מזל שכל יום ל-א שבת.
טוב, נו. כשחושבים על זה, זה נחמד כי אין לימודים, ואפשר לקרוא ספר בנחת ואפשר לישון הרבה ו..
אבל כשאין לך בני עקיבא, כשאת לא מדריכה כאין לך חברות, וכשאת תקועה בבית עם עצמך - זה באמת ממש לא נחמד.
ואז את סתם מקנאה.
מקנאנ שכולם יוצאים בערב, מסתובבים חבורות חבורות, בנים-בנות, ואת..
לבד.
כרגיל.
אפילו לתפילה בערב את כבר לא הולכת.
סתם כי.. מה את תעשי? תתפללי? את בכל מקרה לא מצליחה להתרכז בלי שאיזה מחשבה על איזה סרט שראית תעבור לך בראש.
וזה לא שאת יכולה להודות שזה סרטים נקיים או משו כזה.
ואת תהיי שם לבד. תרגישי לבד גם אם תיהיה מוקפת במליון אנשים. (לא שזה יקרה.)
ותתגעגעי. לפעם, שהיית מוקפת, שהיית שמחה. כשלא היית תקועה לבד עם העובדה שאת עצמך.
אז לא. מזל שלא כל יום שבת.
ומזל שגם נגמר החופש הגדול.
.
