מהמצב כמו ילדה קטנה... סתם היה מגניב...

לא אדיר לשמוע אזעקה בשבת, ממש לא אדיר!

לא אדיר לדעת שמלא אנשים שאתה מכיר בסיכון, לא אדיר!

לא אדיר שההורים שלך לא מרשים לך לצאת מהעיר בגלל המצב הביטחוני, לא אדיר!

לא אדיר לראות את כל השכנים שלך אדישים אפילו כלפי החיים של הנכדה שלהם, ממש לא אדיר!

לא אדיר לשמוע נפילות ואחרי זה סירנה.

לא אדיר לראות אנשים שאננים בגלל שעוד לא קרה כאן אסון.

גראדים זה לא אדיר! אנשים מתים זה לא אדיר.

לראות את חברים שלך מבררים אם כולם בסדר אף אחד לא פגוע נפשית/ פיזית זה ממש לא אדיר!

(הבהרה, אין כאן יציאה נגד פותחת השרשור, אני מבינה למה זה אדיר וזה ממש משמח לדעת שעוד אפשר לראות את זה כאדיר. רק אני רואה את זה קצת שונה. אני פשוט כצאת מתוסכלת.. לא אדיר לי כאן..)

מה עדיף להיכנס לפניקה כל פעם שרואים משהו\שומעים אזעקה או משהו בסגנון?

צריך להמשיך את החיים ולדעת לצחוק על הדברים האלה במקום לבכות עליהם כל הזמן כי אנחנו צריכים לשמור על המוראל של העם ועל רוח חיובית!!!

וכן זה בהחלט מגניב לראות את הדברים האלה!!!!

יכול להיות שזה היה מגניב אותי פעם, כשאני מרגישה עכשיו את הקטלניות של זה זה כבר לא מגניב אותי.

אולי עדיף להכנס לפאניקה אם זה גורם לך להתנהג לפי התקנות.

את מבינה שיצאנו לחדר מדרגות והשכן שלנו לא הגן על הראש של הנכדה שלו כי "לי זה לא יקרה"?!

זה מזעזע, תינוקת בת שנה, שלא יכולה להגן על עצמה, אז הוא לא דואג לה?! 

שאננות זה רע! זה רע לדעת שהוא לא ניסה להגן על הנכדה שלו אפילו אחרי ששמענו שתי נפילות!

שתיים!! שמענו שני בומים ואף אחד לא חשב לנסות להגן על התינוקת הזאת בגוף שלו.

זה נורא. כן, עדיף להיות לחוצים מאשר שאננים אם אתה יכול לפעול בשיקול דעת.

לא אמרתי לא להיות בשמחה, אבל אדישות לחיים של תינוקות זה לא אדיר.

ואני כבר לא מתלהבת מטילים שיכולים להרוג.

תתלהבי! זה אחלה. אני לא.

זה ממש הגניב אותי אבל כתבתי את זה שעפתי בטיל הביתה! למרות שזה מגניב אני לא הייתי נישארת לראות את הפיצוץ! (למרות שזה יכול להיות מגניב לראות את זה.. חח )

וכן זה מגניב...לראות אותם\לשמוע את המנוע...

יש הבדל בין לקבל את הדברים ברוח טובה ובהומור לבין להיות שאננים!!!

וגם אני מזועזת לשמוע שהשכן שלך לא הגן על נכדתו!!!

ופאניקה הרבה פעמים מובילה לשיתוק ולא להתנהגות לפי התקנות!!!

אז לפני שברחנו [צפונים תמיד בורחים ] אז היינו יושבים מחוץ למקלט, שומעים תאזעקה נשארים בחוץ, רואים תקטיושה נופלת על הר מירון שומעים תבום ורצים פנימה זה היה אחד ה-קורעים! למרות שזה היה מזה מסוכן, כאילו והיינו כל מי שבמקלט הזה, הוי אומר אנחנו עוד כמה משפחות וקומנריות של כל האיזור זה היה קורעעעע

כשאתם שומעים את מערכת התרעה תעופו לממ"ד כמה שיותר מהר...

שכשהם מגיעים למצב מלחיץ הם מעדיפים להשתמש בהומור.
האחיות הקטנות שלי ראו בשבת מטח קסאמים מעל הראש, אם הם היו נכנסות לפאניקה ,זה היה פוגע בהן,

וטוב שהן לקחו את זה בהומור, ברוך ה'.
אז לא כל מי שצוחק במצבים כאלה הוא שאנן/אדיש/לא אכפתי/אחר...

בשורות טובות לכל עמ"י!!

יש הבדל בין לא להילחץ ולשמור על שפיות לבין חוסר אחריות..

ולא להלחץ ולהכנס לפאניקה.

אבל, כמו ששדרותי אמר, צריך גם גבול לצחוקים ולהומור!

יש אזעקה ונשארים בחוץ??? צחוקים???

קצת מוגזם לענ"ד..

הסובבים אותנו אבל לא להוריד את המורל, להעלות אותו.

אח, ממש העלתם לי זכרונות (והבת של אבא, מי אמר שצפוניים בורחים??? כמעט אף אחד אצלנו לא ברח!! על תלעיזי עלינו! [למרות שלקראת הסוףכאן לקחו את הילדים והנוער לשבוע של קיטנה בהוד השרון, אבל זה היה רק לשבוע [אנשים נחמדים מהוד השרון אירגנו לנו את הקיטנה ])

חחח, הערבים האלו ימ"ש ממש לא יודעים לכוון, כל המלחמה הם ניסו לפגוע בבסיס שצמוד לישוב שלנו ולא הגיעו אפילו קרוב אלינו ! (חוץ מפעם אחת שהם פגעו בבית בגבעת אבני והרגו אדם אחד)

אם הצבא \ הממשלה היו לוקחים את זה בהומור?!

אני ראיתי את הקטיושות ביום הראשון של מלחמת לבנון השניה... (הייתי בטיול בצפון...)

זה ממש יפה (ומפחיד...)

בטח...מהנה מאוד...

ביום הראשון במקלט שהיה אז הסניף

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...