופי, למבנה האישיות, לצורה שבה מקבלים החלטות, לכלים שאיתם מתמודדים עם אתגרים.

מהניק שלך למשל…

שאלתי לארוס שלך:

איך היו התחושות שלך בתחילת הקשר? דומות לשלה או שיותר ניצוצות והתלהבות?

ובהמשך לכך- איך זה היה לך כשלראשונה שמעת אודות תחושותיה בתחילת הקשר?

ולשניכם- האם כרגע, כשאתם אחרי הבחירה אחד בשניה, ועוד לפני החתונה עצמה (או קצת אחרי, מניחה שטרי יחסית…), אתם מרגישים איזושהי התלהבות בפנים לקראת העתיד המשותף? או ציפייה, או כל רגש דולק אחר תנסחו זאת כפי שתרצו.

מזל טוב!