האמת שלי זה היה פחות קשה, כי שתינו עדין אפילו לא בחצי פנימיה.

אבל לקח לי זמן לעכל....

רק אחרי שהיא עברה, אני חושבת קלטתי את זה סופית.

עצות?!?!?!

תזמיני אותה לשבת פעם,באחת השבתות הפנויות שלך, אמנם זה קשה, כי את רוצה סופסוף להיות עם המשפחה אבל..... אין לך כ"כ ברירה אחרת.(חוץ מחופשים.....)

חוץ מזה שנולדנו בעידן הפלאפונים,אז אפשר גם מידי פעם להרים טלפון....

בהצלחה.

ובשבתות אנחנו כל השבת ביחד.. אז פלאפון זה לא כ"כ מספיק..

שכנים שלנו עברו דירה אחרי בערך 14 שנה שאנחנו אחד ליד השני וכל המשפחה שלי לקחה את זה קשה

אין ספק! זה קשה.

אבל לאט לאט תתרגלי למציאות חיים שונה, לטלפונים, ביקורים בשבתות, אימלים, מכתבים, וסתם בילויים לעיתים רחוקות [או קרובות] ביום חול..

בע"ה תתפללי שיהיה לה טוב במקום החדש, מן הסתם, גם לה המעבר והפרידה לא קלים. [אגב, אתן יכולות לדבר על זה..]  

ותתפללי שאת תצליחי להתרגל למשהו קצת חדש.

תזכרי, שגם אם היא עוברת דירה, היא בחיים, היא אוהבת אותך מרחוק, וגם מתגעגעת..

נשמה! - בהצלחה! זה באמת לא קל. 

מקווה שהחברות שלכם תמשיך להיות מדהימה וקרובה כמו עכשיו!

זה רק הסוף".(סאבלימינל הצל ואיציק שמלי)

מתוקה,לא נתכחש לעובדה שזה קשה.

אבל תמיד תזכרי שזה רק הסוף, וזה ממש לא נגמר...

תזכרי, שהכל רק ביידים שלכן. שאם באמת חשוב לכן הקשר, אז הקשר ישאר.

ומספרת לך אחת שיודעת.. הייתה לי חברה טובה שעברה דירה לעיר אחרת, יחסית רחוקה מאיפה שאני גרה. אותה חברה עברה לפני שנים(7 בערך..) ואנחנו עדיין שומרות על קשר מטורף!

וכמו שכבר אמרו לך, טלופונים, אימלים, מפגשים,אסמסים ועוד המון..יעזרו לך.

וברוב הפעמים, המעבר עושה רק טוב, ומחזק את הקשר.

המון בהצלחה..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....