אבל איך מעודדים? להגיד קבלי עידוד לא ממש עוזר.. אז בינתיים אין לי הרבה מה לעשות..

אה, חוץ מלזדהות איתך ולהגיד שגם לי זה קרה וזה באמת מציק

שאני יודעת שאני לא היחידה-עושה לי יותר טוב..צרת רבים חצי נחמה..
תודה!

ואני חושבת שזה המקום לקרא לכולם לשים לב לחברים שלהם גם אם הם לא החברים הכי טובים ולהזמין אותם לבלות ביחד[גם ליזה ככה]

וגמלי אין מה להגיד חוץ מלעודד אותך..

אבל בע"ה זה יעבור....|מקוה|

לי זה ממש עזר.

אבל איכשהו מתגברים, זה ענין של הבנת המצב ואז אתה יכול או לקבל אותו או לשנות אותו.

אשמח מאוד אם תרצי לדבר איתי באישי!

זה !!! זה עודד אותי

מי שאתם הזמנתם ייזום משהו ויזמין אתכם!!1

נחשבת דוסית בכיתה שלי. אז חברות שלי לא הזמינו אותי לבריכה כי הם חשבו שאני לא ירצה כי זה לא מתאים לדוסים.. תנסי לחשוב למה זה ככה. תדברי איתם. בהצלחה!! 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t380245#4584482

טרי טרי

ת'אלה שכן אכפת להם. אין מישהי בשבט שלי אבל יש מתחתי. אני עדיין נורא פגועה אבל אני יודעת תמיד שהיא בשבילי.. תתן.. |חנוק|  כאילו, היא כזאת קצת קרציה לפעמים אבל בכ"ז היא מנסה תמיד לעזור ..

בס"ד

סביבות כיתה ח'? זה בדיוק הגיל.

טוב, אז גם לי זה קרה בסביבות כיתה ז'-ח' והגעתי למסקנה שהפתרון היחיד הוא ליזום!

מה שלא את יזמת- את לא יכולה להיות בטוחה, או אפילו לצפות, שתהיי מוזמנת אליו.

זה בטח נשמע לך לא הוגן כי בטח נראה לך שיש כאלה שכל הזמן מזמינים אותן להכל בלי שהן צריכות לעשות כלום אבל:

א. זה לא בדיוק ככה.

ב. מה לעשות, החיים קשים.

תנסי ליזום בעצמך: טיולים, לנסוע לים, סרט אצלך בבית, כל דבר.

גם אם לא תמיד מה שארגנת יצא לפועל, בסופו של דבר זה עובד.

ועוד עידוד קטן: זו בדרך כלל תקופה שעוברת ואז אפשר להסתכל עליה אחורה ולדעת שהיא נגמרה... זה חלק מגיל ההתבגרות. 

היי מאוד אהבתי את הפתיחות והבנתי את הכאב.. אני ממש מציעה לך להתחבר לחברה אחת שגם במצב דומה או מישהי שאת אוהבת והיא אותך.. ותיהיו החברות הכי טובות זה ילך וחוץ מזה אפשר להתחבר לחברה מהסניף או בת דודה שכנה וכו, בהצלחה גדולה ותזכרי תמיד שלהתייאש זה לא אופצייה ..והכל לטובה

אם בא לך אז בשמחה האימייל שלי הוא  TEHILA302@WALLA.COM

באהבה גדולה 

ב"ה

אם יש משהו שהתחרטתי עליו זה שלא דברתי על זה. תהיי שם. מישהו חייב להיות לידך, מישהו שיכול לדבר איתן. חבל שכשאני הרגשתי לבד, לא פניתי למישהו שידבר איתן.

ועוד משהו. תקשיבי לתחושות שלך. כולם יכולים לומר סביבך שהכל טוב ועדיין תרגישי לבד. לפעמים התחושות שלנו מושכלות מאוד, אבל עדיין לא הצלחנו להבין אותן. תבדקי, מה את מרגישה לידן ומתי. את עושה את זה, עובדה שאת שואלת, אבל בכ זאת, הייתי ממליצה לך לנתח לעצמך מתי גם בלימודים, הן חברות ומתי לא.

ועוד משהו: יש בנות שאת לא מתחברת אליהן ביום יום? בנות פחות זוהרות? אולי תחפשי להיות חברה שלהן עכשיו, גם אם הן פחות מעניינות אותך. יש לי חברה אמיתית שרק בי"ב הבנתי עד כמה היא חברה.

אוף, עכשיו אני מתגעגעת....

יום טוב. ומקווה שלא העקתי עליך.......

בס"ד

מעיין יקרה,

גם אני  הרגשתי בודדה בגיל ההתבגרות ולא רק,

יש גם מבוגרים שמרגישים ככה, את לא לבד!!

יהודי אף פעם לא לבד ה' יתברך תמיד איתו.

בעניין החברות הצעה,

אל תחכי לטלפונים כי אלה לא תמיד מגיעים,

אם את רוצה חברה תלחמי, תיזמי ותתקשרי.

כי יכול להיות שחברות רואות, בגלל שאת מוקפת בחברות

הן חושבות שאת עסוקה ובטח כבר הזמינו אותך.

שיהיה בהצלחה,

סיגל.  (אשתו של עמית יצחק)

גם אני הייתי כזה "סחבק"  של כולם ובדיעבד הבנתי שבהרבה מקרים הייתי מאלו שלא מערבים אותם

האמת שזה לא היה כ"כ חסר לי כי מטבעי אני די אוהב את השקט של עצמי ....

אבל נראה לי שלך זה מפריע , כך שאולי מה שאומר המשך יעזור לך ...

עם כל זה שהרגשתי ש"שוכחים " אותי  בסוף איכשהוא שמעתי וגם הבנתי מיחס של אנשים

ואפילו אחרי כמה שנים שסיימנו ת'שמינית שפשוט היו אנשים שהעריכו אותי מאוד שלא הייתי שייך לקליקה מסויימת והייתי חבר של כולם והיו חלק שפשוט אמרו לי שהיו שקינאו בי שהיתה בי את היכולת להסתדר עם כולם
ובד בבד להיות מאלו שלא זקוקים לקליקה מסויימת כדי להרגיש משמעותי ...ת'כלס התקופה בתיכונית הייתה כיפית . מקווה שגם לך יהיה כך בע"ה !

אני בדרכך כלל לא כ"כ משקיעה במראה שלי... כאילו את יודעת חולצה חצאית קוקו וזהו... והיום (היום הראשון ) דווקא ממש השקעתי! ואז פתאום אחת שממש לא סבלה אותי באה אלי עושה לי :וואי את כ"כ יפה! אפשר סרגל?!.. קיצר את צכה לשים לב גם לדברים האלה... שלפעמים אם את כאילו תנסי בכח להיות חברה של בנות למרות שהם לא אוהבות אותך לפעמיים זה לא נכון... תני להם תזמן הם יאהבו אותך! וכמו שאמרו לך תיזמי תיצרי פיגישות...! בהצלחה!

דברו עם ה'!! הוא שומע!

שלא תחשבו שאין לי חברות ואני בדיכאון..

ממש לאא-יש לי חברות ואני מתה עליהן!!!
והרגשתי ככה בגלל שזה חופש..והבנתי שכמה מהחברות שלי גם הרגישו ככה...

ברוך ה',אין לי בעיות בחברה..ואני שמחה ומאושרת..

אבל בחופש,כל אחד עסוק בעצמו,ופחות מסתכלים על החברים.

ולא שהשתעממתי בחופש-הייתי דווקא מאוד עסוקה,והחברות ידעו את זה-ואולי בגלל זה פחות התקשרו..
השיעמום היה בשבועיים האחרונים של החופש,ואני בנאדם שחייב תמיד לעשות משהו,וכולם היו עסוקים ואני השתעממתי,והרגשתי בודדה...
אז עכשיו אני סבבה לגמרי..ותודה לכולם-באמת אתם חמודים!!
פשוט הייתי צריכה לשפוך-שהיה לי קשה עם זה שלא הייתי מוקפת בחברה-שאני רגילה לזה ביום יום..
כי בדר"כ אני כן מוקפת בחברות שאוהבות אותי..ואכפת להן ממני..אז תודה לכולם,שתננתם לי הרגשה טובה!

אבל באמת יש כאלו שלא כמוני באמת לבד-אז תנסו לחשוב על האחרים...תנסו להיפתח לאחרים שנראים לבד,ולא להיסגר דווקא בקבוצה או בחברה שנוח לכם להיות..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...