ומבקש סליחה מכל מי שעשיתי לו את זה.

באמת שקיבלתי את הביקורת הבונה ואתקןD:

(מהמשתמש הזה..P

גם אני מבקשת סליחה אם אי פעם זלזלתי באחת מן התגובות כאן..

שנזכה בעז"ה ללמוד אחד מהשני, ואם לא אז לפחות לקבל ולא לשלול!!

יאללה אחים..להקפיץ

אבל אני גם חושבת שכדאי לזכור את מה שיושב בדד אמר לפני שהוא עזב.

אתם לא יודעים באיזה טון האדם אומר את מה שהוא אומר ככה שיש המון סיכויים שאתם נפגעים סתם אז באמת קחו בערבון מוגבל (זו דעתי וגם דעתה של הבש"א שפה לידי )

חבר'ה, קחו בחשבון שכל תגובה מרגיזה שקראתם היא פסיק קטן בחיים שלכם.

שווה להתעצבן על זה?

עוד לפני שאתם עשויים לפגוע במישהו, זה גם לא בריא להתעצבן משטויות. הפורום הזה נקרא "נוער וגיל ההתבגרות". מה פירוש המילה "נוער"? אדם צעיר שדעתו משתנה ומתעצבת, העולם שלו מתנער כל הזמן. כולם פה בתהליך של התבגרות ולא סתם חבר'ה שואלים שאלות במגוון נושאים ובמגוון גישות. זה הטבע שלנו, זה לא סוף העולם. ואם מישהו שואל משהו טיפשי, לכאורה, זה לא אומר שהוא טיפש - אולי הוא סתם טועה? תענו לו בתור חבר או חברה ולא בתור מורה או מרצה.

במיוחד כאשר מישהו שואל שאלות על חברות בגיל צעיר, משפחה, חברים, לימודים וקשיים כי הדברים האלה באים ממש מתוך הנפש שלו. זלזלתם - כאילו דרכתם לו על הנפש. 

תחשבו על זה לפני שאתם חשים צורך להוכיח את השני. וגם אם אתם חשים צורך להוכיח, תשתדלו לעשות את זה בעדינות. לפני שאתם לוחצים "שלח" תוודאו שלא משתמע משהו מעליב או מתלהם. אה, וגם אם יש לכם הערה צינית ממש ממש שנונה שעומדת לכם על קצה הלשון, תתאפקו... "אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם עצמו בשעת מריבה, שנאמר: תולה ארץ על בלימה."

בסוף הודעה אפשר אפילו סמיילי קטן כדי לרכך את הטון, שיבינו שאתם לא כועסים והכל סבבה. 

כן לחילוקי דעות, לא לחילוקי לבבות.

אני משתדל לנהוג לפי האמור לעיל, אז אם ברחה לי תגובה לא במקום, אני מצטער ואתם גם מוזמנים להעיר לי אישית.

שנזכה! 

אנחנו נופלים בזה שוב.

לא יודעת, תקראו לפני שאתם שולחים תגובה. אם אתם רואים- שהתגובה לא כתובה בצורה יפה, פשוט אל תשלחו.

מעיק לקרוא שרשור שחברה טובה כתבה, ולראות איך יורדים עליה שם, על דעותיה.. איך יש תגובות- שכל מה שהן מנסות לעשות, זה אך ורק לפגוע..

ואז בסוף, כשהיא אומרת שכל המגזר בערך "צר אופקים", אין מה לעשות, אלא להסכים איתה.

אבל אני יודעת שאלה רק דיבורים....

וגם אני אשתדל בלנ"ד,

ועוד כמה גם - לא יהיה הבדל?

"צל בסך הכל אומר שיש אור בקרבת מקום.."

אנחנו דוגלים באופטימיות, לא?

(הכעס הוא לא טוב במיוחד לנפש שלי אבל לפעמים אני מרגישה בלעדיו לא אני. שהכעס הוא חלק ממני, חלק שלא הייתי רוצה לאבד. אני פשוט צריכה להצליח לנתב אותו בצורה טובה. וזה קשה. אני מפחדת שבעבודה על הכעס שלי אפול לאדישות גמורה, לסף רגש אפסי. העניין הוא להצליח לכעוס אבל לא לתת לכעס שלך להשתלט עליך, ואז הבור הוא האיפוק יתר שדובק בי לעיתים. איפוק שמוציא את זה שמתווכח איתך מדעתו.

אח, איזו נפש מסובכת..)

בכל אופן, משתדלת

"העניין הוא "להצליח" לכעוס"...

אני כ"כ מסכים עם זה!!

לכעוס זה דבר רע בד"כ, אבל לפעמים צריך לדעת להשתמש בו...

שזה יהיה נגד הטבע הרגיל, אבל להצליח בזה כשצריך...

חייזרים השתלטו על אבגדה!! לא!!

()

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...