רק אם מבררים את הדרך, ושואלים "מי אני?", רק ככה אפשר להתקדם!!!

כן, זה קשה לשבת ולכתוב דברים טובים על עצמך, כי ברגע שאתה נוגע בנייר הכל בורח מהראש ומתערבב!

תעני תשובות במהלך היום, כל פעם תמצאי משהו אחר.

ותזכרי, ריבונו של עולם לא בורא דברים כי משעמם לו! אם הוא ברא אותך ברוך שמו, מן הסתם שהוא רואה בך כל כך הרבה טוב!!! לך נשאר רק למצוא אותו...

אם יש מישהו כזה, שאת קרובה אליו, פשוט תשאלי: "תגיד, מה טוב בי?"

זאת בעיה רצינית, שלימדו אותנו שאסור להתגאות, אבל להאמין בעצמך זאת מצווה! זאת הענווה האמיתית!!!

אבל מה ששם לוקח כמה שניות יכול לקחת במציאות ימים שלימים, אבל המשל הזה נכון ואמיתי ביותר!

וגם אם לא יורשה לי..

(כל הכתוב כאן, לקוח משכלי הדל, כך שיש ללוקחו בערבון מוגבל)

אני ממש ממש לא מסכים עם זה.

לא זו הדרך לגרום לך לאהוב את עצמך.

זוהי שיטה עלובה למדי, אם פוחתחת השרשור, אמרה שהיא מרגישה, ואף מעבר לכך, היא רואה שהיא לא בסדר-היא לא יכולה לשכנע את עצמה שהיא כן בסדר...זוהי התכחשות למציאות.

טכנאי: התקן "קבלה עצמית", אחר כך לחץ על "סליחה עצמית", "הכר בערך עצמך", ו"דע את גבולותיך".

לקוח: או קיי, בוצע.

טכנאי: עכשיו העתק אותם לספריה "הלב שלי".

המערכת תבטל קבצים סותרים ותכנות שגוי. כמו כן אתה צריך למחוק "פטפטת של ביקורת עצמית" מכל הספריות, ולרוקו את "סל המחזור" (Recycle Bin ), לוודא שביקורת עצמית" נמחקה לגמרי, ולא תחזור לעולם.

כל עוד אדם יודע שהוא לא בסדר, למה שהוא יקבל את עצמו? למה שהוא יסלח לעצמו? ולמה שהוא לא יבקר את עצמו?

חוסר בקרה עצמית, היא הפקרות, ולא סתם כך בקרה וביקורת הן מאותו שורש.

שמעת על חשבון נפש? על מוסר?  (שים לב שגם מוסר-מאותו שורש של ייסורים.)

זה בדיוק זה, רק שצריך לדעת איך לעבוד עם זה.

מה יש בספר קוהלת?

"הבל הבלים, הכל הבל." (בזה הוא מתחיל, ובזה הוא גם מסכם את העניין, קצת לפני הסיום)

אז מה עושים עם זה?

לפני הכל, כדאי שתדעי (למרות שנשמע שאת כבר יודעת), שאת לא ראויה לחיות בגלל, אלא בשביל.

לכן פשוט תעשי את מה שטוב, ותהיי ראויה לחיות.

דבר ראשון, כדי לדעת מה בדיוק חסר לך (במה את לא מספיק טובה), את צריכה לבדוק מה את רוצה שיהיה לך.

כדי לדעת מה לרצות שיהיה לך, יש מספיק ספרים שנכתבו בשביל זה. (גם בהלכה-למעשה, וגם במידות הנפש)

דבר שני, את צריכה לראות מה מהדברים שחשבת עליהם/שמצאת בספרים ההם כבר יש לך. (לדוגמא-לשמור שבת-מן הסתם את שומרת, כנ"ל הרבה מאוד מצוות, גם במידות, מן הסתם יש מידות שכבר  יש לך/שהספקת לרכוש.)

עכשיו, את יודעת מה חסר לך, וזו כבר התקדמות חשובה.

דבר שלישי-תנסי לעשות את הדברים כמו שצריך.

דבר רביעי-תתחילי להתאמץ, ולעשות דברים במרץ. (גם אם אין לך מרץ, תעשי במרץ.)

כמובן, שבמקביל לכל זה, צריך גם להתפלל שזה יצליח כראוי.

מכאן והלאה, אני מאמין שתסתדרי לבד

ראשית אתה בן ופותחת השרשור היא בת.

אין מה להשוות

שנית.  המוסר שאתה מביא יכול להיות נחמד. לא במקרה הזה

נכון אנחנו בדור ללא הרבה מוסר, אבל יש סיבה יותר עמוקות מסתם חוסר מוסר

סיבות שבשורשן חיוביות

סיבות של חוסר

חוסר שדורש יותר מהמוכר

את החוסר, ההעדר, אין מה לתקוף במוסר

כשם שיש יצר הרע שתוקף ע"י הטיה למעשים רעים כלפי חוץ

יש גם יצר הרע שתוקף ע"י מעשים רעים כלפי פנים

ואם נבין זאת דיינו

לרצות להביא לך כאפה

א. לא בטוח שהיא חושבת שהיא לא בסדר כי היא לא בסדר! אפשר לחשוב את זה גם סתם כי יש לה רגשי נחיתות.

אין בן אדם בעולם שאין בו דבר טוב! אתה צודק שמוסר זה דבר חשוב אבל יש משהו מעבר.

אדם נורמלי זקוק לאהבה כל החיים שלנו בנויים על אהבה שאנחנו נותנים ומקבלים.

כשאתה קטן זה אהבה של ההורים כשאתה קצת יותר גדל זה מתרחב גם לאהבה של חברים ומורים וכשאתה כבר גדול זה מתרחב גם לאהבה בין בני זוג.

בכל שלב בחייך מעורבת אהבה אבל אם לא תצליח לאהוב את עצמך לא תרצה לחיות בדרך כלל!!! כי תחשוב שאף אחד לא אוהב אותך!.

גם אני עברתי את זה פעם שחשבתי שכל העולם+- שונא אותי זו הייתה אחת ההרגשותץ שאני לא מאחלת לאף אחד! הרגשה של לא צריך אותי פה, אף אחד לא אוהב אותי, אני לא מועילה לאף אחד וכו' דע לך שזו הרגשה גרועה בלי קשר לזה שזה סתם מרגיז וגורם הרבה פעמים לדכאון והסתגרות שהיא לךא בריאה זה גם יכול לגרום למחשבות על התאבדות ובסוף לא עלינו ולא על אף אחד גם להתאבדות.

אני מדברת מניסיון כזה שאני עברתי הייתי בדיוק כמו מה שהיא מתארת חשבתי שלא אוהבים אותי שאני סתם מעיקה פה בעולם זה הביא אותי למחשבה של התאבדות....

אני אומר משפט קצת קשה אבל אם לא הייתי פוחדת להתאבד לא הייתי כאן כדי לרדום לכם את השורות האלו...

אני חושבת שזה מספיק חזק כדי שתץבין שאדם צריך לאהוב את עצמו אולי אתה לא מבין את זה ואולי גם לא תבין ויש הרבה סיכויים שלא  תבין כמ ו שאני מכירה אותך אבל רוב בני האדם הנורמלים זקוקים לזה, לאהבה, להרגשה שהם מועילים.

נכון, יש את הצד של המצוות שבו היא מועילה אבל העולם לא נגמר בקיום מצוות! יש עוד דברים שכלולים....

לעודד חברה עצובה זו לא מצווה עד כמה שידוע לי ובכל זאת אנשים עושים את זה אז עכשיו תבוא ותגיד שלא צריך לעשות את זה כי זה לא מצווה?

יש דברים שהם מחוץ למצוותץ היבשות של תעשה ככה ותאמר ככה ואם מישהו לא מבין את זה אז יש לו בעיה גדולה.

אני חושבת שאדם זקוק להערכה של העולם שמסביבו, זקוק למילה טובה לפעמים, זקוק למקומות בהם הוא יכול לעזור.

אני יודעת על עצמי שעד שלא הגעתי לפה, לפורום לא חשבתי שאני שווה משהו המשכתי עם אותם רגשי נחיתות רק במידה פחותה כי מאז סוף כיתה ז' כבר אין לי מחשבות על התאבדות (לכל מי שנבהל ) אבל עדיים יש לי קצת רגשי נחיתות או לפחות היו לי עד שבאתי לפה.

כשהגעתי לפה מצאתי את המקום שלי, המקום שנותן לי לעזור, מקום שמקבל אותי בלי סטיגמות מטופשות, והכי חשוב מקום שנותן לי להרגיש שאני מועילה ועוזרת לאנשים כי זה חשוב ואין מה לעשות זה דבר שאדם צריך.

מקווה שהובנתי תמיד אפשר לשאול

ולפותחת השרשור מצטערם שלא ממש עניתי לך אבל אולי תוכלי להיעזר במה שכתבתי ואת תמיד מוזמנת באישי!!!

צריך ביקורת עצמית אבל גם צריך ערך עצמי.

אני יודעת מה הם חסרונותי אבל אני גם יודעת מה הם צדדיי הטובים.

אבגדה- אם הגבתי משהו לא קשור אז סליחה

כי בקריאה שניה יש סיכוי שהבנתי משהו לא נכון....

אבל בכללי דבריי נראה לי נכונים וגם הייתי צריכה לפרוק

קיצור סליחה מראש אם אני לא הייתי קשורה לעולם!!

"התקנת אהבה" כאילו ש"סליחה עצמית" זה בא בכ"כ קלות...  הלוואי!

יש דבר כזה אנשים שתמיד משקרים לך?

אווףף... למה כל מי שאומר לי שהוא אוהב אותי הוא נקרא אצלי שקרן...

למה אני לא מסוגלת לחשוב שמישהו באמת אוהב אותי!

תבינו, זה הורס לי את כל החיים! כל החיים המושלימים שהקב"V נתן לי בהמון אהבה החוסר אהבה עצמית הזאת הוררס!!!

אני לא מוסגלת לאוהב אחרים! איך אפשר לחיות שאני לא אוהבת אנשים?! שאין מישהו שלמענו הייתי עושה דברים?!

לפחות דבר אחד טוב יצא מזה... אני צוחקת הרבה.. כל פעם שמחמאים לי זה מצחיק אותי... מרוב שזה שקר...

אם את רוצה את מוזמנת באישי בשמחה כי יש לי משהו לספר לך....

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...