סתם בא לי לשתף מישהו..
טוב לאחרונה אני ואחת משתי החברות הכי טובות שלי התרחקנו בגלל משהו שהיא אמרה לי ומאוד פגע בי....
ומאז אני מרגישה די לבד כזה.. כי תמיד היינו ביחד ותמיד אם היו רוצים למצוא אותי אז היו מחפשים אותה וככה הפוךך.. כאילו ממש ממש צמודות אחת לשנייה...ואפילו שאני חלק מקבוצה מסויימת אני מוצאת את עצמי הרבה פעמיים מרגישה לבד כזה מאז שהתרחקנו... ויש לי עוד חברה כזאת שאני ממש קרובה עלליה ככה אבל אני עדיין מרגישה שהשנייה חסרה לי... אני אחת כזאת שתמיד שמחה (ב"ה) ואוהבת לצחוק ולעשות שטויות אבל בזמן אחרון אני מרגישה שאני לא מצליחה להנות מזה, כאילו אני ממשיכה להיות שמחה והכול כמו פעם אבל בפנים אני מרגישה שזה לא שמחה שלמה כמו שתמיד הרגשתי ואין לי מושג למה זה... וזה משגע אותי כי לייד אנשים אני לא מראה את זה אבל כשאני לבד אז אני מרגישה בשיא הדיכאון ממה שקורה אצלי בתקופה האחרונה. אני נמצאת גם בחברה כזאת שהיא של אנשים דתיים אבל שנוטים יותר ל"פוזות"- מתנהגים שונה ממה שהם בחברה מתביישים בזה שהם דתיים ליד כאלה שהם "פחות" דתיים... ואני אישית לא מתחברת לזה, וגם זה לפעמיים גורם לי להרגיש שונה ולבד... ויצא לי בזמן האחרון לשאול את עצמיי אם יש כזה דבר חברה אמיתית באמת... חברה כזאת טובה באמת.. פעם עוד הייתי בטוחה שייש כזה דבר והיום אחרי שאני וחברה שלי התרחקנו בגלל משפט אחד קטן שמשנה הכול אני מבינה שיכול להיות שלא...
אוףףףףף נמאס לי כבר להיות כול הזמן בבאסה מזה..
תודה למי שקרא הכול...







