לא התמכרתי , אבל בהחלט הסתקרנתי מה קורה שם בסוף..אז ביקשתי מחברה שקאה שתסכם לי בקיצור מה קורה , ומאז אני חיה בשקט ושלוה ...

זה לא שווה את כל הגועל נפש שהיא מכניסה בתוך הסיפור !! עשה לי בחילה ...

אהבתי את הספר הראשון והאחרון, כל הבין לבין- מריחה, וגם לא אהבתי בכלל מה שהלך שם.

זה לא בדיוק גרם לי להתמכרות, לא קראתי שוב ושוב אם לכך כוונתך, אלא זה גרם לי לשטויות בראש- חשבתי על הערפדים (כמו שהם מתוארים בספר) על האפשרות של היכולות שלהם- לשמוע מחשבות, כח ומהירות ויכולות על- אנושיות וכו'.

אבל זה עבר לי תוך שבוע, וחזר מחדש בקריאה הבאה. ..

הוא מגעיל ורדוד אבל ממכר ומדהים. קראתי את כל הסדרה ופשוט התבעסתי שנגמר.

לא מתקרבת לזה יותר...

חבל זהיא לא כתבה על נושא אחר כי היא כותבת ממש יפהה..

למרות שאחרי שגמרתי נגעלתי מעצמי

אבל אין הוא פשוט יפעע!!

[או לא כ"כ חדש כבר, אני לא יודעת מתי הוא יצה בדיוק]

בשם "לילה האימה".

ראיתי את הטריילר, ועושה רושם שזה מספר על ערפד, ממש כמו מהסוג בספר "דמדומים" (רק שהוא ממש ממש לא יפה, כמו שהם מתוארים בספר...) הסרט גם מזכיר בפירוש את הספר דמדומים, איזה בחור אומר לשחקן הראשי, שמגלה שהשכן שלו הוא ערפד, שהוא קרא יותר מדי דמדומים.

אני רוצה לראות את זה בהזדמנות

דווקא זה ממכר... פשוט מעניין והכתיבה יפיפיה!

למרות שהסוף כל כך ברור, אהבתי.

אחד הספרים הדפוקים שפגשתי!!!

אין לו שום תוכן, שום עלילה.

הוא סתם מדבר על כמה שאדוארד אוהב את בלה וכמה שהיא אוהבת אותו! אין לו שום עניין והוא סתם מגעיל וקיטשי מדי.

אחרי חודש כבר תהיתי למה טרחתי, אומנם הכתיבה שלה בתור סופרת מאוד מושכת, אבל עמוקה או בעלת ערך ספרותי כלשהו? כלל לא. 

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.