זה הכי טוב, לדעתי.

למשל, בפעם הראשונה שמרן הגר"ש ישראלי זצ"ל מסר שיעור כללי בישיבה המרכזית הק', כתוכ"ת, הוא עלה למדרגה השלישית, ניגש לפרוכת, נישק אותה כמנהג קה"ק, ו... ירד בחזרה למדרגה השנייה... הוא ראה שכל העיניים של התלמידים ממש לא מבינות מה קרה כאן, אז הוא הבהיר: "במקום שמרן הרב זצ"ל עמד - שאני אעמוד?!"

פעם שאלו את מרן מו"ר הגאון הרב צבי יהודה זצ"ל, מי הוא הפוסק בענייני הכלל בימינו. מרן הרצי"ה ענה כמובן מאליו: "מרן אבא זצ"ל!" - כלומר, מרן הרב היה איש כלל-ישראלי, וממילא הוא הפוסק בענייני הכלל (אע"פ שהוא כבר נפטר...). כאן יש לעמוד על המושג איש כלל-ישראלי. 

הגאון ר' שלוימה זלמן אויערבוך זצ"ל והגאון ר' חיים יעייקוב לוין (הבן שלו) זצ"ל מספרים שכשהם למדו כתלמידים בישיבת 'עץ חיים' שבעיר קודשנו י-ם, הם למדו בחברותא, וההספק שהיה אמור להיות בלימוד הגמ' היה גדול מאוד, ולא היה להם זמן ללמוד מוסר. אז הם החליטו לעשות כך: כל שבועיים-שלושה הם ילכו לפתח חדר הלימוד של מרן הרב, ויציצו בחור המנעול של החדר, כדי לראותו לומד... משם הם הביאו את המוסר הכי גדול... מאותה דלת, שהגאון ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל, אמר עליה לגאון ר' חיים עוזר גרודזנסקי זצ"ל, ש"אנחנו גדולים עד הבריח של הדלת שלו"... וכמו שאמר עליו הסבא מסלובודקא, הגאון ר' נפתלי צבי פינקל זצ"ל (שהיה אבי אחת משיטות המוסר), שאמנם הוא לא למד בישיבות המוסר, אולם אעפ"כ הוא עצמו המוסר!

בעצם אני מציע שתציגו סיפורים וכך תנתחו ביחד עם החניכים את הסיפורים. מה הם באים להביע, מה היתה דעתו של מרן הרב על כל מיני דברים וכו'.

לא חסרים סיפורים כאלה. אם ברשותכם הספר הק' "מלאכים כבני אדם", של ר' שמחה רז הי"ו, אז בכלל אתם מסודרים... אם לא, תחפשו באינטרנט ובשאר ספרים, אתם תמצאו המון.

שב"ש, ובהצלחה.

סתם כלל ברזל בהכנת פעולות- לא זורקים נושא כ"כ רחב כמו "הרב קוק" "שבת",

אלא

"מסירות הנפש של הרב קוק למען ארץ ישראל- החניכים ילמדו דרכו על אהבת הארץ"

"מסירות הנפש של הרב קוק למען ארץ ישראל- החניכים ילמדו על מסירות הנפש העצומה של הרב"

"האהבה שהיתה לרב קוק כלפי כל אחד מארץ ישראל- החניכים ילמדו דרכו על אהבת עמ"י"

"מפעל חייו של הרב קוק- החניכים ילמדו על חייו של הרב קוק"

וכיו"ב...

ככה גם הרבה יותר נוח להכין פעולה

וגם המסר נקלט יותר ולא מתפזר לחניכים

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....