אל תדאגי, משהו ברגשות שלך לא נדפק, זה פשוט עדיין טרי, וכן זה כואב כ"כ , חושבים על זה כל היום..כן, זה קשה..

אני לא יודעת אם זה ינחם אותך, אבל לאט לאט, עם הזמן, את תתחילי לחזור לעצמך, הזמן זה התרופה הכי טובה..

 יהיה טוב! בזע"ה!

    אוהבת אותך כ"כ

לפני שנה +, גמאני חשבתי ככה, שנשחק לי הרגש, שכלום לא מזיז לי ומצד שני היו דברים מסוימים שהציקו לי כל רגע!

אבל ב"ה זה עבר, 

את בסדר גמור בעזרת ה' את תצליחי אני ידבר איתך כבר |ממהר|

סבא שלי גם נפטר לפני חודשיים..

בכלל לא הייתי כל-כך קשורה אליו אבל ממש  בכיתי כל היום!

והייה לי ממש קשה! בדיוק מה שאת מתארת!

אם באלך קצת עידוד מוזמנת לאישי..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....