א', אם המטרה היא להחזיר את הבחור בתשובה,
אני לא יודע. ולא על כך אני מדבר. אני מתייחס לניתוק מהמשפחה,
והחוסר תקשורת.
ממקור מוסמך אני יודע שהורים הכי משקיעים, הכי נותנים,
הכי מנסים להיות נחמדים לילדים שלהם - יכולים לעשות את זה בצורה
גרועה.
ובעיקר, מהסיבה הפשוטה - הם לא מבינים את הבן שלהם.
או, שלפחות כך הוא מרגיש.
בכל אופן - לתכל'ס,
לעניות דעתי אפשר
א' לדבר איתו דוגרי. לומר לו, בן, אני אוהב אותך לא משנה מה תעשה,
גם עם זה יהיה עגיל בעכוז, וגם עם תוריד את הכיפה לגמריי ולא תשים אותה על הראש בשבילי,
אבל אני רוצה להיות איתך.
איך אני יכולה להיות שם בשבילך, ובאמת לעזור לך בדברים שאתה צריך.
מה יהיה לך טוב.
ברגע שמישהו מקבל כזו תגובה - הוא שמח, או לפחות מוכן, לתת מענה חייובי ואמיתי.
מכאן, בהמשך, אחריי שהקשר עם ההורים מתחזק, איכפת להם ממנו, כפשוטו,
אז אפשר לשאול אותו על הפירסינג, על מה הוא חושב לעשות שנה הבאה,
ללכת לצבא\ישיבה\מכינה.
כל אחת מהאופציות האלה - מחזקת מאוד. בצבא אדם תופס את עצמו, באמת, בלי שטויות, במכינה יש מקום לבנייה עצמית, לחיזוק אמונה. ובישיבה - ב"ה לומדים תורה.
אבל לתת לו לחשוב מה הוא רוצה, להראות לו צדדים שונים.
ובע"ה, יווצר קשר טוב של אכפתיות, והבן יהיה בעניין של ההורים שלו, וממילא בעיותנו ייפתרו - אמן!
ב' לא לדבר איתו בת'כלס בהתחלה, אבל להראות לו בכל מצב שאתם אוהבים אותו.
עם זה לעשות לו כביסות, ועם זה לסדר לו את החדר, או אפילו להכין ארוחת ערב ממש ספיישל כשהוא
חוזר מהישיבה. ל א לומר לו "תסתכל מה הכנתי במיוחד בשבילך" ו"ראית שסידרתי לך את החדר?"
בגלל שבמשפטים כאלה - הרסתם כל מה שעשיתם. לעשות לו המון טוב, והוא ירגיש את זה. יהיה לו כיף
וטוב לחזור הבייתה, מקום חם להיות בו. אמנם אמא ואבא יוצאים 'פראיירים' ו'כל חיינו גידלנו אותו, עכשיו נמאס! שיידאג לעצמו! לא רוצה להשקיע יותר במיוחד עם היחס הזה' אבל מה שעושים הוא הרגשה בלב של
הבן - שבאמת איכפת להורים ממנו. כך, הוא ירגיש רע כשהוא לא מדבר איתם, לא מספר להם,
אולי גם ייפסק קצת אנטי (שנשמע שיש לו).
מקווה שעזרתי, והמון סיעתא דשמיאD:
