אלה הדברים שאני מצאתי, כי גם חיפשתי בכיוון מסוים כמובן- כל אמא צריכה ללמוד ולגבש דעה עצמאית משלה- כי היא זאת שתחיה עם ההשלכות- לכאן או לכאן.
פעם הייתי מאוד נגד רפואה מערבית, אבל אז השם זיכה אותי לראות איזה ניסים יכולה אנטיביוטיקה לעשות לאדם שחלה בטיפוס הבטן ( סיפור בפני עצמו- הודו, 12 ק"מ מהכביש הקרוב, במעלה פסגות ההימאלאיה, בעלי התחיל להקיא ולשלשל כל לגימה שרק הכניס לפה, 1.90 מטר 110 ק"ג, איבד בשבוע 10 ק"ג, לא הפסקתי לבכות, חשבתי שהוא הולך לי... ואז בא חובש צדיק עם אנטיביוטיקה) או מה יכול צנטור לעשות לחולה לב, הרדמות- שחוסכות לנו המון סבל וגם חיסונים- שבכוחם להגן עלינו ממחלות קשות.
חשוב להבין שבצד התרומה האדירה של כל הליך רפואי, הוא מקיים נזק אחר מנגד, אנטיביוטיקה, שחמלישה את מע' החיסון, כדורים- שמתאספים בכבד ותוקעים את פעולותיו ( הוא אחראי על 500 פעולות כימיות בגוף!!! מה רבו מעשיך השם!!!) הכלי שלנו לבחור את ההליך שמתאים לנו ברגע נתון, צריך להיות חישוב של עלות תועלת- מה יש לי להפסיד \ להרוויח עם או בלי התרופה.
לכן, כל אמא צריכה כמיטב יכלתה ללמוד ולהבין את ההשפעה של כל מחלה, אל מול השפעת החיסונים, למשל- רוטה- מחלת שישולים, עלולה להיות קטלנית מתחת לגיל חודשיים, אך חיסון הדחף האחרון הוא הגיל שנה, מה שאומר שרק אז השלים החיסון את הגנתו האופטימלית, יש לבדוק, מה היארעות של רוטה באוכלוסיה- כלומר, מה הסיכוי שלי לבוא עם זה במגע, ואף לבחון אם יש נסיון חיובי עם טיפולים שמרניים או אלטרנטיביים, לאיזון הדוגמא- פוליו- שיתוק ילדים, שהיכה בארץ בשנות ה50 גבה המון קורבנות, והיום מצוי במערכות ביוב בעיקר בגוש דן, ובמקורות מים שונים בארץ, כתוצאה מקליטת מי ביוב מירדן, הוא סכנה גדולהיותר מהנזק שבמתכות כבדות שמצויות בחיסונים למשל.
במהלך השנתיים הראשונות, ובייחוד בשנה הראשונה, מתעצבת מע' החיסון של הילד, זוהי מערכת אורגנית שבוראת לגוף צבא אדיר- זיהוי , פינוי, הריגת תיוג גורמים שונים ( למשל יש היום תיאוריה אצל האימונולוגים על סטריליות יתר, שגורמת למע' החיסון ללמוד להגיב בעודף, וכך למעשה יכולות להיווצר אלרגיות)איננו יודעים כיצד משפיע כיוון חיצוני- מעשה ידי אדם על ההתפתחות של מע' זאת , לכן אם אין רמת חשיפה משמעותית, ייתכן שאפשר לדחות מעט חיסונים מסויימים- ע"מ לאפשר למע' של התינוק להתחזק ולהתאפס על החיים מחוץ לבטן של אמא. למשלן- כמו למשל צהבת B שמועברת בדם או בנוזלי מין וניתנת היום יום אחרי הלידה, אלא אם זהו ילד עם בעיות רפואיות שחושפות אותו לעירויי דם, או לטיפולים רפואיים מרובים, התינוק הממוצע לא נחשף לדם של חולי צהבת B ( בד"כ מדובר בנרקומנים, צוות רפואי שיכול להחשף- אולי אם יש בבית הורה רופא- שווה כן לחסן בגיל צעיר יותר), או שהאמא נשאית של צהבת B ( ניתן לבדוק בבדיקת דם פשוטה במהלך ההריון ), שוב, אני בטוחה שהיו אולי מקרים מועטים ( בארץ, ובעולם המערבי על כל פנים) של אמהות שאולי נדבקו בצהת דרך הטיפול בלידה, או אולי תינוקות שקיבלו את זה בבית החולים, ולכן בסופו של דבר- כל אמא צריכה לשון בשקט בלילה- אני מוכנה לחיות עם המחשבה שלבת שלי תהיה אדמת או אבעבועות רוח, אבל כל אמא מכירה את הילד שלה, ואת עצמה ויודעת עם מה היא יכולה לחיות וזה מה שחשוב- כי בסופו של דבר- אנשים נפגעו לא עלינו מכאן ומכאן- מחיסונים וממחלות, זה בידי בורא עולם.
( הילדה שלי הלכה היום פעם ראשונה לגן, והיול לי 3 שעות לסדר הכל!!! אש עכשיו היא ישנה ויש לי זמן למחשב...
בקיצור - להתפלל וללמוד