"אודך ה' כי עניתני, ותהי לי לישועה"
המילה עניתיני יש לה שורש ע.נ.י/ה. (לפי כללי הלשון העברית)
ז"א, המילה הזאת מתקשרת גם למילה עינוי.
אודך ה' כי ע(י)ניתני. => ותהי לי לישועה.
(אם זה לא נכון- אל תתפשו אותי על הקטנות..)
שימו לב.
דוד המלך מודה לה' שהוא עינה אותו, והביא לו ישועה.
ועוד דבר, כתוב, ותהי - מלשון נקבה. מי? הצרה. היא היתה לו לישועה.
מכירים את זה שפתאום היתה לכם איזו הפסקת חשמל,ופתאום לא יודעים
איך לזוז בלי ליפול.. מרגישים עוורים.
ופתאום כשהחשמל חוזר- מודים לה' שיש לנו עיניים, ואנחנו רואים.
או, שמישהו חולה ל"ע, לא יכול לזוז. וכשהוא מבריא הוא מבין את המתנה שקיבלנו,
שהוא יכול לזוז בכוחות עצמו, שהוא חי.. עד עכשיו זה לא היה כ"כ מובן מאליו..
דווקא מתוך החוסר- מבינים את החסד במה שיש.
דווקא מתוך הצרה- מבינים עד כמה גדולה הישועה.
דוד המלך מודה לה' על שהביא לו את הצרה, כי מתוך זה הוא מבין עד כמה גדולה הישועה.
תחשבו על זה..
כל צרה, כל נסיון, באים כדי להגדיל אותנו! לעודד אותנו!
דוד המלך אומר גם "ייסר ייסרני י'ה, ולממות לא נתנני"
ואז "פתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה י'ה"
בואו לא נתלונן כ"כ הרבה, אלא נשתדל להודות לה' על מה שיש..
כל מה שה' עושה- הכל הוא לטובה!!
כל הצרות, כל העצבות, כל הבעיות- הכל!!
בואו נכניס את זה חזק חזק לראש!
כל מה שה' עושה- הכל הוא לטובה!!
רק רציתי להעלות לתשומת הלב..
ועכשיו לפן האישי שלי..
היתה לי עכשיו תקופה קשה ממש. הייתי בדיכאון רציני ביותר. (מנהסתם חלקכם שמו לב..)
ועכשיו, כשאני מתחילה לצאת מזה, אני קולטת. כ"כ הרבה נוסף לי מהצרה הזאת.
אני כ"כ נבניתי מזה, התבגרתי, והבנתי דברים שקודם לא הבנתי.
גיליתי עוד כמה נשמות טובות כ"כ.
והעיקר. גיליתי כמה שווה חיוך אמיתי, מהלב, שפתאום עולה על השפתיים.
במקום החיוכים המזויפים שליוו אותי בזמן האחרון.
אני פתאום מבינה כמה קטנים ועוורים אנחנו,
ואני כ"כ מודה לקב"ה.
עכשיו אני מודה גם על הצרה, וגם על מה שזכיתי להבין בעקבותיה.
שנזכה להפנים וליישם..
חודש טוב!!!
. ובאמת יהיה טוב! |מעודדת את כולם,וגם את עצמי|