הכניסה לארמון
ישנו משל מר' ישראל הבעל שם טוב, בו מסופר על ניסיונות בני אדם להיכנס לארמון המלך. בזה אחר זה מנסים להתקרב לארמון המלך, אך נתקלים בשומרים ומעצורים שונים החוסמים אותם בדרך. הנה לבסוף לאחר ניסיונות, מצליח האחרון להיכנס לארמון המלוכה ומסתובב לו בחופשיות. בהתרגשות הוא מגלה את אוצרות המלוכה השמורים ונסתרים מהמון העם. עולה ה'תייר' לקומה השניה ומתקרב לחלון להביט בחצר הארמון המפואר. במבטו הוא רואה את הכניסה לארמון- אותה כניסה שהוא עצמו נכנס דרכה בקושי רב ולאחר ניסיונות. והנה משהו מוזר ושונה – הכניסה חופשית לגמרי! לא שומרים ולא מעצורים, לא דובים ולא יער...
כך המשיל הבעש"ט את הדרך לאוצרות מלכו של עולם – הדרך חופשית לגמרי, פתוחה ונגישה וכל המחסומים דמיוניים בלבד! כל המגבלות מקורם בתפיסת האדם המצומצמת ומוגבלת בשכלו הנברא, אבל נשמת ישראל חלק אלוה ממעל ודרכה לבית מחצבתה סלולה ומוכנה. השפע האינסופי נמצא וניתן לגילוי, הדרך לעץ החיים ולתיקון עולם, עץ החיים האינסופיים הקודם לעץ הדעת השכלי המגביל.
השפע כבר נמצא
האדם, בפעולותיו ותפילותיו, איננו משנה את בורא עולם או את המציאות, אלא מתחבר ומחבר מחדש את צינורות השפע האינסופי, עד שדבריו פועלים בחיבור אלוהי למקור. ממילא במציאות מתגלה השפע, שבעצם כבר ישנו ומוכן, אלא שהמניעות לקבלתו הם מתוך צמצומי עולם הזה.
אם כן מה מיוחד למשל בחודש אלול שהוא יותר עת רצון ו"המלך בשדה" ?
עת הרצון מגיעה מתוך האדם עצמו. בזמנים מיוחדים, תפילת האדם ומעשיו מגיעים ממקום פנימי אשר המניעות והמחסומים לקבלת השפע, מתמוססים בפני אותו מקום. כך למשל בעת צרה, כך בעת בכי, בתפילת רבים, בזמנים יחודיים בשנה, במקום מיוחד או אצל צדיק גדול ועוד. מתוך שגרת החיים האנושיים, זקוק האדם ל'מיוחדות' אשר תבטא את רצונותיו ממקום פנימי ואמיתי ומשם תתעלה התפילה ותתגשם. יתכן שאם נהיה תמיד ב'מקום' מעין זה , לא נצטרך את המיוחדות שהרי הוא יתברך עושה נסים לכל הבוטחים בו. צריך 'רק' אמונה ובטחון.
חודש אלול הוא סיום השנה, זמן חשבון נפש של מיצוי השנה העוברת ולקיחת מטענים לקראת שנה חדשה. כשם שבסוף כל שבת ישנה שעת רצון בעת המנחה, שעה שהנה השבת עוברת ועוד ניתן לממש אותה ולקחת ממנה לשבוע חדש. בזמן כזה טבעי וראוי לו לאדם לעשות חשבונות נפש שונים ולהתעורר לשעת רחמים ועת רצון, רצון נשמתי פנימי המתחבר לצינור הרצון האלוהי. תשובה למקור הנשמתי אלוהי.
הוי אומר: המון העם הטרודים בענייני עולם הזה, יתכן וזקוקים לזמנים בהם 'המלך בשדה', אבל ה'מקורבים' – כל אשר חפץ ליבם להתקרב לארמון המלוכה, יכולים תמיד פשוט להיכנס לארמון ולגלות שגם להם חלק בו... בוודאי בא"י!
